רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
גירושים פיקטיביים הנה דרך להתחמק מתשלום חובות של אחד מבני הזוג באמצעות הליך גירושין על הנייר, שאינו אמיתי.
במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג עקב הגירושין לכאורה מועבר הרכוש של בן הזוג שהסתבך בחובות על שם בן הזוג השני, במטרה להעלימו מפני נושיו של אותו בן זוג.
כלומר המדובר בהליך פיקטיבי שנועד להבריח נכסים אם כי בחסות דיני המשפחה כביכול.
המציאות ונסיון החיים מראים כי גירושים פיקטיביים נעשים בעיקר על ידי בעלי עסקים אשר נקלעים לחובות עתק, וכתוצאה מכך חשופים לעיקולים והליכי גבייה אחרים מצד נושיהם. על מנת להגן על רכושם מפני נושיהם, הם מנהלים הליך גירושין פיקטיבי, שאינו אמיתי, עם בנות זוגם.
במסגרת הליך זה הם חותמים על הסכם גירושין למראית עין עם בנות הזוג, אשר מעביר את רכושם על שמן ועל שם ילדיהם המשותפים, וכן מקנה להן דמי מזונות בסכום גבוה במיוחד, שאף הוא מוגן מפני הנושים.
בנוסף הסכם הגירושין מקנה לבנות הזוג מעמד של הורה יחידני, המקנה להן הטבות שונות מטעם הביטוח הלאומי. ביניהן קצבת ילדים, מענק לימודים לילדים, הנחה בתשלום למעונות יום ציבוריים, קבלת נקודת זיכוי נוספת עבור כל ילד ועוד.
ברם, בפועל בני הזוג ממשיכים לחיות יחדיו אך הם משתדלים לעשות זאת בסתר והרחק מעיני הנושים, במטרה להגן על מצג השווא של הגירושין בניהם.
אגב, מבחינת בן הזוג החייב יש לקחת בחשבון את הסיכון לפיו הגירושים הפיקטיביים שעל הנייר, עלולים להפוך בשלב מסויים לגירושים אמיתיים, במובן של יצירת קרע אמיתי בין בני הזוג.
במקרה כזה עלולה בת הזוג לטעון כי הנכסים שהועברו אליה הם אכן שלה, דבר שיקשה על הבעל להפריך את הטענה וכבר היו לא מעט מקרים מעולם.
מטרת הנושים הנה כמובן להוכיח שהמדובר בנישואים פיקטיביים ולהביא לביטול הסכם הגירושין על מנת לבטל את העברות הרכוש והכספים מבן הזוג החייב אל בת הזוג והילדים.
לשם כך יש להוכיח כי המדובר בהסכם שנעשה למראית עין על מנת להבריח את נכסיו של בן הזוג החייב כדי למנוע את מימושם על ידי נושיו ועל כן דינו בטלות.
זאת בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 אשר קובע כי: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל", וכן בהתאם לסעיף 30 לחוק זה, אשר קובע כי " חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".
ברם, לא קל להוכיח כי המדובר בגירושים פיקטיביים המבוססים על תרמית. נדרשות לכך ראיות מוחשיות וחד משמעיות, אשר יש בכוחן לשכנע את בית המשפט כי אכן המדובר בתרמית.
עקרונית, ניתן להיעזר בשירותיו של משרד חקירות פרטיות לשם השגת ראיות אלו ואכן ישנם נושים לא מעטים העושים זאת. ברם, לא לכל הנושים יש את אורך הרוח, הזמן והכספים הנדרשים לכך.
מכל מקום המדובר, לדוגמא, בראיות המעידות כי שני בני הזוג ממשיכים למעשה לנהל אורח חיים זוגי ומשותף, ו/או שבן הזוג החייב ממשיך להשתמש ברכוש שהעביר לבת הזוג כאילו היה עדיין שלו ו/או שהסכם הגירושין נעשה לפתע ובחטף, סמוך מאד לפרוץ המשבר הכלכלי של הבעל ומבלי שנראו קודם לכן סימנים המעידים על קרות משבר זוגי בינו לבין אשתו וכדומה.
במסגרת הליך ה"פ (י-ם) 665/04 סויסה רותי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ נקבע כי הסממן של ניתוק או המשך קשר בין בני הזוג עשוי להיות בר-משקל. אם הצדדים, על אף שהתגרשו, ממשיכים להתגורר יחד ומנהלים משק בית משותף כמימים ימימה, יש בכך כדי להצביע שההסכם היה במטרה להבריח נכסים.
כאמור בתי המשפט דורשים ראיות חד משמעיות כי אכן המדובר בגירושים פיקטיביים, כך שלא בנקל תתקבלנה עתירות המתבססות על טענה זו.
במסגרת הליך תמ"ש (י-ם) 4330-11-12 פלונית נ' פלוני ובנק דיסקונט בע"מ נקבע כי השאלה האם ההסכם נחתם למראית עין הינה שאלה עובדתית, אשר בדיקתה דורשת זהירות רבה נוכח הזיקה המצויה פעמים רבות בין מצב כלכלי שאינו שפיר ובין מתחים ביחסים המשפחתיים.
כך גם נקבע במסגרת הליך ה"פ (ת"א) 1336/04 וצלר ענת נ' מפזרי יעד תעשיות אלומניום בע"מ:
"בענין זה יש לציין כי דווקא קשיים כלכליים במשפחה מביא לא אחת למריבות בין בני הזוג ואף לגירושין. במקרה כזה מדובר בגירושין אמיתיים. יתכן והמקור לסכסוך בין בני הזוג היה חובות הבעל אך בודאי שאין להקיש מכך שמדובר בגירושין פיקטיביים. להפך, דוקא במקרים כאלה קורה לא אחת שהגירושין הם מסובכים וכואבים הרבה יותר.
לכן מחובתו של בית המשפט לבדוק ולבחון כל מקרה לגופו, בקפידה, האם אכן מדובר בקנוניה של בני הזוג, במטרה לנסות ולהציל את רכושם המשותף מידי הנושים".
נטל השכנוע מוטל על כתפי הטוען להברחת רכוש. לעומת זאת, נטל הבאת הראיות להבדיל מנטל השכנוע, עשוי לעבור מצד לצד במהלך הדיון. הנטל עשוי לעבור לצד השני עם הצטברות "אותות מרמה" דהיינו סימנים מחשידים. במקרה כזה יהיה על הצד שכנגד להציג גרסה משכנעת דיה כדי לפזר את החשדות.
כך קבע ביהמ"ש העליון במסגרת הליך ע"א 8482/01 בנק איגוד נ' סנדובסקי:
"הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מרמה מצד הנתבע, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע".
עוד נקבע בפסיקה כי הסכם גירושין אשר מבריח רכוש מנושים איננו בהכרח הסכם למראית עין. שכן במידה ויוכח כי במישור היחסים הפנימי בין בני הזוג, ההעברה הייתה אמיתית אזי גם אם מטרתה ותוצאתה הברחת רכוש מנושים, אין המדובר בחוזה למראית עין.
כך נפסק לדוגמא על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת הליך ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד נ' יהודית אולצ'יק:
"נניח שאדם מבקש להתגרש מאשתו ולשם השגת הגירושין הוא מתחייב להעביר לה זכות בנכסיו, והוא ממהר לעשות כן בטרם ישיגו אותו נושיו. גם כאן הבהילות היא להקדים את הנושים כדי להבריח נכסיו. אבל ההעברה עצמה אינה בהכרח למראית עין בלבד. אם ההעברה היא אמיתית, ואם אין הנושים יכולים לבטלה לפי [נוסח חדש] או לפי כל דין אחר, לא תעמוד להם טענת הסכם למראית עין".
משהוכח כי המדובר בגירושים פיקטיביים וכי הסכם הגירושים הנו הסכם למראית עין, רשאי בית המשפט להורות על ביטול ההסכם, כפי שאירע המקרה הזה
כמו כן, בית המשפט רשאי לחייב את בני הזוג להחזיר את החובות לנושים ואף להטיל פיצויים בגין הברחת הנכסים והטעייה. בנוסף, גם רשויות המס עלולות להתערב במקרה כזה ולטפל בו בחומרה כשם שמדובר בהעלמות מס אחרות.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!