המקרה אשר נדון במסגרת הליך ת"א 49238-12-14 א.ל. נ' עיריות יבנה וחיפה, אשר התנהל בפני בית המשפט השלום ביבנה.

תיק זה עסק בזוג הורים גרושים אשר התגוררו ביבנה ולהם בת אחת משותפת, אשר הוחזקה במשמורת בלעדית של האם. כאשר הילדה עמדה לעלות לכיתה א' רשמו אותה הוריה לבית הספר ביבנה.

ביום הראשון ללימודים, המתין האב בשערי בית הספר, על מנת לקבל את פני בתו ולברכה ביומה הראשון בכיתה א'.

אולם הדקות נקפו והילדה לא הגיעה. לבסוף ולאחר בירורים שערך האב עם עיריית יבנה, התברר לו שגרושתו ביטלה ללא ידיעתו את רישום בתם לבית הספר ביבנה וכי במקום זאת היא רשמה אותה בבית ספר בחיפה, אליה היא העתיקה את מקום מגוריה.

האב עתר מיידית לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, המורה להשיב את הקטינה לאלתר למקום מגוריה ולמסגרת החינוך בעיר יבנה.

אולם, בתום הדיון בתיק, החליט האב לקבל את המלצת בית המשפט ולפיה הילדה תסיים את שנת הלימודים בחיפה ולאחר מכן תשוב להתגורר באזור יבנה.

לאחר מכן הגיש האב תביעה לקבלת פיצויים בסך 200,000 ₪ כנגד עיריות יבנה וחיפה וזאת בגין עוגמת נפש ונזקים שנגרמו לו לטענתו בשל רשלנות העיריות בביטול רישום בתו לבית הספר ביבנה ורישומה לבית הספר בחיפה וזאת מבלי שהן ביקשו וקיבלו ממנו אישורו לכך, בהיותו אבי הילדה ואחד מאפוטרופסיה ובשים לב לכך שהנו גרוש מאמה.

בכך, טען האב, העיריות הפרו הוראות דין מפורשות, הפרו חובה חקוקה כהגדרת עוולה זו בפקודת הנזיקין וכן הפרו את כללי המשפט המנהלי, בכך שהן פעלו בחוסר סבירות קיצוני וללא הפעלת שיקול דעת.

עוד טען האב כי כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים שונים. שכן, אילולא הפרת הדין על ידי העיריות, לא היה מתאפשר לגרושתו לבצע מחטף של הקטינה מהעיר יבנה לעיר חיפה, דבר שאילץ אותו להגיש את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שגרמה לו להוצאות כבדות.

בנוסף, נגזר עליו להיות מרוחק ומנותק מבתו, ללא יכולת אמיתית ליטול חלק בפעילות ההורים בבית הספר וכן נגזר עליו במהלך שנה שלמה להתראות עם בתו רק בסופי שבוע ובחגים.

כלומר, התנהלות העיריות ותוצאתה גרמו לו לעוגמת נפש, כאשר בעל כורחו הוא נאלץ להיות מנותק מחיי היומיום של בתו הקטינה.

לפיכך, טען האב כי יש לפסוק לטובתו פיצויים, לרבות פיצויים עונשיים וזאת על מנת  לחנך ולהרתיע את רשויות המדינה מלנהוג באופן מפלה, פסול ולא הולם כלפי אבות.

שתי העיריות טענו כי על האב לתבוע למעשה את גרושתו ולא אותן, מאחר והיא המזיק האמיתי בנסיבות העניין ועל כן הם גם הגישו הודעת צד ג' כנגד הגרושה.

בנוסף, טענו העיריות כי לא חלה עליהן כל חובה לקבלת הסכמת שני ההורים, גם אם הם גרושים, לרישום ו / או לביטול רישום של ילדים לבית הספר וכי הפעולות הננקטות על ידן  ברישום ילדים למוסדות החינוך הנן טכניות בלבד.

הגרושה טענה כי בינה לבין האב התקיים הליך בבית משפט לענייני משפחה בגין מעבר הקטינה מהעיר יבנה לעיר חיפה.

במסגרת אותו הליך נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, ממנו ניתן להיווכח שלאב לא נגרם כל נזק כלכלי או אחר עקב העתקת מגורי הקטינה לחיפה, אלא ההיפך.

עוד טענה האם כי מעבר הדירה היה צעד הכרחי ושאינו סובל דיחוי עבור הקטינה ולטובתה.

במסגרת ההליך, דן המשפט באופן תקדימי וראשוני בסוגיה האם רשות מקומית שמופקדת על רישום ילדים למוסדות החינוך בתחום שיפוטה, חבה במקרה של הורים גרושים או פרודים, בחובת זהירות כלפי ההורה האחר שאינו רושם בפועל את הילד ואשר עלול להיפגע מדבר הרישום ו / או ביטול הרישום למוסד חינוך.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי על פי דברי החקיקה, חוזרי מנכ"ל וההנחיות הרלוונטיים עולה כי במועד נסיבות התיק לא היתה קיימת הוראה אשר חייבה את הרשויות המקומיות לקבל את הסכמת שני ההורים בעת רישום או ביטול רישום לבית הספר ו / או ליידע את ההורה האחר במקרה כזה וזאת במידה ומדובר בהורים גרושים או פרודים שאינם גרים באותה כתובת.

יחד עם זאת, במסגרת טופס הרישום לבית הספר, על ההורה הרושם לרשום את כתובת ההורה השני במידה ומדובר בהורים גרושים או פרודים אשר אינם גרים באותה הכתובת. 

בית המשפט קבע כי דרישה זו וכן דרישות דומות נוספות של משרד החינוך, מעידות על התייחסות מיוחדת של משרד החינוך למקרים של הורים גרושים או פרודים וכי במקרים אלו על הרשויות המקומיות להפעיל שיקול דעת באשר לשימוש בפרטים הנמסרים לה לצורך יידוע ההורה האחר וזאת במיוחד במקרים בהם מתעורר סימן שאלה באשר לידיעתו של ההורה האחר בדבר הרישום ו / או ביטולו.

בית המשפט דחה את טענת העיריות לפיה תפקידן מתמצה ברישום טכני בלבד לבית הספר וקבע כי תפקידה הסטטוטורי של הרשות המקומית מטיל עליה אחריות וחובה וכן מקנה לה סמכויות ביצוע פיקוח ושליטה בקשר לרישום ילדים למוסדות החינוך שבתחום שיפוטה.

כתוצאה מכך הרשות חייבת חובת זהירות כלפי שני הורי הילד הנרשם ועל כן, במקרה של הורים גרושים או פרודים, רשאים ההורים להניח כי רישום או ביטול רישום של ילד לבית ספר על ידי הורה אחד בלבד, יובא, לכל הפחות, לידיעתו של ההורה האחר, על ידי הרשות המקומית.

לפיכך נקבע כי משהובא לידיעת פקיד הרישום כי הורי הקטין גרושים או פרודים, מוטלת עליו החובה לדרוש ולקבל את פרטי ההורה האחר, לצורך יידוע ההורה האחר בדבר פעולת הרישום ו / או ביטול הרישום.

בהמשך דבריו, קבע בית המשפט כי העיריות הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן בכך שהן לא יידעו את האב על ביטול הרישום בבית הספר ביבנה ועל הרישום לבית הספר בחיפה.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי על שתי העיריות לשלם יחדיו לאב פיצויים בסך של 40,000 ש"ח.

מסכום זה נוכו 10% בשל ייחוס אשם תורם לאב, מאחר שהוא לא טרח להודיע לעיירית יבנה בעת הרישום הראשוני של בתו שהוא רוצה להיות מעורב בהליך הרישום.

בנוסף, בית המשפט חייב את הגרושה לפצות את העיריות בשיעור של 50% מהסכום שנפסק לחובתן, מאחר שהיא הסתירה במתכוון מהעיריות את העובדה לפיה היא מבצעת את הפעולות מולן באופן חד צדדי, ללא ידיעתו של האב וממילא ללא הסכמתו.

שכן, לא אחת נקבע בבתי המשפט לענייני משפחה כי העובדה שהורה אחד משמש כמשמורן אינה מקנה בידו הזכות להחליט בדבר מקום מגורי הקטינים ומהו מוסד החינוך של הקטינים.

לסיכום: פסק הדין הטיל על הרשויות המקומיות חובה ליידע את ההורה האחר שאינו מבצע את הליך הרישום או ביטול הרישום של הילד לבית הספר וזאת כאשר מדובר בהורים גרושים או פרודים.

קריאה נוספת: בית הדין הרבני הכריע היכן תלמד הילדה לאחר הגירושין