רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
כידוע, על פי ההלכה היהודית, מתן הגט חייב להינתן מרצונו החופשי של בן הזוג.
במקור, על פי דין תורה, מתן הגט היה צריך להינתן מרצונו החופשי של הבעל בלבד. אולם בעקבות חרם דרבנו גרשום כיום הגט חייב להינתן גם מרצונה החופשי של האישה.
הלכה זו יצרה תופעה של סרבנות גט, בגינה אחד מבני הזוג מסרב לתת את הגט לבן הזוג השני מטעמים בלתי ענייניים בלבד כגון נקמה, הפעלת לחץ כדי לשפר את תנאי הסכם הגירושין וכדומה. ברוב המקרים סרבני הגט הנם הבעלים, אך לעתים אלו הן גם הנשים.
הדרך המרכזית כיום להתמודד עם תופעת סרבני הגט הנה באמצעות הטלת סנקציות על סרבני הגט בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה - 1995.
סנקציות אלו כוללות, בין היתר, הגבלות על יציאה מהארץ, קבלת דרכון, החזקת רשיון נהיגה ואף מאסר במקרים קיצוניים.
אולם, במהלך חודש פברואר 2016, החליט בית הדין הרבני הגדול בירושלים לנקוט בצעד תקדימי ויוצא דופן בחריפותו וזאת במסגרת המאבק המשפטי המתנהל נגד ד"ר עודד גז, שמזה 3 שנים מסרב בכל תוקף לתת גט לאשתו.
המדובר בדוקטור לפיזיקה, אשר במשך שנים גם התעלל באשתו במסגרת נישואיהם עד שהיא נאלצה לברוח ממנו למקלט לנשים מוכות.
בית הדין נתן בעבר פסק דין אשר מחייב את ד"ר גז לתת גט לאשתו. אך ללא הועיל, מאחר והוא עמד במריו וסירב בכל תוקף לתת לה את הגט וזאת ללא כל טעם ענייני.
באחת מהחלטותיו, כתב בית הדין כי הוא אינו מבין את עקשנותו של גז שלא לתת גט לאשתו, בפרט שכל הליך הגירושין מאמלל את שניהם ללא כל תועלת. עקב כך, הפעיל בית הדין כנגדו סנקציות שונות כגון שלילת רשיון הנהיגה שלו, אך גם אלו לא עזרו.
לבסוף החליט בית הדין להפעיל כנגדו את הרחקת דרבנו תם, שהינה תקנה עתיקת יומין, מלפני כ-900 שנה אשר מתירה להפעיל נידוי וחרם חברתי כבד כלפי סרבני גט.
במסגרת נוסח ההחלטה שנתן בית הדין, בהרכב הדיינים שכלל את הרבנים דוד לאו, אהרון כץ ואליעזר איגרא נקרא הציבור להרחיק ולנדות את ד"ר גז מכל פעילות שהיא.
בין היתר, הציבור נקרא שלא לשאת ולתת עמו הן במסחר והן בכל משא ומתן של ממון, לא לארחו, לא לבקרו בחוליו, לא להושיבו בבית הכנסת, לא להעלותו לתורה, לא לאפשר לו לומר קדיש או לתת לו לעבור לפני התיבה ואף שלא לשאול בשלומו ושלא לחלוק לו כבוד ככל, עד אשר יחזור בו מקשיות ערפו וייתן גט כריתות לאשתו וישחררה מעגינותה.
בצעד חריג ולשם מימוש החרם, התיר בית הדין לאישה לפרסם את ההחלטה ברבים בצירוף שמו ותמונתו של ד"ר גז ולהביאה לידיעת גבאי ויחידי בתי הכנסת בארץ.
שמו ותמונתו של ד"ר גז הופצו עד מהרה בעיתונות, באינטרנט וברשתות החברתיות באופן שלמעשה הפך לביצוע שיימינג כלפיו וזאת כתחליף לחרם הקהילות שהיה נהוג בעבר.
כתוצאה מכך, אכן החלה מחאה בקרב קבוצות שונות ברשת החברתית בדרישה מהקהילה האקדמית להוקיע אותו ולא להעסיקו בשום מוסד אקדמי עד שיתן גט לאשתו.
ד"ר גז היה בעבר חבר בפורום תורה ומדע של המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן, אך הוא הורחק ממנו בעקבות הפרשה. כיום הוא עושה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת תל אביב.
יצויין כי ד"ר גז ניסה לעכב את החלטת בית הדין הרבני באמצעות עתירה לבג"צ, אך עתירתו נדחתה.
אגב, ארבעה חודשים לפני מתן ההחלטה בעניינו של ד"ר גז, פורסם פוסט דומה אודות סרבן גט מנווה דניאל, אם כי לא בחסות החלטת בית הדין הרבני הגדול.
באותו מקרה, השיימינג התגלה כאפקטיבי ביותר, הואיל ותוך ימים ספורים קיבלה העגונה את הגט מאותו הסרבן ושוחררה מכבלי נישואיה.
אין חולק כי השימוש בכלי השיימינג כאמצעי להפעלת לחץ על סרבן גט מעורר דילמות מוסריות לא פשוטות. שכן, הדבר כרוך בהלבנת פניו של סרבן הגט ברבים ואף של משפחתו על לא עוול בכפיה.
דילמה זו מתגברת שבעתיים לאור העובדה שאם בעבר החרם מומש והתפשט בקרב מספר מצומצם של קהילות יהודיות, אזי כיום, בעידן האינטרנט, תפוצתו של השיימינג הינה רחבה בהרבה וכפועל יוצא מכך, גם עוצמתו.
לפיכך, נראה שיש להשתמש בכלי זה רק במקרים חמורים וחריגים ולאחר שמוצו כל הדרכים האחרות בעניין זה.
עוד בנושא: אשה חוייבה לתת גט לבעלה העגון