רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
סוגיית חלוקת הרכוש המשותף במסגרת הליך הגירושין הינה אחת הסוגיות המרכזיות ולא פעם גם הבעייתיות במסגרת הליך זה, לא כל שכן כאשר המדובר על כספי הפנסיה של בני הזוג המתגרשים.
ככלל, חלוקת הרכוש המשותף יכולה להתבצע בהתאם להסכם מוקדם שהיה בין בני הזוג, אושר כדין וקיבל תוקף של פסק דין או בהתאם לדין.
כאשר מדובר בחלוקה לפי הדין, חלוקת הרכוש המשותף נעשית בהתאם להסדר איזון המשאבים, שהינו הסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אשר חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974 או בהתאם להלכת השיתוף שהנה הלכה פרי הפסיקה, אשר חלה על בני זוג שנישאו לפני יום 1.1.1974.
השאלה המרכזית המתעוררת בנושא חלוקת הרכוש המשותף, הנה מהם הנכסים הנכללים ברכוש זה ועל כן מיועדים לחלקה בין בני הזוג, ומהם הנכסים שאינם נכללים בו, ועל כן עליהם להישאר בבעלותו הפרטית של בן הזוג האוחז בהם.
זכות הפנסיה אשר נצברת במהלך שנות עבודתו של העובד, במטרה לשלם לו גמלה שתבטיח את קיומו לאחר פרישתו מעבודתו, הנה לכאורה זכות אישית ופרטית. אולם הן הפסיקה והן החוק מכירים בכך שזכוית הפנסיה אשר נצברו בתקופת הנישואין מהוות נכס הנכלל ברכוש המשותף של בני הזוג.
על פי פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה זכויות סוציאליות הנובעות ממקום עבודתו של כל אחד מן הצדדים, כגון פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ולרבות פנסיה, מהוות גם הן חלק מן הרכוש המשותף. אי לכך, במועד פקיעת קשר הנישואין בין הצדדים קיימת לכל צד עילה לדרוש מחצית מזכויותיו של בן זוגו.
כך קובע גם סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון, אשר תוקן בשנת 2008 ואשר מגדיר בין כלל נכסי בני הזוג המיועדים לחלוקה שווה ביניהם, גם זכויות פנסיה עתידיות, קרנות השתלמות, פיצויי פרישה, חסכונות וקופות תמלוגים.
ברם, חלוקת זכות הפנסיה איננה פשוטה מטבעה מאחר ואין המדובר בסכום כספי רגיל ונזיל שניתן פשוט לחלקו לחצי, מכיוון שקרן הפנסיה נפתחת רק במועד הפרישה לגמלאות. ככל שמועד פרידת בני הזוג מרוחק יותר ממועד הפרישה של בעל קרן הפנסיה, כך מתרחק מהם המועד בו ניתן לממש זכות זו.
לפיכך, השאלה המרכזית המתעוררת בהקשר לאיזון זכויות הפנסיה וחלוקתם השווה בין בני הזוג, הנה שאלת מועד האיזון: האם יש לקבוע איזון מיידי כלומר במועד הגירושין, תוך חישוב היוון הזכויות לעתיד, או איזון דחוי כלומר במועד הפרישה, עת הזכויות מבשילות ומתגבשות.
היוון זכויות הפנסיה במועד הגירושין פירושו כימות הזכויות הפנסיוניות העתידיות לכאורה לערך עכשווי, הנכון למועד הגירושין.
היוון זה נעשה באמצעות אקטואר ועל ידי חישוב של שווי הזכויות הפנסיוניות שנצברו במהלך שנות הנישואין על ידי כל אחד מבני הזוג, וקביעת חלקו של כל אחד בהן. לאחר מכן מתבצע האיזון באופן לפיו בעל סכום הפנסיה הגבוה יותר משלם לבן הזוג השני את היתרה המגיעה לו, באמצעות כספים ו/או נכסים אחרים, כגון ויתור על חלקו בדירת המגורים המשותפת.
לא פעם המדובר בבעל, אשר לרוב צובר בקרן הפנסיה שלו סכומים נכבדים בהרבה משל האשה, בשל פערי השכר המגדריים הקיימים בשוק העבודה בארץ.
היתרון הטמון בשיטת האיזון המיידי הנו היכולת של בני הזוג להתנתק באופן מוחלט זה מזה כבר במועד הגירושים, ובאופן לפיו בן הזוג שאיננו בעל קרן הפנסיה העודפת להנות מהכספים כבר במועד הגירושים, בעוד בן הזוג השני יודע שהכספים שימתינו לו בקרן בעת הפרישה יהיו שלו בלבד.
הקושי הטמון בשיטת האיזון המיידי נובע מכך שלא תמיד שבן הזוג בעל סכום הפנסיה הגבוה יותר יכול לשלם את היתרה לבן הזוג השני. ברם להבדיל, במסגרת שיטת האיזון הדחוי על בני הזוג להמתין עד למועד הפרישה כדי לחלק ביניהם את התקבולים, דבר שמונע מהם ניתוק מוחלט לאחר הגירושים במידה והם חפצים בכך.
בנוסף, בן הזוג בעל קרן הפנסיה עלול לנסות לשנות את מסלולי הקרן או להבריח ממנה כספים ללא ידיעת בן זוגו לשעבר. בחודש פברואר 2015 נכנס לתוקף החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014, אשר חל גם על ידועים בציבור.
סעיף 1 לחוק זה קובע כי: "מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות".
החוק נועד לפתור מספר בעיות שנוצרו לפני חקיקתו, במיוחד בשיטת האיזון הדחוי. שכן החיסכון הפנסיוני נשאר על שם בן הזוג החוסך - בעל קופת הפנסיה.
כאמור, במצב זה הזוג החוסך היה עלול לקבל את ההחלטות לגבי שינויים בחיסכון הפנסיוני, כגון שינוי מסלול החיסכון, שלאו דווקא התאימו לבן הזוג לשעבר. כדי למנוע זאת היה על בן הזוג השני לעתור לקבלת צו מניעה שיאסור על הצד החוסך לבצע שינויים בקופה.
בנוסף, בעת המימוש על בן זוג לשעבר היה לדרוש את הכסף מבן הזוג בעל קופת הפנסיה, מאחר והקופה לא העבירה ישירות אליו את חלקו.
כיום קובע החוק כי לאחר שיינתן פסק דין מטעם בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני שיצהיר על זכותו של בן הזוג לשעבר לחלק מהחיסכון הפנסיוני בהתאם לדרישות החוק, או הסכם שיקבל תוקף של פסק דין ויענה על דרישות החוק, אזי על קרן הפנסיה לפתוח קרן נפרדת לבן הזוג לשעבר, אליה יועבר ישירות חלקו בחיסכון הפנסיוני.
באופן זה, כל אחד מהצדדים יוכל לקבל החלטות לגבי הקרן שלו ומימוש הזכות יהיה ישירות מול קרן הפנסיה בהגיע גיל הפנסיה.
החוק גם קובע כי כאשר הגרוש / החוסך נפטר בן זוגו לשעבר זכאי גם לקצבת שארים מקופת הפנסיה שלו, וזאת בתנאי כי הצדדים היו בני זוג לפחות 10 שנים או במקרה שבו החוסך שנפטר היה גמלאי והצדדים היו בני זוג לפחות 3 שנים.
לפני חקיקת החוק, במקרה של פטירה של חוסך גרוש הכספים הועברו לשאריו קרי, בן זוג חדש וילדים מתחת לגיל 18 או שהועברו לעיזבון או שנותרו בקרן הפנסיה, הכל בהתאם לתנאי הקרן.
בעקבות החוק, קיצבת השארים יכולה להגיע לבן הזוג לשעבר. במקרה שבו לבן הזוג החוסך יש זוגיות חדשה, קיצבת השארים תתחלק בין בן הזוג החדש לבין בן הזוג לשעבר לפי הוראות החוק.
עוד קובע החוק כי בני הזוג הפרודים יוכלו למשוך כספי פנסיה זה של זו בפטור ממס וזאת עד לתקרה של 1,500,000 ₪. במצב החוקי הקודם מי שמשך את הפנסיה בטרם המועד הקבוע בחוק, שילם על הסכום הצבור כולו מס של 35% לפחות.
קריאה נוספת בנושא חלוקת הפנסיה בגירושין: