האם ידעת כי ישנם מקרים שבהם האישה היא זאת שתשלם מזונות לבעלה במקרה של גירושין?
דיני המזונות הנוהגים בארץ הינם לפי הדין האישי החל על האדם, וזאת הן כלפי בן זוגו והן כלפיו ילדיו. כך קובעים סעיפים 2(א) ו-3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959.
לפיכך, כאשר מדובר בבני זוג וילדים יהודים, יש לפנות לדין המשפט העברי שעל פי ההלכה היהודית. עמדת ההלכה היהודית הינה כי תשלום המזונות מוטל על הגבר. כלומר, חובת תשלום המזונות מוטלת על הבעל כלפי אשתו, ועל האב כלפי ילדיו.
יחד עם זאת, בעקבות ההתפתחויות והשינויים החברתיים והכלכליים שחלים בשנים האחרונות בכל הקשור למעמד האשה ולמבנה התא המשפחתי, החלה מתגבשת מגמה חדשה בפסיקה גם בעניין תשלום המזונות.
מגמה זו שואפת להביא לשיוויון מגדרי בכל הקשור לתשלומי דמי המזונות וזאת בהתאם להכנסות בני הזוג.
כך לדוגמא, נקבע כי כאשר בני הזוג הגרושים חולקים משמורת משותפת על ילדיהם, וזאת באופן לפיו הם נושאים בנטל גידול הילדים בצורה שווה, וכאשר המשכורת של האם שווה לזו של האב או אף עולה עליו, אזי יבוטל החיוב בתשלום המזונות המוטל על האב.
לאחרונה נפתחה הדלת גם לאפשרות נוספת לפיה דווקא האשה היא זו שתשלם מזונות לבעל במקרה של גירושין.
הדבר יתכן במקרים בהם היכולת הכלכלית והמשכורת של האשה גבוהים משל הגבר, וכאשר מדובר במצבים בהם האב משמש כמשמורן היחידי על ילדיהם המשותפים, או כאשר המדובר בזוג שהקשר בינו הינו קשר של ידועים בציבור או נישואים שאינם מוכרים על פי ההלכה היהודית.
על פי ההלכה עד לגיל 15 האב חייב לממן לבדו את כל צרכיהם ההכרחיים של הילדים. לגבי הצרכים מדין צדקה, כלומר הצרכים העודפים, הן האב והן האם נושאים בהם לפי יחס הכנסותיהם.
מגיל 15 ועד 18 כל הצרכים נחשבים כצרכים מדין צדקה, והן האב והן האם נושאים בהם לפי יחס הכנסותיהם. במידה והאם איננה יכולה לשאת בתשלומים אלו היא תהיה פטורה מכך.
לפיכך, גם אם האב הוא ההורה המשמורן היחידי על הילדים, עדיין עליו לשאת לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים עד לגיל 15, והאם איננה מחוייבת בהם.
ברם, במידה ויסתבר כי משכורתה של האישה גבוהה מזו של הבעל וכי המדובר באישה אמידה, ניתן לחלק את הנטל בין שני ההורים כך שהאישה תחוייב בתשלום דמי מזונות עבור צרכים מדין צדקה ובכך יושג האיזון והשוויון ביניהם.
על האב יהיה לשלם לאם דמי אירוח עבור מימון עלויות האירוח של הילדים אצל האם, כאשר הם מבקרים אצלה.
מגמה זו מתגבשת בפסיקה לאור ההלכות שנקבעו במסגרת הליך בע"מ 5750/03 אוחנה והליך בע"מ 2433/04 צינבוי, לפיהן הערכת סכום המזונות של האב לשלם צריכה להיעשות באמצעות איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות. כלומר, יש לקחת בחשבון בצד צרכי הילדים, הן את היכולת הכלכלית של האב והן את היכולת הכלכלית של האם.
כך, לדוגמא, נקבע במסגרת הליך תמ"ש 1886/04 א.ל. ואח' נ' פ.ל. כי כאשר האב הינו המשמורן היחידי על הילדים, ומצבה הכלכלי של האם הינו שפיר, אזי הילדים זכאים לתבוע מהאם מזונות מדין צדקה, על מנת להביא לחלוקה שוויונית בנטל המזונות שלהם.
בפסק דין נוסף נקבע שהאם היא זו שתשלם דמי מזונות ילדים עבור בנה בן ה-13 אשר נמצא במשמורת בלעדית של האב, מאחר ומצבה הכלכלי מבוסס בשל האב.
קראו בהרחבה: מתי האישה תשלם מזונות ילדים לאחר הגירושין?
בפסק דין תקדימי וחדשני, אשר ניתן ביום 18.12.2011 במסגרת הליך תמ"ש 12818-08-11 הטילה השופטת שלי אייזנברג חובת תשלום מזונות על אישה כלפי הידוע בציבור שלה.
פסק הדין התבסס על פסקי הדין של ביהמ"ש העליון במסגרת בר"ע 826/99 פלונית נ' פלוני, ושל בית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך תמ"ש 33988-05-10 ש.מ. נ' מ.ס.
פסקי הדין הללו עיגנו תפיסה חדשנית בפסיקה אשר מכירה במחוייבות שווה של גברים נשים זה כלפי זה לא רק במסגרת קשר של נישואין, אלא גם במסגרת קשר של ידועים ציבור או כאשר המדובר בקשר נישואין אזרחי שאינו מוכר על פי ההלכה היהודית, כגון נישואי פאראגוואי.
בשני פסקי הדין הודגש כי אין מדובר בחיוב מזונות על פי הדין הדתי ומכח הסטטוס המשפחתי של בני הזוג, אלא בחיוב מזונות מכח הדין האזרחי, אשר אינו מבדיל מגדרית בין חיובו של הגבר לבין חיובה של האשה.
המדובר בחיוב במזונות מכח דיני החוזים הכלליים ועקרון תום הלב, כאשר עיקרון תום הלב יהווה את אמת המבחן באשר לקיומה של הזכות כמו גם את אמת המידה באשר לתנאי הזכות. תום הלב נגזר מהסכמת בני הזוג להיות ידועים בציבור ועל כן מטרת המזונות האזרחיים הינה לאפשר לבן הזוג האחר להשתקם לאחר הפרידה.
באותו מקרה דובר בזוג שחי כידועים בציבור במשך כ-15 שנה, במהלכם פירנסה האישה את הגבר ודאגה לכל מחסורו. הגבר, שהיה בן 64, היה מובטל, נטול הכנסות ושקוע בחובות רבים.
האישה, שהייתה בת 76, הייתה אמידה ובעלת נכסים רבים והכנסה חודשית גבוהה. בני הזוג ערכו הסכם ממון לפיו הוסדרה זכותו של הגבר לגור בביתה ועל חשבונה, תוך שנכסיה של האישה זכו להגנה מפני הגבר ונושיו.
ברם, בעקבות סכסוך שפרץ בין השניים, סילקה האשה את הגבר מביתה באופן מיידי והפסיקה בבת אחת את כל תמיכתה הכלכלית בו.
כתוצאה מכך, נותר הגבר ללא קורת גג וללא מזון. בצר לו, תבע הגבר את האשה ועתר לתשלום מזונות. בית המשפט חייב את האשה לשלם לגבר דמי מזונות זמניים בסך של 2,000 ₪, וכן לשאת בכל הוצאות אחזקת הבית של הגבר.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!