רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
סוגית חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג הינה סוגיה מרכזית במסגרת הליך הגירושין ולא פעם גם המאתגרת ביותר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה משפטית.
כאשר מדובר בחלוקת עסק משפחתי, במיוחד כאשר המדובר בנכס משגשג ורווחי, הדבר נעשה מורכב בהרבה.
כאשר מדובר בעסק משפחתי אשר רשום על שם שני בני הזוג, ושניהם נוטלים בו חלק פעיל יחדיו, אין כל קושי לקבוע שהעסק שייך לשניהם ולשניהם יש זכויות בו.
הבעיה מתעוררת כאשר העסק רשום רק על שם אחד מבני הזוג, ובמיוחד כאשר רק אותו בן זוג בנה אותו וניהל אותו בפועל. שכן, במקרה כזה נשאלת השאלה האם גם לבן הזוג השני יש זכויות באותו העסק ובאיזה שיעור.
עקרונית, את הרכוש המשותף ניתן לחלק בהתאם להסכם ממון שנערך בין בני הזוג, אם וככל שנערך כזה, או בהתאם לדין, במידה ולא נערך הסכם כזה.
חלוקת הרכוש בהתאם לדין נעשית בהתאם להסדר איזון המשאבים, שעל פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אשר חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974, או על פי הלכת השיתוף, פרי הפסיקה, אשר חלה על בני זוג שנישאו לפני מועד זה.
ככלל שתי שיטות החלוקה שעל פי הדין מחלקות את נכסי הרכוש בין שני בני הזוג באופן שיוויוני, ללא תלות בשאלה על שם מי נרשמו הנכסים.
ההבדל העיקרי ביניהם מתבטא בכך שביצוע החלוקה על פי הלכת השיתוף אפשרי בכל עת גם במהלך הנישואים, בעוד שביצוע החלוקה על פי הסדר איזון המשאבים אפשרי רק בעת גירושין ומתן הגט, אם כי ישנן נסיבות מיוחדות שבעטיין ניתן להקדים את ביצוע החלוקה לפני כן.
לפיכך גם אם העסק, זכויותיו ונכסיו רשומים רק על שם אחד מבני הזוג, וזאת בין אם בן הזוג השני היה שותף להקמתו וניהולו ובין אם לאו, עדיין יראו את העסק כנכס משותף לשניהם, שהנו פרי המאמץ המשותף לשניהם.
מאמץ משותף זה מתבטא בדרך כלל בנסיבות בהן הבעל למד, רכש מקצוע, הקים וניהל את העסק בפועל, בעוד האשה תמכה בו בכך שהיא טיפלה בניהול הבית וגידול ילדיהם המשותפים, תוך ויתור על קריירה ורכישת מקצוע וכושר השתכרות משלה.
כלומר, עסק שהקים רק אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, גם אם לבדו לחלוטין, יכול עדיין להיחשב בתור עסק שמשותף לשני בני הזוג כך שלשניהם יש זכויות שוות בו. כלל זה תקף גם לגבי עסק שהוקם טרם הנישואין, אם כי מה שיילקח בחשבון במסגרת חלוקת הרכוש הינו רק החלק של שנות קיומו בתקופת הנישואין.
כדי להעריך את שווי העסק המשפחתי כל עורך דין המתמחה בהליכי גירושין ימליץ למנות איש מקצוע, אקטואר או שמאי, אשר מתמחה בהערכת שווי עסקים, רצוי מסוג העסק המשפחתי.
קיימות כיום שיטות שונות להערכת שווי עסקים. העיקריות שבהן הינן שיטת היוון תזרימי המזומנים המכונה DCF - Discounted Cash Flow, שיטת השווי הנכסי הנקי המכונה NAV - Net Asset Value, שיטת מכפיל הרווח ושיטת ההשוואה לעסקאות דומות.
השיטה המועדפת בפסיקה הינה שיטת ה-DCF בדבר היוון תזרים המזומנים העתידי וזוהי גם מטבע הדברים השיטה שנמצאת הכי הרבה בשימוש בפועל.
במסגרת הערכת שווי הנכסים של העסק, יש להבחין בין נכסים מוחשיים לנכסים ערטילאיים. הנכסים המוחשים כוללים נכסים כגון כלי עבודה של העסק, כלי רכב, נכסי מקרקעין וכדומה, שאותם קל יחסית להעריך, וזאת לפי מחירם בשוק החופשי בעת הגירושין.
הנכסים הערטילאיים מתייחסים למוניטין העסקי של העסק ולמוניטין האישי של בן הזוג שמפעיל את הנכס, המכונים גם נכסי קריירה, שאותם הרבה יותר מורכב להעריך.
בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות מסויימות, גם נכסי קריירה יכולים להיכלל במסגרת הרכוש המשותף של שני בני הזוג יחדיו, ועל כן יש לחלק גם נכסים אלו באופן שיוויוני ביניהם במסגרת הליך גירושיהם.
לגבי מוניטין עסקי, קבע בית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 663/87 נתן נ' גרינר, כי המדובר בזכות קניינית ככל זכות אחרת, ועל כן ניתן להכליל גם אותו בגדר הרכוש המשותף המיועד לחלוקה בין בני הזוג.
לגבי מוניטין אישי, קבע בית המשפט העליון במסגרת הליך בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית, כי גם הוא יכול להיכלל במסגרת הרכוש המשותף המיועד לחלוקה בין בני הזוג, וזאת במידה ובן הזוג העניק לבן הזוג השני תמיכה ועזרה לצורך השגתו.
לפיכך, בעת הגירושין יש להעריך את נכסי הקריירה הללו ולקבוע האם יש זיקה וקשר בינם לבין חיי הנישואין והאם בן הזוג השני, שלא עבד בעסק, תמך בבניית העסק ושגשוגו לרבות באמצעות לקיחת האחריות על מרבית המטלות המשפחתיות כדי שבן הזוג האחר יתפנה לפיתוח העסק.
ככל שתמיכת בן הזוג השני תהיה גדולה יותר וככל שיהיה פער גדול יותר בין הכנסות בני הזוג, לרעת בן הזוג השני, כך יטה בית המשפט יותר ויותר לחלק את נכסי הקריירה והמוניטין שנצברו בין בני הזוג, וכאמור, הדברים נכונים בהכרח גם לגבי עסק משפחתי המיועד לחלוקה.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!