קבלה של משק חקלאי מקרוב משפחה שנפטר, לפי חוק הירושה או בהתאם לצוואה שהשאיר אחריו המנוח, הנה נושא מורכב יותר מאשר ירושה של דירת מגורים לדוגמא, ובנושא זה נרחיב ונסביר בסקירה המעניינת שלפניך.
משק חקלאי או נחלה, הינו קרקע אשר כוללת שני חלקים: חלק המיועד למגורים, וחלק המיועד לעבודות חקלאות לפרנסת בעל המשק.
בית המשפט העליון קבע בהליך ע"א 6483/10 קק"ל נ' ספיר ארבעה תנאים מצטברים שעל הקרקע לעמוד בהם, על מנת שהיא תוגדר כמשק חקלאי: (א) גודל מסוים שנקבע על-ידי שר החקלאות. (ב) בעלות לאומית. (ג) חכירה לתקופה ארוכה. (ד) מטרתה לספק פרנסה מחקלאות למתיישב בה.
המשקים החקלאיים בארץ נמצאים בתוך ישובים המאוגדים באופן שיתופי כלשהו, כגון אגודה חקלאית שיתופית, מושבים, קיבוצים ועוד. זכויות הבעלות על הקרקע של המשק החקלאי שייכות למדינה, ועל כן הקרקע מנוהלת ע"י מינהל מקרקעי ישראל.
רוב הזכויות של בעלי המשקים הנן זכויות של בר רשות בלבד, במסגרת ההסכם המשולש או ההסכם הדו-צדדי, כאשר רק למיעוטם יש זכות חכירה במשק, ראשית או משנית.
ההסכם המשולש הנו הסכם אשר נערך בין מינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של הקרקע, אשר מחכיר את הקרקע לסוכנות היהודית, אשר מעניקה לאגודה השיתופית של המושב בו נמצא המשק זכות להשתמש בקרקע כברת-רשות, וזו מעניקה לחבריה, בעלי המשקים, את הזכות להשתמש בקרקע כברי רשות.
ההסכם הדו צדדי הנו הסכם אשר נערך בין המנהל, אשר מחכיר את הקרקע ישירות לאגודה השיתופית של המושב בו נמצא המשק, וזו מעניקה לחבריה, בעלי המשקים, את הזכות להשתמש בקרקע כברי רשות.
על מנת להוריש את זכויות החכירה במשק החקלאי, אזי בדומה להורשה של כל נכס לרבות נכס מקרקעין, גם את הזכויות במשק חקלאי ניתן לכאורה להוריש באמצעות צוואה או באמצעות כללי הירושה על פי הדין, אך זאת בכפוף להוראות הספציפיות שחלות על הורשת המשק החקלאי על פי ההסכמים עם המינהל ונוהליו.
לפיכך, בכל מקרה שבו יש סתירה בין הוראות הצוואה או הוראות הירושה על פי דין לבין הוראות הסכמי המינהל ונוהליו לגבי הורשת המשק החקלאי, אזי תגברנה ההוראות של המינהל.
נקודת המוצא לגבי המשק החקלאי הינה שפיצולו בין יותר מיורש אחד עלול לפגוע בכושרו להתקיים כלכלית באופן עצמאי, ועל כן מן הראוי שהורשת המשק החקלאי תיעשה רק ליורש אחד מבין יורשיו של בעליו המנוח, תוך תשלום פיצוי ליתר היורשים.
בהתאם לכך, קובע סעיף 114 (א) לחוק המקרקעין, תשל"ג-1973 כי: "משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון".
סעיף 114 (ג) לחוק המקרקעין קובע כי: "היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים".
בנוסף, החלטה מספר 1 של מינהל מקרקעי ישראל קובעת במפורש כי עם מותם של בעלי המשק החקלאי, המשק לא יפוצל בין מספר יורשים, אלא הוא יוענק רק ליורש אחד בלבד, אשר מסוגל לקיים את המשק החקלאי.
עם זאת, מבחינה פרקטית יצויין כי המינהל אינו בודק עובדתית את יכולתם של היורשים לקיים את המשק החקלאי, אלא הוא נוהג להעביר את הזכויות לבן הזוג הנותר בחיים ובהיעדר בן זוג ליורש מוסכם או על פי צו בית משפט.
חלק גדול מההסכמים עם המינהל כולל סעיף דומה לסעיף 114(ג) לחוק המקרקעין אשר קובע כי זכות בן הזוג הנותר בחיים לרשת את המשק קודמת לזכות היורשים האחרים.
לפיכך, בכל מקרה בהן קיימת סתירה בין הוראות הצוואה של בעל המשק להוראות ההסכם עם המינהל, יגברו הוראות המינהל. כתוצאה מכך, הוראות בן הזוג הראשון שנפטר אינן ניתנות למימוש ובן הזוג הנותר בחיים מקבל את הזכויות במלואן, והוא אף יכול לקבוע הוראות לגבי ירושת המשק לפי שיקול דעתו הבלעדי ובניגוד למוריש הראשון.
כך נקבע בין השאר במסגרתו של הליך ע"א 5163/91 שנדון בפני בית המשפט העליון.
כפי שצויין לעיל, רוב בעלי המשקים מחזיקים בהן כברי רשות בלבד של האגודה השיתופית בה הם חברים. על הפסיקה בעליו של המשק איננו יכול להוריש את זכויות בר הרשות שלו, והן אינן מהוות חלק מעזבונו, כך שיורשיו כפופים להוראות ההסכם המשולש או ההסכם הדו צדדי וזאת כפי שנסביר מיד.
על פי ההסכם המשולש לאחר מותו של אחד מבני הזוג, עוברות הזכויות במשק לבן הזוג הנותר בחיים. לאחר מותו של בן הזוג השני, עוברות הזכויות במשק לבן הממשיך בו בחר בן הזוג השני, וזאת בתנאי שאותו בן ממשיך אושר על ידי האגודה השיתופית, הסוכנות היהודית והמינהל.
במקרה ולא מונה בן ממשיך, עוברות הזכויות במשק למי מהיורשים שמוכן ומסוגל לקיים את המשק, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה. בהיעדר הסכמה או במקרה של סכסוך יורשים לגבי זהותו של יורש זה, יכריע בית המשפט בעניין.
הבן הממשיך הנו אחד מילדי בעלי המשק, אשר בונה את ביתו בחלקה שליד בית הוריו ומעבד עמם את המשק. לצורך מינוי הבן הממשיך על ההורים להגיש בקשה למינויו בפני האגודה השיתופית, הסוכנות היהודית והמינהל, ולקבל את אישורם של כל הגופים הללו לכך.
עוד יש לזכור כי עצם מינויו של הבן הממשיך אינו מקנה לו עדיין זכויות קנייניות במשק, אלא רק לאחר פטירת הוריו, ועל כן רק אז ניתן יהיה לרשום במינהל את זכויותיו במשק.
לעומת זאת, ההסכם הדו צדדי כלל אינו מזכיר כלל את המונח בן ממשיך. על פי הסכם זה לאחר מותו של אחד מבני הזוג, עוברות הזכויות במשק לבן הזוג הנותר בחיים.
לאחר מותו של בן הזוג השני עוברות הזכויות בנחלה למי מהיורשים שמוכן ומסוגל לקיים את המשק, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה. בהיעדר הסכמה בין היורשים לגבי יורש זה, יכריע בית המשפט לגביו.
כפי שוודאי הבנת מהסקירה הנ"ל, העברה של משק חקלאי בירושה או לפי צוואה הנה נושא מורכב משפטית ומעשית, ולכן ראוי ורצוי לפנות להתייעצות עם עורך דין מנוסה בדיני ירושה.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!