ככלל, הלקוח זכאי ליהנות מהחיסיון גם לאחר תום יחסיו הפורמליים עם עורך הדין. כמו כן, ולהבדיל ממרבית זכויות החיסיון האחרות, המעניקות זכות חיסיון יחסית, אשר כפופה לסמכותו של בית המשפט להסיר את החיסיון, זכות החיסיון של לקוח כלפי עורך דין הינה זכות מוחלטת, שרק הלקוח יכול לוותר עליה.

אולם ישנם מצבים בהם מתעוררת השאלה האם חיסיון עורך דין לקוח קיים גם לאחר מות הלקוח. שאלה זו מתעוררת בעיקר כאשר דנים בהליכי התנגדות לקיום צוואה, וזאת במיוחד מהטעם של קיום השפעה בלתי הוגנת על הלקוח-המצווה, ובנסיבות בהן מתעורר לכאורה צורך לחשוף מסמכים אודות אופן עריכת הצוואה, בשעה שהלקוח המצווה כבר נפטר.

עמדת בית המשפט בנושא תחולת החיסיון לאחר הפטירה

שאלה זו התעוררה והוכרעה במסגרת הליך רמ"ש 42302-10-15 א.צ. נ' י.צ. אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בתיק זה נדונה בקשת רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשה להסרת חיסיון עורך דין לקוח, אשר ניתנה בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך לקיום צוואה.

הליך זה עסק בהתנגדות לקיום צוואה שהגישו שני אחים לגבי צוואתה של אמם, שהוגשה לביצוע על ידי אחיהם. הצוואה קבעה, בין היתר, שזכויותיה של האם במשק החקלאי יונחלו לאותו האח, תוך תשלום פיצוי כספי ליתר האחים.

האחים טענו שהצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת של האח על האם, תוך שיתוף פעולה עם עורך הדין שטיפל בעריכת הצוואה עבור האם, ותוך מעורבות של האח בעשיית הצוואה.

לשם הוכחת טענותיהם, ביקשו האחים לקבל את כל המסמכים שנמצאו בתיק של אמם אצל עוה"ד שטיפל בצוואה שלה.

ברם, בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה בנימוק שחיסיון עורך דין לקוח מוסיף להתקיים גם לאחר מות הלקוח, וכי הסרתו הנה עניין תלוי נסיבות של כל מקרה ומקרה.

הגם שבחיי הלקוח הזכות הנה זכות מוחלטת, אזי לאחר פטירתו הזכות הופכת לזכות יחסית, אשר כפופה לאינטרס גילוי האמת, תוך התחקות אחר כוונת הלקוח המנוח ורצונותיו.

ההכרעה בעניין החיסיון תיעשה בדרך של איזון בין הזכות לפרטיות של הלקוח המנוח, מול אינטרס גילוי האמת וקיום הליך הוגן. נקודת המוצא תהא עמדתו של המנוח בעניין זה במהלך חייו, וככל שנטיית המנוח הייתה כי ענייניו, לרבות נושא עריכת צוואתו, ישמרו חסויים, יש ליתן לכך משקל רב.

עורך דינה של האם העיד באותו הליך על רצונה של האם שמסמכי עריכת הצוואה שלה ישארו חסויים, ועל מאמציה לשמור על פעולותיה בסודיות, שעה שידעה כי יש מי שבוחן צעדיה ועליה להסוות את פעולותיה.

בהסתמך על עדות זו ונוכח רצונה של המנוחה שענייניה ישמרו בסודיות בינה לבין עורך הדין, קבע בית המשפט שאין לפגוע בפרטיותה, אף שאינה עוד בין החיים ודחה את הבקשה.

האחים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בית המשפט המחוזי קבע כי עריכת צוואה, גם אם בחייו של המצווה מצויה תחת חיסיון עורך דין לקוח, אינה חוסה באופן גורף תחת החיסיון גם לאחר פטירת המצווה וזאת מהטעמים שנפרט מיד.

בית המשפט המחוזי ציין כי כעיקרון מקובל שהחיסיון אינו בטל ועובר מן העולם עם מותו של הלקוח, אלא עובר בירושה ליורשיו, כך נקבע לדוגמא בהליך ת"א 1088/87 תם נ' תם.

עיקרון זה מבוסס על השיקולים שלא להרתיע אדם ממסירת מידע לעורך דינו מחשש שלאחר מותו יגיע המידע לאחרים, וכן על הרצון להגן על פרטיותו ועל עקרון כבודו של המת.

עם זאת יש לזכור שני דברים. ראשית, חיסיון עורך דין לקוח במהותו אינו מושתת על הזכות לפרטיות אלא על הזכות לייצוג משפטי. שנית, תוצאת החיסיון הנה מניעת מידע מבית המשפט והכבדה על גילוי האמת.

לפיכך אין להרחיב את יריעת החיסיון לאחר פטירת הלקוח, מעבר למתחייב ומעבר לאיזון הראוי בין האינטרסים השונים הללו.

כאשר עוסקים בהליך של בקשה לקיום צוואה, יש להבין כי קיים שוני מהותי בין רצונו של המנוח לשמירת חיסיון המידע אודות אופן עריכת הצוואה שלו במהלך תקופת חייו, לבין התקופה שלאחר מותו.

ראשית לא ניתן לומר שהמצווה ביקש לשמור בחשאיות את עצם עריכתה של צוואה, לא רק בחייו, אלא גם לאחר מותו. שכן כאשר אדם עושה צוואה חזקה היא שהוא מבקש שהיא תקוים לאחר מותו, וכי בית המשפט גם יקיים בירור מלא בשאלת תוקפה.

לשם כך יש להגיש בקשה לצו קיום הצוואה, בצירוף הצוואה שממילא חושף את קיומה ואת תוכנה. בנוסף, סעיף 75 לחוק הירושה קובע מפורשות שכל מי שיש בידו צוואה, חייב למסור אותה לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה, ובכך לחשוף את קיומה בפני הרשויות המוסמכות.

בנוסף, כאשר מועלות טענות כנגד תוקפה המהותי של הצוואה ולרבות בשל השפעה בלתי הוגנת, על בית המשפט לבחון ולהכריע בטענות אלה.

לשם כך עליו לבחון את מכלול הנסיבות של עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה ולעיתים אף לתת לצוואה פרשנות בכלים העומדים לרשותו. על בית המשפט לבחון כל ראיה שעשויה לשפוך אור ולו באופן עקיף, על הלך רוחו ואומד דעתו של המצווה בעת עריכת הצוואה, כדי לברר האם הצוואה משקפת את רצון המצווה או את רצונו של הזולת.

בדיקה זאת מעוררת קושי ראייתי מיוחד מעבר לקושי הרגיל שטמון בכל ניסיון לגלות את האמת, שכן המצווה כבר הלך לעולמו, ועל כן יש קושי בסיסי לקבל עדויות ישירות בדבר נסיבות עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה.

כתוצאה מכך הראיות לגבי השפעה בלתי הוגנת על המצווה הנן ראיות נסיבתיות בלבד, וזאת בדבר מצבו הנפשי או הפיזי של המצווה, תלותו בזולת, קשריו עם אחרים, אופי יחסיו עם הזוכים על פי הצוואה ומידת מעורבותם בעריכת הצוואה. כך נקבע בין השאר בהליך דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה.

כלומר, על מנת לברר האם הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, או את רצונו הנחזה בלבד, אין מנוס מלהיזקק לראיות שנוגעות לעניינים הפרטיים והאינטימיים ביותר של המצווה, ובכלל זה מצבו הגופני והנפשי, תלותו בזולת, מערכת יחסיו עם הסובבים אותו ועם עורך הצוואה ונסיבות עריכת הצוואה.

דומה כי בהליך הנסב על תוקפה של צוואה האינטרס שבכיבוד רצונו של המת מתוך שמירת כבוד המת, גובר על האינטרסים של שמירת הפרטיות של המנוח, ושמירה על חסיונות שעמדו לו בחייו, ובכללם חיסיון עורך דין לקוח.

אינטרסים אלה נסוגים מפני אינטרס העל של התחקות אחר רצונו האמיתי והחופשי של המצווה והכל מתוך מחויבות לכבודו.

כתוצאה מכך נמצא כי בהליכי קיום צוואה והתנגדות, גילוי המידע לא רק שהוא משרת את הערך החברתי הכללי של גילוי האמת ועשיית משפט צדק, אלא שהוא מתחייב מהתכלית העומדת ביסוד הליכי קיום צוואה.

המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל הנה שאין מקום לקביעה גורפת כי המידע והמסמכים שבידי עורך הדין שטיפל בהכנת הצוואה חוסים תחת חיסיון עורך דין לקוח, ואין לגלותם גם לאחר מות הלקוח, מאחר שהמנוח לא ויתר על החיסיון בחייו.

לפיכך, בקשה לחיוב עורך דין למסור עדות ולהמציא מסמכים, תוכרע על פי הרלוונטיות של העדות והמסמכים לשאלות השנויות במחלוקת, והכל על פי דיני הראיות הכלליים.

קריאה נוספת: עמדת בית המשפט [2021] בנושא חיסיון עו"ד לקוח לאחר פטירת המצווה