עד לחלוקת העיזבון בין היורשים, אחראים היורשים לחובות העיזבון רק בנכסי העיזבון וזאת כאמור בסעיף 126 לחוק הירושה.

כלומר, בשלב זה ניתן לפרוע את חובות המנוח רק מנכסי העיזבון ומהם בלבד. מטרת סעיף זה הינה למנוע מצב שבו יורשי המנוח יצטרכו לשאת בחובותיו של המנוח וזאת על לא עוול בכפם.  

לאחר חלוקת העיזבון בין היורשים, אחריות היורשים נקבעת בהתאם לשאלה האם נושי העיזבון הוזמנו כדין על ידי מנהל העיזבון או יורשי המוריש להודיע להם בכתב תוך 3 חודשים על תביעות החוב שלהם כלפי העיזבון, וזאת על פי מודעה שפורסמה ברבים בהתאם לסעיפים 99 או 123 לחוק.

במידה והנושים הוזמנו להודיע על תביעות החוב שלהם והחובות שהיו ידועים בזמן חלוקת העיזבון סולקו, אזי לא יהיו היורשים אחראים לחובות אחרים של העיזבון אשר התגלו לאחר מכן, אלא אם הוכח שהם ידעו עליהם בזמן החלוקה, וגם זאת רק עד כדי שוויו של מה שכל אחד מהם קיבל מן העיזבון. כך קובע סעיף 127(א) לחוק.

במידה והנושים לא הוזמנו להודיע על תביעות החוב שלהם, והעיזבון חולק מבלי שסולקו החובות שהיו ידועים ליורשים בזמן החלוקה, אזי אחראי כל אחד מהיורשים לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה.

אולם אם מי מהיורשים הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, הוא יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.

נטל הוכחת שוויו של העיזבון או של מה שיורש קיבל מן העיזבון מוטל על היורש. כך קובע סעיף 128 לחוק.

יחד עם זאת, יורש שהעלים נכס מנכסי העיזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה.

בנוסף, יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה. כללים אלו יחולו על יורשי המוריש בכל מקרה, וזאת בין אם הנושים הוזמנו כאמור לאחר חלוקת העיזבון ובין אם לאו וזאת כפי שקובע סעיף 129 לחוק.

עקרונית, האחריות לחובות העיזבון נופלת על כל היורשים באופן יחסי לחלקיהם בעיזבון.

יחד עם זאת במסגרת צוואה שהשאיר אחריו, המוריש רשאי לקבוע הוראות בדבר חלוקה לא שיוויונית של האחריות לחובותיו, ולקבוע מי מבין הזוכים ישא בסילוק החובות ובאיזה חלק, ומי מהם יהיה פטור מהם ובאיזה חלק, אך זאת בתנאי שלא ישא יורש בחובות העיזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים.

בנוסף, יורש שזכה בנכס ספציפי מכוח צוואה (מנה) אינו אחראי לחובות העיזבון, וזאת כל עוד יש בידי הנושה לגבות את חובו מיורשים אחרים שלא קיבלו נכסים ספציפיים, אלא חלק יחסי מכלל נכסי העיזבון.

גם אם אותו יורש יחוייב באחריות לחובות העיזבון, אזי אחריותו תהיה אך ורק כדי שוויה של המנה שהוא קיבל מהעיזבון.

הטעם לכך נובע מהתפיסה לפיה במידה שהמצווה ציווה להוריש מנה כלשהי ליורש, כוונתו היתה לתת לו את אותה המנה כשהיא נקיה מכל חוב ושעבוד, ולפיכך אם יש לעיזבון חובות יסולקו הם קודם כל מנכסי העיזבון הכלליים.

יחד עם זאת אם ציוה המנוח נכס ספציפי שרכישתו הובטחה במשכנתא, על הזוכה באותו נכס לסלק את השעבוד.

כמו כן, נושה שהודיע תוך 3 חודשים על תביעות החוב שלו בעקבות מודעה שפורסמה ברבים ע"י מנהל העיזבון או היורשים, רשאי לגבות את חובו מהיורשים שלא באופן יחסי לחלוקת העיזבון.

כלומר, הנושה יכול לדרוש מאחד היורשים, שחלקו בעיזבון מספיק גדול כדי לכסות את החוב, לשלם לו את כל החוב.

נושים שלא הודיעו על חובם למרות שפורסמה מודעה כאמור יהיו רשאים להגיש תביעה רק בתוך שנתיים, ולגבות את החוב באופן יחסי מכל יורש בהתאם לחלקו בעיזבון.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!