רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
הסכם גירושין הינו הסכם אשר מנוסח על פי רוב באמצעות עורך דין מנוסה בהליכי גירושין ומסדיר בין בני הזוג את כל הסוגיות הכרוכות בהליכי הגירושין שלהם.
במסגרת ההסכם ניתן מענה מוסכם בין השאר בסוגיות כגון: הליך מתן הגט, חלוקת הרכוש המשותף, ענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה, תשלומי מזונות ילדים ועוד.
יחודו של הסכם הגירושין מתבטא בכך שעל מנת שהוא יכנס לתוקף, לא די בכך שהצדדים יחתמו עליו מתוך גמירות דעת ובהתאם לקביעת דיני החוזים, אלא עליו גם לקבל אישור רשמי מטעם בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
אישור הסכם הגירושין יעשה על ידי בית המשפט או בית הדין רק לאחר שהוא וידא מול הצדדים להסכם כי הם אכן מבינים את תוכנו ומשמעותו של ההסכם, כי הם חתמו מרצונם החופשי וכי הוראות ההסכם אינן מקפחות חלילה את ילדיהם המשותפים.
רק לכשיינתן האישור יקבל ההסכם תוקף מחייב. כלומר דרישת אישור ההסכם איננה דרישה ראייתית-פרוצדוראלית גרידא, כי אם דרישה מהותית-קונסטיטוטיבית אשר בלעדיה לא יהיה להסכם כל תוקף.
מצד שני, לא רק שהאישור מקנה להסכם תוקף מחייב, אלא שהוא אף מקנה לו תוקף מחייב כשל פסק דין. משמעות הדבר הנה כי הסכם גירושין המאושר ניתן לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל במקרה של הפרתו חלילה, כשם שניתן לאכוף פסק דין הניתן על ידי בתי המשפט.
יובהר כי הצדדים אינם חייבים להגיע להסכם הגירושין שלהם במסגרת תביעה המתנהלת ביניהם בתוך כותלי בית המשפט או בית הדין.
אדרבא: באפשרותם והדבר אף רצוי ומומלץ, להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט / בית הדין, וזאת לרבות באמצעות ניהול מו"מ באופן עצמאי ביניהם לכריתת הסכם גירושין באמצעות עורכי דין או באמצעות הליך גישור בדרך לגירושין.
אולם, בכל מקרה תהא אשר תהא הדרך שבאמצעותה הגיעו הצדדים להסכם הגירושים, עליו לקבל אישור כאמור על ידי בית המשפט או בית הדין על מנת שייכנס לתוקף.
הדרישה לאישור הסכם הגירושין איננה נובעת מדבר חקיקה אחד. למעשה קיימים מספר מקורות חקיקה נפרדים לגבי אישורי הרכיבים הנכללים בהסכם וזאת כפי שנפרט ונסביר מיד.
אחת הסוגיות המרכזיות והרגישות ביותר במסגרת הסכם הגירושין הינה סוגיית חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג.
הדרישה לאישור רכיב זה קבועה במסגרת סעיפים 1 ו-2 לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, ובמיוחד במסגרת סעיף 2(ד) לחוק, אשר קובעים כך:
1. הסכם ממון
1. הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב.
2. אישור ואימות
(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.
(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
...
(ד) הסכם בין בני הזוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין על ידי בית הדין, דינו כדין הסכם ממון שאושר לפי סעיף זה; בחוק זה, "התרת נישואין" – לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין.
קראו בהרחבה על ניסוח הסכם ממון באמצעות עורך דין מנוסה
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 עוסק בעיקרו בהסדר היחסים, הזכויות, והחובות שבין הורים לילדיהם הקטינים. סעיף 3 לחוק מגדיר קטין כאדם שלא מלאו לו 18 שנה, ובגיר כאדם שמלאו לו 18 שנה.
החוק קובע כי ההורים נדרשים לקבל את אישורי בית המשפט לגבי שורה של פעולות הננקטות על ידם לגבי ילדיהם הקטינים. לפיכך, ומטבע הדברים חוק זה חל גם על הסכם הגירושין שכולל הסכמות בין בני הזוג לגבי ילדיהם המשותפים שהנם קטינים.
כך לדוגמא סעיף 7 לחוק קובע שפעולה משפטית של קטין טעונה אישור בית המשפט אם הייתה טעונה אישור כזה אילו נעשתה בידי נציגו.
מאחר שנציגי הילד הקטין הנם בדרך כלל הוריו המשמשים כאפוטרופסים הטבעיים שלו מכח סעיף 14 לחוק, מכאן שכל פעולה משפטית של ילד קטין שההורים הסכימו לגביה במסגרת הסכם הגירושין טעונה אף היא אישור בית המשפט.
סעיף 20 לחוק מפרט שורה של פעולות משפטיות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שבית המשפט אישרן מראש:
(1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה.
(2) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק.
(3) נתינת מתנות, זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין.
(4) נתינת ערבות.
(5) פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, זולת קבלת מתנות הניתנות לקטין.
לפיכך אם לדוגמא במסגרת הסכם הגירושין נקבע שאחד ההורים ימכור את חלקו בדירת המגורים המשותפת לילדם הקטין, אזי הסכמה זו טעונה אישור של בית המשפט לפי סעיפים 20(1), 20(2), ו-20(5) לחוק. ללא אישור זה לא יהיה להסכמה זו כל תוקף מחייב.
במסגרת הסכם הגירושין יש להחליט האם להורים תהיה משמורת משותפת על הילדים או שמי מהם ישמש כמשמורן היחיד על הילד הקטין ומה יהיו הסדרי הראיה של ההורה השני.
החלטה זו יכולה להיות מושגת במסגרת הסכמה בין ההורים שמגיעים אליה באופן עצמאי, או על ידי החלטת בית המשפט במקרה וההורים מתקשים להגיע אליה בדרך זו.
כאשר ההורים מגיעים להסכמה על משמורת הילדים במסגרת הסכם הגירושין, עליה לקבל את אישור בית המשפט בהתאם לסעיף 24 לחוק האפוטרופסות.
אישור זה ינתן על ידי בית המשפט רק במידה והוא נוכח שההסכם הינו לטובת הילד, ומאושר דינו של ההסכם הינו כדין החלטת בית משפט למעט לעניין ערעור. כלומר, ניתן יהיה לאכוף את ההסכם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, כשם שניתן לאכוף כל החלטה / פסק דין באמצעותה.
על פי ההלכה היהודית כל אב חייב במזונות ילדיו הקטינים. לפיכך, סוגיית מזונות הילדים נחשבת אף היא לאחת הסוגיות המרכזיות המסודרות במסגרת הסכם הגירושין.
מאחר והמדובר בנושא חשוב ומשמעותי ביותר קובע סעיף 12(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, כי הסכם על מזונות קטין או ויתור על מזונות אלו טעון אישור בית המשפט, וללא אישור זה אין לו כל תוקף כלפי הקטין.
סעיף 12(ב) לחוק קובע כי הסכם על מזונות בגיר או ויתור עליהם ייעשה בכתב וניתן לאשרו בבית המשפט. כלומר, להבדיל מהסכם בדבר מזונות קטין, אין חובה לאשר הסכם בדבר מזונות בגיר כדי שהוא יכנס לתוקף אך ישנה אפשרות לעשות זו.
בכל מקרה, בין אם המדובר בהסכם מזונות קטין ובין אם המדובר בהסכם מזונות בגיר, משאושר הסכם זה על ידי בית המשפט דינו הינו כשל פסק דין, כאמור בסעיף 12(ג) לחוק, וניתן יהיה לאכפו באמצעות ההוצאה לפועל.
בשולי הדברים נזכיר שוב כי לצורך הגשת ההסכם לאישור בית המשפט חשוב מאד שהצדדים יהיו מיוצגים על ידי עורך דין מומחה לדיני משפחה, ממש כמו שהדבר נחוץ לצורך ניהול משא ומתן בדרך לגירושין וניסוח ההסכם הסופי.
קריאה נוספת: הקריטריונים לאישור הסכם גירושין לפי בית הדין הרבני