רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
דמי מזונות הנם תשלום המשולם על ידי אחד מבני הזוג, וזאת בכל מקרה של פרידה בין בני הזוג. כלומר, המדובר בפרידה לפני או לאחר גירושין, וגם במקרה של הורות ללא נישואים.
תשלום המזונות נועד לממן את השתתפותו של אותו בן זוג במימון הוצאות הילדים שנמצאים אצל בן הזוג השני, ולעתים גם לממן את השתתפותו בהוצאות בן הזוג השני כשלעצמו.
בארצנו הקטנה חובת תשלום המזונות מוטלת בדרך כלל על הבעל למעט במקרים ויצאי דופן.
דבר זה נובע מהשקפת ההלכה היהודית המטילה את החיוב בתשלום המזונות על הבעל, וכן מאחר שהמשמורת על הילדים תועבר בדרך כלל לאם, כך שהיא זו שתישא מלכתחילה בהוצאות גידולם.
שימו לב כי נושא התשלומים, הן לאישה והן לילדים, הנו נושא מורכב וסבוך ביותר ויש לתת עליו את הדעת ולהתייחס לנושא בכובד ראש לפני ולקראת הליך הגירושין. לאור העובדה כי המדובר על תשלומים שימשכו לאורך שנים ארוכות, יש לנושא משמעות כלכלית אדירה על כל אחד מבני הזוג המתגרשים.
בארץ קיימים שני סוגי מזונות: מזונות ילדים ומזונות האישה.
מזונות ילדים
תשלום מזונות הילדים נועד לממן את הוצאות גידול הילדים, ולהבטיח את קיומם ורווחתם. חיוב זה נובע מההשקפה לפיה הגם שההורים נפרדו, האב עדיין נושא באחריותו לילדיו. לפיכך עליו לסייע לאם ולהשתתף עמה בתשלום ההוצאות הרבות שדורש גידול הילדים.
סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, שכותרתו הינה מזונות לילדים קטינים, קובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
כלומר, סעיף זה מפנה לדין האישי של הילד כאשר מדובר בתביעת מזונות ילדים, כך שכאשר מדובר בילד יהודי, יש לפנות לדין המשפט העברי על פי ההלכה היהודית.
סכום מזונות הילדים נקבע בהתאם למצבם הכלכלי של שני בני הזוג, וכן בהתאם לרמת החיים של הילדים בתקופת הנישואים.
קיימים שני סוגים של מזונות ילדים:
קראו בהרחבה: האם פשיטת רגל מהווה עילה אוטומטית להפחתת מזונות ילדים? מזונות ילדים מתוך העיזבון
מזונות אישה
תשלום מזונות האישה הינו תשלום אשר על פי ההלכה נועד להבטיח את קיום האישה במהלך תקופת פרידת בני הזוג ובטרם ניתן הגט.
סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, שכותרתו הינה מזונות לבן זוג, קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
כלומר, גם סעיף זה מפנה לדין האישי של הצדדים כאשר מדובר בתביעת מזונות לבן הזוג, כך שכאשר מדובר בבני זוג יהודים, יש לפנות לדין המשפט העברי על פי ההלכה היהודית.
על פי ההלכה היהודית לבעל ישנן מספר חובות כלפי אשתו, וביניהן החובה לשאת במזונותיה כלומר, החובה לפרנס אותה. חובה זו מוטלת על הבעל כל עוד הם נשואים ועד למתן הגט, וגם אם הם נפרדו פיזית. זאת למעט במקרים חריגים בהם המדובר באשה מורדת, בוגדת, או אישה שעזבה את הבית מסיבה לא מוצדקת.
סכום מזונות האישה נקבע אף הוא בהתאם למצבם הכלכלי של שני בני הזוג, וכן בהתאם לרמת החיים של האשה בתקופת הנישואים שלפני הפרידה. זאת, בהתאם להלכה הקובעת: "עולה עמו ואינה יורדת עמו".
כלומר, האישה יכולה לדרוש כי הבעל יממן אותה בהתאם לרמת המחייה שהבעל מאפשר לעצמו לפי עושרו ולפי כבודו. בהתאם לכך, במידה והבעל עלה ברמת החיים שלו, כך גם תעלה רמת החיים של האישה. לעומת זאת, האשה לא תרד ברמתה לעומת המצב בו חייתה במסגרת נישואיהם או בטרם נישאה לו.
יחד עם זאת, במידה והאישה עובדת ומשתכרת למחייתה באופן שמספיק דיו לכיסוי צרכיה, זכאי הבעל לטעון כי מעשה ידיה יהיו תחת מזונותיה. כלומר, שהכנסתה מעבודתה תפטור אותו מתשלום מזונותיה. במידה והכנסתה אינה מספקת לכיסוי צרכיה, יהא על הבעל להוסיף ולהשלים למזונותיה.
לצורך עניין זה מתחשבים לא רק במשכורתה של האישה, אלא בכל מקור הכנסה שיש לה כגון דמי שכירות שמשולמים לה, קצבאות ביטוח לאומי וכדומה.
כך נקבע בסעיף 2 א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות): "על אף האמור בחוק שווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון - גם מכל מקור אחר".
גם לגבי מזונות אישה קיימים מספר סוגים:
גורם המוסמך לדון בתביעת מזונות ולקבוע את סכום המזונות הינו בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, במידה ותביעת המזונות נכרכה כדין בתביעת גירושין שהוגשה לו, או במקרה ששני בני הזוג הסכימו כי בית הדין הרבני ידון בעניין המזונות.
הלכה חדשה (ספטמבר 19) של בית המשפט העליון קובעת כי הסמכות לדון בנושא מזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.
בעניין זה מקובל לחשוב, ובצדק, כי בית המשפט לענייני משפחה נח יותר לאשה בכל הקשור לתביעת המזונות, מאחר והוא נוהג לפסוק דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין הרבני.
יחד עם זאת, קיימות סיבות נוספות המצדיקות טענה זו. שכן, בית המשפט נוהג להצמיד את סכום המזונות למדד המחירים לצרכן, ואילו בית הדין מצמידם לתוספת היוקר.
לצורך קביעת סכום המזונות, בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר במידה והוא שכיר, או הצהרת הכנסה שנתית במידה והוא עצמאי, ואילו בית הדין הרבני אינו כופה זאת עליו.
כמו כן, בית המשפט בודק הן את השכר הנוכחי בפועל של הבעל והן את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו, בעוד בית הדין הרבני מסתפק בבדיקת השכר בפועל בלבד.
בנוסף, בית המשפט נוהג לפסוק מזונות זמניים כבר בישיבתו הראשונה, ואילו בית הדין הרבני עלול לקיים מספר ישיבות קודם שהוא יפסוק זאת.
עוד בנושא: תשלומי מזונות בתקופת הקורונה האמא תשלם מזונות ילדים כאשר האב משמורן יחידי