עם לידתו נשא הילד את שם משפחתו של אביו ברישומי משרד הפנים.

כעת ביקשה האם להוסיף לשמו של הילד גם את שם משפחתה שלה וזאת על מנת להקל על מגעיה בקשר לילד עם הרשויות השונות ומוסדות החינוך, וכן על מנת למנוע את הצורך במתן הסברים, לרבות על ידי הילד עצמו, לגבי השוני בין שם משפחתו שלו לבין שם משפחתו של האם.

עוד טענה האם כי האב ממילא לא מקיים כל קשר עם הבן, לא מתעניין בו, ואף לא משלם את מזונותיו.

ברם, האב התנגד לכך בטענה שהנו "איש חרדי, והדבר מנוגד לאורח חייו החרדי, ואינו מקובל בחברה החרדית בה הוא חי". מנגד, האב הציע שהאם תצרף לשמה שלה את שם משפחתו שלו.

במסגרת תסקיר הסעד שהוזמן על ידי בית המשפט צויין כי האב אכן אינו בקשר עם הילד, כפי שטענה האם. יחד עם זאת, עורך התסקיר השליך על האם את חובת תיקון מצב זה, בטענה כי האם הנה שתלטנית, ומנכסת לעצמה ורק לעצמה את הילד, וכי עליה לדרוש מהאב לקחת אחריות הורית ולתפקד כמצופה מהורה לטובת ילדם.

עורך התסקיר הוסיף וציין כי הוא מתנגד להוספת שם משפחת האם לשמו של הילד באופן חד צדדי, אלא בהסכמת שני הוריו, וזאת מאחר שלטענתו הדבר עלול להגביר את שליטתה של האם בילד ובחייו, ולהרחיק ממנו עוד יותר את האב.

בא כוח היועמ"ש לממשלה התנגד אף הוא לבקשת האם וזאת בהסתמך על המלצות תסקיר הסעד.

אולם בית המשפט החליט בצעד חריג שלא לקבל את ממצאי התסקיר ולקבל את בקשת האם.  

אמנם על פי הפסיקה לתסקיר הסעד ישנו משקל מכריע ונדרשים טיעוני כבדי משקל על מנת שלא לקבלם, וזאת כפי שנקבע בהליך תמ"ש 4745-07-12 א.ג. נ' א.ג. ברם.

יחד עם זאת, בית המשפט איננו משמש כחותמת גומי לגבי חוות דעתם של מומחים ובכללם תסקיר סעד של עובדים סוציאליים. שיקול דעתו של בית המשפט מתבסס על ניסיון החיים, תוך ראיית טובתם של הילדים.

לגופו של עניין, מבחינה עובדתית בית המשפט קבע כי בניגוד לממצאי התסקיר, האם דווקא עשתה ניסיונות משמעותיים לבסס קשר בין הילד לבין אביו ואף נלחמה על כך וזאת כפי שעלה מטיעוניו של האב בכבודו ובעצמו, במסגרת כתב ההגנה שלו.

עוד נפסק כי טענת התסקיר לפיה הוספת שם האם לשם הילד תיצור סיכון ממשי לגבי מחיקת שייכותו וזהותו של הילד כלפי מוצאו מצד האב, הנה טענה חסרת כל בסיס, וכי ככל שהאב יהיה מעורב בחיי הילד וישמש לו כאב, אין סיכוי שסכנה זו תקרום עוד וגידים.

בית המשפט גם תמה על כך שהתסקיר משום מה מתעלם משייכותו של הילד כלפי מוצאו מצד האם וזאת ככל ששם המשפחה הוא היוצר את זהותו של אדם לכור מחצבתו.

והעיקר, מבחינה משפטית קבע בית המשפט כי יש ספק אם בכלל יש צורך בהסכמת האב כדי להוסיף לילד את שם משפחתה של האם, וזאת לאור סעיף 3 לחוק השמות, תשט"ז-1956, אשר קובע כך:

3. שם משפחה מלידה
ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך, או שהאם הייתה ידועה בצבור כאשתו ואם הסכימו ההורים, יקבל את שמות המשפחה של שניהם.

כלומר, סעיף זה קובע כי ילד שנולד לזוג הורים נשואים מקבל מלידה את שם משפחת הוריו.

מאחר ובארץ נהוג בדרך כלל כי משהאישה נישאת היא נושאת את שם משפחתו של בעלה, התוצאה הנה שהילד מקבל את שם משפחת אביו.

גם במידה וההורים נושאים שמות משפחה שונים יקבל הילד את שם משפחתו של אביו, אלא אם כן שני ההורים הסכימו יחדיו כי הילד ישא את שם משפחת אמו או את שמות המשפחה של אביו ואמו יחדיו.

לעומת זאת, במידה וההורים אינם נשואים זה לזה הילד מקבל מלידה את שם משפחת אמו, אלא אם כן האם רצתה שהילד ישא את שם אביו והאב הסכים לכך. במידה וההורים הנם ידועים בציבור, ושניהם הסכימו לכך, הילד יקבל את שמות המשפחה של שניהם.

כלומר, על פי סעיף 3 לחוק, המצב היה צריך להיות הפוך לגמרי במקרה דנן. הילד היה אמור בכלל לקבל את שם משפחתה של האם, אלא אם כן האם רצתה שהילד ישא גם את שם אביו והאב הסכים לכך.

ובלשונו של בית המשפט: "משעה שדרך המלך היא ששם משפחתה של האם הוא שם משפחה של בן שנולד שלא להורים נשואים, הרי שספק כלל בעיני אם נדרשה כלל הסכמתו של האב".

סעיף 13(ד) לחוק השמות קובע כי "הוריו של קטין רשאים, באישור בית המשפט, לשנות את שם משפחתו...". עקרונית, סעיף זה נועד למקרים בהם האם דווקא מסרבת להוסיף לילד את שם משפחתו של אביו, וכן למנוע מהאם לשנות תכופות את שמו של הילד ממניעים זרים.

לפיכך, מכוח קל וחומר, נכונים הדברים כאשר לא מדובר בהחלפת שם ושינויו אלא בהוספת שם משפחת האם לאחר שם משפחתו של האב.

בית המשפט ציין כי חוק השמות שותק לגבי השיקולים שאמורים להנחות את בית המשפט בכל הקשור לשינוי שם הקטין, אולם הבחינה הראויה הנה טובת הילד כמו במקרים רבים אחרים שעוסקים בדיני משפחה ומעמד אישי.

במקרה דנן, הוספת שם משפחת האם לאחר שם משפחת האב משרתת הן את טובת הילד והן את טובת הקטין. שכן הצורך בהסבר השוני בין שמות משפחותיהם של הילד והאב בפני הרשויות השונות ובעיקר הצורך העתידי של הקטין למתן הסברים אלו בפני בית הספר, חבריו וכלפי עצמו, מביא למסקנה שהוספת שם משפחת האם הנו צעד נדרש, כאמור בפסק הדין בהליך תמ"ש 9182/06 הקטין נ' מ"י.

הוספת שם האם לשם הילד במקרה דנן אך תטיב עמו ותשפיע בעתיד בחיוב על הבן מבחינת קשריו החברתיים ובזהות העצמית שלו כלפי סובביו וכלפי עצמו. מה גם שנשיאת שני שמות האב והאם הפכה לחזיון נפרץ כיום ועל כן חששו של עורך התסקיר לפיו הוספת השם תזיק לילד ותעקור אותו משורשיו הינו מרחיק לכת.

לעומת זאת, בית המשפט דחה מכל וכל את טענות האב לפיהן הוא מתנגד לכך מאחר שהדבר איננו מקובל בחברה החרדית בה הוא חי. בית המשפט תמה על כך שהאב טוען שהוספת שם האם מנוגד לערכים בחברה החרדית בה הוא חי, ועם זאת הוא מציע שאשה שהוא מעולם לא נישא לה תוסיף לשמה את שם משפחתו שלו.

בית המשפט הוסיף וציין כי הוא לא מצא לנכון להתייחס לתהייתו של עורך הדין של האם לפיה, הכיצד הוספת שם האב לילד מפריעה לאב אך עצם קיום היחסים עם האם ללא נישואים משום מה לא הפריע לו כלל, אך הוא איננו יכול לדחות את ההסבר הלקוני לפיו קיום היחסים בינו לאם נעשו מתוך לחץ.

עם זאת בית המשפט קבע כי "קשה להשתחרר מהרושם שהתנגדות האב הינה התנגדות ללא בסיס ממשי להתנגדותו, ונועדה לצורך זר לבקשה עצמה, וחורג מגבולותיה".

לסיכום: כאשר נולד ילד לזוג הורים לא נשואים, הילד נושא את שם משפחת האם בלבד, וזאת ללא צורך בהסכמת האב לכך. לחילופין, הילד יכול לקבל את שם משפחת האב וזאת במקום שם משפחת האם או בנוסף לו, אך בתנאי שהן האם והן האב הסכימו לכך.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!