בהקשר זה חשוב להיות מודעים לכך שבמקרים רבים התביעה לשלום בית איננה מוגשת מתוך רצון כן ואמיתי של בן הזוג להשגת שלום בית כי אם מצעדים טקטיים בלבד.

לדוגמא, על מנת להגיש במסגרתה בקשות לקבלת סעדים זמניים שונים כגון צו עיכוב יציאה מהארץ, או מתוך רצון להתיש את בן הזוג השני, או על מנת למנוע פירוק שיתוף בדירת המגורים ועוד.

במסגרת כתב התביעה יש לתאר את סיפור חייהם של בני הזוג, הרקע לקרע, מצב היחסים ביניהם נכון ליום הגשת התביעה, האם יש להם ילדים משותפים והאם כבר הוגשו תביעות לשלום בית ו/או תביעות גירושין.

מבחינת נימוקי הבקשה לשלום בית חשוב לשים לב להבדל שקיים בין הבעל לאשה במקרה של בגידה. במידה והבעל בגד יכולה האישה שמגישה את הבקשה לשלום בית לומר כי היא סולחת לו על הבגידה, על מנת לנסות להגיע לשלום בית.

לעומת זאת במידה והאישה שהיא בגדה, על לבעל לציין זאת בנימוקי בקשתו לשלום בית מאחר ובמקרה כזה "האישה אסורה לבעלה ולבועלה" על פי ההלכה ולא יהיה מנוס מגירושי בני הזוג.

במסגרת התביעה לשלום בית ניתן גם להגיש בקשות שונות אשר נועדו להבטיח שזכויות מי מהצדדים לא תיפגענה במסגרת ההליך. המדובר בבקשות להשבת מיטלטלין, הסדרי ראייה, אכיפת התחייבות רכושית של אחד הצדדים כלפי הצד השני, ובקשה להטלת עיקול על מנת להבטיח התחייבות רכושית זו.

עוד ניתן להגיש בקשה למדור ספציפי אשר יקנה לאישה את האפשרות להמשיך ולגור בדירת המגורים ובכך ימנע את פירוק השיתוף בה, וכן בקשה לצו למניעת הפרעת מגוריה של האישה בדירת בני הזוג, וזאת כפי נקבע בהליך בג"צ 254/81 נעים נ' ביה"ד האזורי ירושלים.

בדונו בכתב התביעה בודק בית הדין הרבני האם המדובר בהגשת תביעה כנה או שמא המדובר בתביעה שהוגשה מטעמים טקטיים בלבד, אותה יש לדחות כדי למנוע שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

במידה ובית הדין השתכנע כי המדובר בתביעה כנה וכי קיים סיכוי טוב לשיקום יחסי בני הזוג, הוא יתן פסק דין בעניין שלום הבית, וכן יפנה את בני הזוג לקבלת ייעוץ זוגי במסגרת יחידות הסיוע אשר נמצאות בצמוד לבית הדין הרבני, תוך שהוא מחייב אותם לקיים מספר פגישות יעוץ מינימלי.

תוצאות מפגשי הייעוץ הזוגי של בני הזוג מדווחות לבית הדין הרבני וזאת לשם הסקת המסקנות להמשך דרך התביעה. כאן המקום לציין כי פסק דין בעניין שלום בית הנו פסק דין שאיננו ניתן לאכיפה.

לפיכך, במידה ומי מבני הזוג מפר את פסק הדין לא ניתן לכפותו עליו וזאת לדוגמא בניגוד לאכיפה אפשרית של הסכם גירושין. יחד עם זאת, ניתן להכריז על בן הזוג שמפר את פסק הדין כמי שהנו מורד, ולהחיל עליו מספר סעדים משפטיים, כגון צו עיכוב יציאה מהארץ ותשלומי מזונות, במטרה לשכנעו כביכול להסכים להליך זה.

במידה והבעל הוא שהוכרז כמורד יכולה האישה לבקש מבית הדין גם לצוות על הבעל לתת לה גט ולשלם לה את כתובתה. אם הבעל הוא סרבן גט, בית הדין יכול לחייבו לשלם לה את כתובתה עוד בטרם הסתיימו הגירושין.

במידה והאישה היא שהוכרזה כמורדת, היא עלולה להפסיד את זכותה לקבלת דמי מזונות ולתשלום כתובתה.

מצד שני, במידה ובן הזוג עומד על סירובו לנסות את שלום הבית, אזי בית הדין יכול לקבוע כי אבדו הסיכויים לשלום בית וכי אין מנוס מקיום הגירושים, ולהאיץ את ההליכים למתן הגט. כתוצאה מכך, לא פעם הופכת התביעה לשלום בית ככלי טקטי לזירוז הליכי הגירושין.

לעומת זאת, במידה והייעוץ הזוגי צלח ובני הזוג הגיעו יחדיו להבנות לפיהן הם מעוניינים לנסות לשקם את נישואיהם ולתת להם שוב סיכוי, אזי בני הזוג חותמים על הסכם לשלום בית ולחילופין גירושין.

במסגרת הסכם זה בני הזוג קובעים מצד אחד את התנאים לשלום הבית ביניהם, ומצד שני, את התנאים לגירושיהם במידה ושלום הבית לא יעלה יפה בפועל.

כך, לדוגמא, בני הזוג יכולים לקבוע לגבי תנאי שלום הבית עליהם ללכת לטיפול זוגי וכן ערכים שהם מתחייבים לכבד כגון: עקרונות בחינוך ילדיהם, התחייבות שלא לבגוד, כולל סנקציות במקרה של בגידה, הסדרים והתחייבות בנוגע לחיי אישות ועוד.

לגבי החלק שנוגע לגירושין, המדובר בהסכם גירושין לכל דבר ועניין, הכולל תנאים בדבר תשלום מזונות, מדור, משמורת ילדים והסדרי ראיה, חלוקת הרכוש וכדומה.

גם בהקשר זה יש להיות מודעים לכך שייתכן שאחד מבני זוג יחתום על הסכם כזה לא מתוך רצון כן לקיים את שלום בית, כי אם מתוך צעד טקטי בלבד במטרה לשפר את תנאי הגירושים שלו.

לפיכך, יש להיזהר מאד בכל הקשור לוויתורים שמוותר הצד שמעוניין בכנות בשלום הבית.

עוד בנושא: מבחן הכנות ומבחן הסיכוי בבחינת תביעה לשלום בית