רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
תשלום מזונות האישה על פי ההלכה הינו תשלום שנועד להבטיח את קיום האישה במהלך תקופת פרידת בני הזוג ובטרם ניתן הגט.
סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי: "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
כלומר, כאשר מדובר בתביעת מזונות לבן הזוג, יש לפנות לדין האישי של הצדדים. לפיכך, כאשר מדובר בבני זוג יהודים יש לפנות לדין המשפט העברי על פי ההלכה היהודית.
על פי ההלכה היהודית, אחת החובות העיקריות שיש לבעל כלפי אשתו הנה לשאת במזונותיה היינו, לפרנסה. חובה זו מוטלת על הבעל כל עוד הם נשואים ועד למתן הגט.
בסקירה שלפניך נסביר את הכללים לקביעת תשלומי מזונות האישה לאחר פרידתה מבן זוגה ובטרם החתימה על הסכם הגירושין, בהתאם לפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בישראל לאורך השנים האחרונות.
לפי ההכלה כאמור, הבעל חייב לשלם לאישה מזונות במשך תקופת פרידתם, במהלך הליך הגירושין ועד לגירושים בפועל, במיוחד כאשר המדובר באישה שאינה עובדת, ואין לה מקורות לפרנסתה.
ההלכה איננה מחייבת את הבעל לשלם לאישה מזונות לאחר הגירושים, ועל כן ניתן לפסוק אותם רק בהסכמת הבעל וזאת במסגרת הסכם יחסי ממון או הסכם גירושין.
בנוסף, האישה זכאית להגיש בקשה לקבלת מזונות זמניים, במעמד הגשת התביעה העיקרית שלה לתשלום מזונות. תשלום המזונות הזמניים נועד להבטיח את צרכי האישה ולמנוע שינוי קיצוני במצבה עד לתום בירור התביעה העיקרית שלה.
כאשר מדובר בבעל סרבן גט, אשר מסרב ומעכב את מתן הגט לאישה שלא כדין, בית הדין הרבני רשאי לחייב אותו בתשלום מזונות מעוכבת במסגרת בירור תביעת הגירושין.
על פי רוב תשלום זה נפסק בסכומים גבוהים, גם אם האישה משתכרת די צרכה וזאת כדי להפעיל לחץ על הבעל על מנת שיתן את הגט.
יחד עם זאת, הבעל יהיה פטור מתשלום המזונות לאישה במקרים בהם המדובר באישה מורדת. כלומר, אישה שמסרבת לקיים יחסים עם הבעל, אישה בוגדת, או אישה שעזבה את הבית מסיבה לא מוצדקת.
סיבה מוצדקת למשל הנה אלימות פיזית או נפשית. כמו כן נדרשת רמת הוכחה קלה ביותר לגבי סיבת העזיבה קלה כנוצה, על מנת שהאישה לא תאבד את זכותה לקבלת המזונות. עוד יובהר כי אם הבעל עזב את הבית, הוא יחוייב במזונות האישה לכל דבר ועניין.
הסמכות לדון בעניין מזונות אישה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, במקרה ובו תביעת המזונות נכרכה כדין בתביעת הגירושין שהוגשה בפניו, או במקרה ששני בני הזוג הסכימו כי בית הדין הרבני ידון בעניין מזונות האישה.
את התביעה רצוי כמובן להגיש אך ורק באמצעותו של עורך דין המתמחה בהליכי גירושין ולא לבד.
לכתב תביעת המזונות ולכתב ההגנה בבית משפט לענייני משפחה יש לצרף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בהם, וכן את כל האסמכתאות עליהם הם מתבססים.
בנוסף יש לצרף להם טופס שנקרא "טופס הרצאת פרטים בתביעת מזונות", בצירוף 12 תלושי משכורת אחרונים או דו"ח הכנסות למס הכנסה, במידה ומדובר בעצמאיים.
במסגרת מסמכים אלו יש לפרט את כל הנכסים, כגון חשבון בנק, מכונית, גודל הדירה וכדומה, וכן את כל ההוצאות, כגון תשלומי משכנתא, דמי שכירות, תשלומי ארנונה, ביטוחים וכו.
בעניין זה מקובל לחשוב ובצדק, כי בית המשפט לענייני משפחה נח יותר לאישה בכל הקשור לתביעת המזונות, מאחר והוא נוהג לפסוק דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין הרבני.
יחד עם זאת קיימות סיבות נוספות המצדיקות טענה זו. שכן, בית המשפט נוהג להצמיד את סכום המזונות למדד המחירים לצרכן, ואילו בית הדין מצמידם לתוספת היוקר.
לצורך קביעת סכום המזונות, בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר במידה והוא שכיר, או הצהרת הכנסה שנתית במידה והוא עצמאי, ואילו בית הדין הרבני אינו כופה זאת עליו.
כמו כן, בית המשפט בודק הן את השכר הנוכחי בפועל של הבעל והן את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו, בעוד בית הדין הרבני מסתפק בבדיקת השכר בפועל בלבד. בנוסף, בית המשפט נוהג לפסוק מזונות זמניים כבר בישיבתו הראשונה ואילו בית הדין הרבני עלול לקיים מספר ישיבות קודם שהוא יפסוק זאת.
סכום מזונות האישה נקבע בהתאם למצבם הכלכלי של שני בני הזוג, וכן באופן שישמור את רמת החיים של האישה בתקופת הנישואים שלפני הפרידה, וזאת גם אם היא באה מרקע כלכלי נמוך יותר.
בהתאם לכלל ההלכתי עולה עמו ואינה יורדת עמו, האישה זכאית לעלות ברמת חייה לאחר גירושיה במידה וגם הבעל עלה ברמת בחייו, וזאת לפי עושרו ולפי כבודו. אולם במקביל, אין לצפות מהאישה כי היא תרד ברמת חייה לאחר גירושיה לעומת המצב בו חייתה במסגרת נישואיהם או בטרם נישאה לו.
סכום מזונות אישה אמור לכסות את כל צרכי האישה, לרבות מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות מגורים, הוצאות רכב, צרכים נשיים וקוסמטיים, וכל שאר ההוצאות שהאישה הוציאה בתקופת הנישואים.
יחד עם זאת, במידה והאישה עובדת ומשתכרת למחייתה באופן שמספיק דיו לכיסוי צרכיה, זכאי הבעל לטעון כי מעשה ידיה יהיו תחת מזונותיה. כלומר, שהכנסתה מעבודתה תפטור אותו מתשלום מזונותיה.
במידה והאישה עובדת, אך הכנסתה אינה מספקת לכיסוי צרכיה, יהא על הבעל לשלם לה השלמת מזונות.
לצורך עניין זה מתחשבים לא רק במשכורתה של האישה, אלא בכל מקור הכנסה שיש לה, כגון דמי שכירות שמשולמים לה, קצבאות ביטוח לאומי ועוד.
כך נקבע בסעיף 2 א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות): "על אף האמור בחוק שווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון - גם מכל מקור אחר".
קראו בהרחבה: איך קובעים מה ההכנסה של בני הזוג לצורך קביעת מזונות?
עקרונית, על פי ההלכה, הבעל אינו רשאי לדרוש מאשתו לצאת לעבוד על מנת לפטור עצמו מחובת תשלום מזונות. על פי דין תורה, אין חשיבות ליכולת האישה לעבוד, וסירובה לצאת לעבוד לרוב לא יפגע בזכויותיה.
יחד עם זאת, אם יתברר שהאישה התפטרה ממקום עבודתה רק על מנת לקבל את המזונות, עלול בית הדין הרבני לקזז מסכום המזונות את שווי השכר שקיבלה מהעבודה ממנה התפטרה, או אף לשלול ממנה את תשלום המזונות.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!