בני הזוג פנו לעורכת דין שניהלה ביניהם הליך גישור לצורך גירושין, כאשר ההליך הסתיים בהצלחה ובעריכת הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין במהלך שנת 2015.

אולם, כעבור שנתיים במהלך שנת 2017, התעוררה בין בני הזוג מחלוקת לגבי פרשנות של מספר סעיפים בהסכם הגירושין ועקב כך האשה שכרה עורך דין והגישה תביעה בפני בית המשפט במטרה לאכוף את ביצוע ההסכם על הבעל ולפי גישתה.

במהלך דיוני ההוכחות בתיק ויתרו שני הצדדים על זכות החיסיון שלהם לגבי הליך הגישור שנוהל ביניהם.

בנוסף, ביקש הבעל גם מהמגשרת לבוא ולהעיד בפני בית המשפט על הליך הגישור שנוהל על ידה, אולם המגשרת סירבה. בעקבות זאת הגיש הבעל בקשה לפיה בית המשפט יזמן את המגשרת למתן עדות, שהתקבלה על ידי בית המשפט.

המגשרת הגיעה לדיון בפני בית המשפט, אך היא העידה שאינה זוכרת דבר מהליך הגישור ובנוסף גם טענה שהיא מנועה מלהעיד על הליך הגישור, מאחר שחל עליה חיסיון, וכי החיסיון הוא שלה כמגשרת ואף הצדדים להליך גישור באשר הוא אינם יכולים להסירו.

בנוסף טענה המגשרת כי במסגרת הסכם הגישור שנחתם עמה התחייבו הצדדים שלא לזמן אותה לעדות.

למרות זאת, הגיש הבעל כעבור שבוע ימים בקשה נוספת לזמן את המגשרת לעדות בטענה שהחיסיון אינו של המגשר אלא של הצדדים בלבד ולכן הוא ניתן לוויתור על ידם.

האשה השאירה את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט ואילו ארגון המגשרים תמך בעמדת המגשרת וטען שחובת החיסיון של המגשר עולה בקנה אחד עם חובות נוספות שלו, כגון חובת הסודיות והניטראליות.

הכרעה: יש להכיר גם בזכות החיסיון שעומדת למגשר עצמו

בית המשפט קבע בתחילה שמאחר שהמגשרת ממילא טוענת שאינה זוכרת דבר מהליך הגישור הרי שבכל מקרה אין טעם לזמנה לעדות.

יחד עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לדון בסוגיית החיסיון גם לגופו של עניין ולאחר שהוא בחן את עמדות הצדדים הוא הגיע אף הוא למסקנה לפיה למגשרים בהליך גישור יש חיסיון עצמאי משלהם, וכי הם רשאים שלא להעיד על הליך הגישור גם אם הצדדים עצמם ויתרו על החיסיון שלהם לגביו.

בית המשפט נימק את קביעתו הנ"ל בהסתמך על החקיקה, הפסיקה והספרות המקצועית.

מבחינת החקיקה, הסתמך בית המשפט על סעיפי החוק הבאים:

סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט קובע כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפט אזרחי".

הוראה זו מתייחסת לאי קבילות הראיות ואף שוללת היא את שיקול דעתו של בית המשפט לקבל ראיות שכאלו.

תקנה 5(ה) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג- 1993 שקובעת כי "המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור" ולמעשה מחילה על המגשר חובת סודיות כלפי כולי עלמא, לרבות בית המשפט.

סעיפים 2 ו-3(ו) לתוספת לתקנות בית המשפט (גישור) תשנ"ג 1993, שקובעים שהצדדים יתחייבו להימנע מלהעיד את המגשר וזאת כתנאי סף לכניסה להליך הגישורי, המבטיח את ניתוק הליך הגישור ובכללו המגשר, מההליך המשפטי.

מבחינת הפסיקה, בית המשפט לענייני משפחה הסתמך על מספר פסקי דין של בית המשפט העליון שקבעו שבהליכי הגישור חל חיסיון וכי חיסיון זה חל הן על מסמכי הגישור והן על עדויות הצדדים והמגשר עצמו, וזאת למשל כאמור בהליך רע"א 4781/12 פלוני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ.

מבחינת הספרות המקצועית, הסתמך בית המשפט על מספר מאמרים של מלומדים מהאקדמיה בארץ שסבורים אף הם שאין לכפות על המגשר להעיד וזאת גם אם ניתנה הסכמת הצדדים לכך.

בית המשפט הוסיף וציין שלמרות שטרם נקבע בפסיקת בית המשפט העליון שגם למגשר עצמו יש זכות עצמאית לחיסיון, אזי יש מקום להכיר בזכות זו בשל האינטרס הציבורי הכללי בדבר שמירה על מוסד הגישור ואמון הציבור במוסד זה.

עוד צוין בפסק הדין החשוב כי על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסכמות ופתרון סכסוכים משפחתיים בדרכי שלום ובכך לעודד הליכי גישור, יש לאפשר להליכי הגישור להתנהל בתנאים מיטביים, לרבות בכפוף לתנאי החיסיון.  

בהמשך לכך קבע בית המשפט כי בנוסף לחובת החיסיון שמוקנית לצדדים לגישור, יש להכיר גם בחובת חיסיון שחלה על המגשר וזאת על מנת לאפשר לו את מרחב הפעולה הנדרש לו על מנת שהוא יצליח להביא את הצדדים לידי הסכמות.

לפיכך ובשונה מחובות חיסיון אחרות, כמו בין עורך דין ללקוח ובין רופא למטופל, שבהן די שהלקוח או המטופל יוותר על החיסיון כדי שהוא יוסר, יש להעניק למגשר זכות עצמאית לחיסיון, כך שלא ניתן יהיה ניתן לזמן את המגשר לעדות אם הוא עצמו אינו מסכים לכך וזאת גם אם הצדדים עצמם מסכימים להסרת החיסיון.  

עוד נקבע שגם אם הצדדים עצמם יסכימו להסרת חיסיון הליך הגישור, אזי הסכמה זו תחול רק לגבי דברים שהם עצמם אמרו במסגרת הגישור ולא על דברים שהמגשר עצמו אמר בגישור.  

בהתאם לכך דחה בית המשפט את בקשת הבעל וקבע כי המגשרת לא תזומן שוב למתן עדות בפניו.

בשורה התחתונה, מפסק הדין החשוב עולה כי בעת הליך גישור לצורך גירושין למגשר/ת עומדת זכות חיסיון מלאה ורק המגשר/ת יכול/ה להחליט האם לוותר על זכות זאת.

קריאה נוספת: האם חיסיון עורך דין לקוח חל גם לאחר פטירת הלקוח?