ההבדל העיקרי בין הלכת השיתוף לבין הסדר איזון המשאבים מתבטא בכך שהלכת השיתוף איננה מותנית בפקיעת הנישואין עקב פטירה או גירושים, כך שניתן להגיש תביעה לחלוקת הרכוש בכל עת, בעוד שהסדר איזון המשאבים מתבצע עקרונית רק בעת פטירה או הליכי גירושין.

יחד עם זאת, קיימות נסיבות מסויימות בעטיין החוק מאפשר להקדים את ביצוע הסדר איזון המשאבים, גם לפני מועד הגירושים או הפטירה, וזאת כפי שיובהר להלן.

מהו הסדר איזון המשאבים?

סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע כי במסגרת הסדר איזון המשאבים, כלל הרכוש של שני בני הזוג יחולק ביניהם שווה בשווה בעת גירושין או פטירה, ללא תלות בשאלה על שם מי הוא רשום, אך למעט הנכסים הקבועים בסעיף 5(א)(1) לחוק.

המדובר בנכסים שהיו לכל אחד מבני הזוג לפני הנישואין, או נכסים שמי מהם קיבל במתנה או ירושה במהלך הנישואין, אשר מכונים גם נכסים חיצוניים, גימלת ביטוח לאומי או גימלה / פיצוי שנפסקו או מגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות, וכן נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם כלומר, במסגרת הסכם ממון.

יחד עם זאת, על פי הפסיקה, יתכן מצב שבו גם הנכסים החיצוניים ייכללו במסגרת הרכוש המשותף המיועד לחלוקה על פי איזון המשאבים, וזאת במידה והוכחה לגביהם כוונה ליצור שיתוף בהם.

מועד ביצוע הסדר איזון המשאבים

סעיף 5 לחוק מתנה כאמור את ביצוע הסדר איזון המשאבים בפטירה או קבלת פסק דין לגירושין. עקב כך, נוצר מצב לפיו הצד החלש מבני זוג שמנהלים הליכי גירושין, שהינו בדרך כלל האישה, נאלץ לעתים לוותר על זכויותיו הרכושיות כדי לקבל את הסכמת הגבר לגירושים.

על מנת לתקן מצב זה, נחקק סעיף 5א לחוק בסוף שנת 2008, במסגרת תיקון מס' 4 של החוק.

סעיף 5א לחוק מאפשר להקדים את מועד ביצוע איזון המשאבים גם לפני הגירושים, וזאת בתנאי שחלפה כבר שנה מיום פתיחת הליך הגירושין או פתיחת הליך תביעה כלשהו לחלוקת הרכוש בין הצדדים, או במידה וקיים קרע עמוק בין הצדדים הנמשך לפחות 9 חודשים.

בנסיבות מסויימות, בית המשפט רשאי לקצר תקופות אלו או אף לוותר על קיום התנאים האלו וזאת במידה ובן הזוג של מבקש הקדמת ביצוע איזון המשאבים נהג כלפיו באלימות, וננקטו כנגדו הליכים משפטיים שונים עקב כך, כגון מעצר, הגשת כתב אישום, הוצאת צו הרחקה וזאת כאמור בסעיף 5א(ב) לחוק.

ביצוע ההסדר הלכה למעשה?

אופן הביצוע הטכני של הסדר איזון המשאבים נעשה על פי סעיף 6 לחוק. על פי סעיף זה יש להעריך את שווי נכסי כל אחד מבני הזוג שהינם ברי איזון, ולנכות מהם את החובות המגיעים ממנו שהנם בני איזון.

את התוצאות המתקבלות אצל כל אחד מבני הזוג יש להשוות, ובמידה ולמי מהם יש שווי נכסים העולה על שווי נכסי השני, עליו לתת לשני את מחצית ההפרש, וזאת בעין, בכסף או בשווה כסף.

במידה והצדדים לא מסכימים ביניהם לגבי מה מגיע מהאחד לשני, או באיזו דרך יבוצע האיזון, ניתן להגיש תביעה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט מוסמך להחליט בעניין זה לפי הנסיבות, וכן  לקבוע את מועדי ביצוע איזון המשאבים, הבטחתו ושאר תנאיו, כולל קביעת תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים.

חריגים להסדר

סעיף 8 לחוק מסמיך את בית המשפט, לבקשת אחד מבני הזוג, לקבוע הסדר איזון משאבים אשר סוטה מהכללים הקבועים בסעיף 5 לחוק, וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

בהתאם לכך בית המשפט מוסמך לקבוע נכסים נוספים ששווים לא יאוזן, מעבר לאלו המצויינים בסעיף 5(א) לחוק, או שהאיזון יתבצע לא על פי שווי הנכסים במועד האיזון אלא במועד מוקדם יותר, או  שהאיזון לא יתייחס לנכסים שיש לבני הזוג במועד האיזון אלא במועד מוקדם יותר.

בנוסף, סעיף 8 (2) לחוק  אף מאפשר לבית המשפט לסטות מהכלל הבסיסי בדבר חלוקה שיוויונית של הרכוש בין בני הזוג, ולחלק את הרכוש ביניהם לא באופן שווה, אלא לפי יחס אחר אשר יקח בחשבון בין היתר גם נכסים עתידיים, ולרבות כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

אולם, בפסיקה נקבע כי יש להשתמש בחריג זה רק כאשר מתקיימות נסיבות חריגות ונדירות אשר מצדיקות את הפגיעה האמורה בזכות הקניין הבן זוג השני.

לדוגמא, כאשר קיימים פערים בולטים בכושר ההשתכרות של בני הזוג, או כאשר לאחד מהם יש נכסים חיצוניים רבים, או כאשר אחד מהם נהג בחוסר תום לב כלפי בן הזוג השני באופן לפיו הוא למשל, הבריח נכסים או נהג כלפיו באלימות קשה, פיזית ו/או נפשית.

עוד בנושא: תביעת הפרשי שכר בעת חלוקת הרכוש בגירושין

עוד חשוב מאד לזכור כי למרות שחוק יחסי ממון הנו לכאורה חוק אזרחי-חילוני, הוא חל גם על פסיקת בית הדין הרבני ולרבות בכל הקשור להחלת הסדר איזון המשאבים. הסמכות לדון בתביעות חלוקת רכוש מוקנית הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני.

בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה לחלוקת רכוש במקרה ובו תביעה זו נכרכה כדין בתביעת הגירושין שהוגשה בפניו ובתנאי שבן הזוג השני לא הגיש תביעה כזו קודם לכן בפני בית המשפט לענייני משפחה, או במקרה ששני בני הזוג הסכימו כי בית הדין הרבני ידון גם בעניין חלוקת הרכוש .

אולם על פי סעיף 13(ב) לחוק כאשר בית הדין הרבני דן בתביעה לחלוקת רכוש, גם הוא מחוייב לפסוק לפי חוק יחסי ממון, ולרבות בהתאם להסדר איזון המשאבים וזאת אלא אם כן שני בני הזוג הסכימו שהתביעה בנושא חלוקת רכושם תידון בהתאם לדין תורה - הוא הדין העברי.

מאחר והדין העברי נוטה להפלות לרעה את האישה בכל הקשור לחלוקת הרכוש, לרבות ביחס לדין האזרחי, חשוב מאד להיות מודע לסעיף זה, ולכלכל בהתאם לו את הצעדים המשפטיים בעניין זה, במיוחד במצבים בהם בית הדין הרבני מתעלם מהאמור בחוק, ופוסק לפי הדין העברי, וזאת למרות שלא ניתנה לכך הסכמת שני הצדדים ובמיוחד הסכמת האישה.

עוד בנושא: על מנת להכליל חובות של אחד הצדדים במסגרת איזון המשאבים, חייבים להוכיח!