סעיף 21 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע כי ניתן להפקיד צוואה בכתב יד או בעדים אצל רשם הירושות כאשר צוואה שהופקדה ונשמרה אצל רשם הירושות עד ליום מותו של המצווה, תהיה ראיה לכאורה שהמצווה עשה את הצוואה והיא שנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.
כמו כן קובע סעיף 21 (ג) לחוק כי המצווה רשאי בכל עת לקבל את הצוואה בחזרה מרשם הירושות.
כאשר המצווה החליט למשוך ולקבל בחזרה את הצוואה שהפקיד אצל רשם הירושות מתעוררת השאלה מהי משמעותה של פעולת משיכת הצוואה האחרונה בחזרה:
האם המדובר בביטול הצוואה בכלל או שמא המדובר רק בביטול הפקדתה כשלעצמה ותו לא.
במידה והמדובר בביטול הצוואה שהוחזרה ולא נמצאה כל צוואה אחרת במקמה, אזי לכאורה ניתן להוציא צו ירושה כדין במקום הצוואה שבוטלה.
שאלה זו נדונה במסגרת התיק הרבני 1082582-1 פלוני נ' פלונית אשר התנהל בפני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב.
תיק זה עסק במנוחה אשר לפני מותה, במאי 2016 הספיקה להפקיד 3 צוואות שונות בזו אחר זו אצל רשם הירושות, אך גם למשוך אותן בחזרה, כאשר את האחרונה בהן היא משכה כחצי שנה לפני מותה וזאת מסיבה לא ברורה.
נוסח הצוואה האחרונה אבד ולא נמצא. לפיכך ביקש בנה היחידי להוציא לאמו צו ירושה לפי הדין אשר קובע כי הוא הנו יורשה היחידי מאחר שאמו הייתה גרושה בעת מותה.
בית הדין הרבני בדק בתחילה מהי משמעותה של פעולת משיכת הצוואה האחרונה בחזרה על ידי המנוחה:
האם המדובר בביטול הצוואה בכלל או שמא המדובר רק בביטול הפקדתה כשלעצמה ותו לא.
סעיף 75 לחוק הירושה קובע שמי שיש לו צוואה חייב למסרה לרשם הירושות מייד לאחר שנודע לו על מות המצווה.
סעיף 76 לחוק הירושה קובע שבמידה והופקדה צוואה אצל רשם הירושה או שנמסרה לו צוואה לפי סעיף 75 לחוק ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך 3 חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, לפי המאוחר מביניהם על הרשם להודיע על כך לזכאים לפי הצוואה ולהודיע על כך ברבים.
קראו עוד בנושא: ביטול צו ירושה או צו קיום צוואה
לאור שני הסעיפים הללו, קבע בית הדין הרבני שלהליך של הפקדת צוואה ישנן כמה מטרות:
שמירתה, חיזוק כוחה כראיה על רצון המצווה, קביעת המועד שבו נעשתה והוצאתה אל הפועל לאחר מות המצווה.
יחד עם זאת, מטרות הליך הפקדת הצוואה אינן כוללות גם את מתן התוקף לצוואה וזאת מהטעם הפשוט לפיו צוואה שנעשתה כדין הנה בת תוקף בכל מקרה, גם אם לא הופקדה.
עוד קבע בית הדין כי החזרת הצוואה אל המצווה אינה גורמת בהכרח לביטולה של הצוואה מבחינת חוק הירושה האזרחי, אלא רק לשלילת היתרונות שבמעשה ההפקדה.
ניתן ללמוד על כך גם מלשון סעיף 36 לחוק הירושה שעוסק באפשרויות לגבי אופן ביטול צוואה ואשר לא כולל את החזרת הצוואה למפקיד במסגרת אפשרויות אלו.
מכאן נובע, איפוא, שפעולת החזרת הצוואה כשלעצמה אינה מבטלת את הצוואה, אולם מהו הדין במידה והצוואה שהוחזרה, נעלמה?
מאחר וחוק הירושה האזרחי איננו מספק תשובה לשאלה זו פנה בית הדין הרבני לבדוק את ההלכה היהודית בעניין זה.
בהתאם לכך ניסה בית הדין להתחקות אחר כוונת המנוחה על מנת להבין האם היא עצמה התכוונה לבטל את הצוואה האחרונה בעת משיכתה חזרה מרשם הירושות.
שכן, מצד אחד, ייתכן שהיא חשבה שדי בכך שהיא מושכת אותה בחזרה כדי לבטלה מאחר שאם היא הייתה רוצה לקיימה היא לא הייתה טורחת למשוך אותה בחזרה.
מצד שני, בהחלט יתכן שהיא רצתה לשקול אותה מחדש ואולי לערוך בה שינויים מסויימים או לכתוב צוואה חדשה לגמרי במקומה, אך לא הספיקה לעשות זאת לפני מותה.
קראו בהרחבה: איך אפשר להגן על תוקפה של צוואה?
בית הדין הרבני ניתח פסקי הלכה שונים והגיע לבסוף למסקנה כי לפי ההלכה צוואה שניטלה בחזרה מרשם הירושות ונמצאה בידי המנוחה אינה בת תוקף מכיוון שהיא מעלה חשש שהמנוח חזר בו מהצוואה ולא היה מעוניין לקיימה.
לכאורה, נוצרה כאן סתירה בין החוק האזרחי אשר מעניק תוקף לצוואה שהופקדה והוחזרה לבין ההלכה היהודית אשר לא מעניקה תוקף לצוואה כזו.
אולם, לדעת כמה מחשובי הפוסקים בדורות האחרונים, צוואה שנערכה כדין לפי מנהג חוק המדינה תקפה ומחייבת גם לפי ההלכה וזאת לאור הכלל לפיו מנהג מבטל הלכה.
יחד עם זאת, במקרה דנן מדובר במקרה חריג ביותר שבו הצוואה שהוחזרה גם נעלמה, כאשר לעניין זה אין כל מענה בחוק האזרחי.
בהתאם לכך, החליט בית הדין הרבני להיענות לבקשת הבן ולהעניק לו צו ירושה.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!