אולם, כאשר בני הזוג אינם מצליחים להגיע להסכמה ביניהם במקרה זה, אזי אין מנוס מהפניית הסוגיה להכרעתו של בית המשפט בהתאם לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962.

כמו בכל נושא אשר קשור לילדים, גם בנושא זה יכריע בית המשפט בהתאם לעקרון העל של טובת הילד וזאת בהתאם לנסיבות התיק, הראיות שהוצגו בפניו, ותסקיר פקידת הסעד המוגש לבית המשפט.

במסגרת הליך תמ"ש 26150-00 ד"ר פ.א. נ' פ.א. אשר התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, נדון מקרה של שני בני זוג שהתגרשו וערכו ביניהם הסכם גירושין אשר אושר על ידי בית המשפט.

הסכם הגירושין קבע, בין היתר, כי האם תחזיק במשמורת על הילדים. מספר שנים לאחר הגירושין, החלה האשה לחזור בתשובה, הפכה לחרדית וביקשה לשלוח את הילדים למערכת החינוך החרדית.

האב, שהיה ונשאר חילוני, התנגד לכך וניהל מאבק משפטי ממושך כנגד האישה. במהלך תקופה זו האב גזר לילדיו את הפיאות, סירב לשמור שבת ולהקפיד על כללי הכשרות כשהילדים שהו אצלו, ועוד.

גם נסיונותיהם של רשויות הרווחה להביא את ההורים לידי הסכמה לא צלחו ולבסוף פסק בית המשפט כי על מנת לאזן בין אורח החיים של האב לזה של האם, יתחנכו הילדים במוסדות חינוך ממלכתיים דתיים ולא בזרם חינוך החרדי.

במסגרת הליך תמ"ש 79184-98 א.א. נ' כ.ע. אשר התנהל אף הוא בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, נדון מקרה נוסף שבו תבעה אם שחזרה בתשובה לשינוי מסגרת החינוך של הילדות המשותפות לה ולבעלה לשעבר.

במסגרת הסכם הגירושין שלה עם בעלה, נקבע שהבנות תהיינה במשמורת האם וכי הן תלמדנה בבית ספר ממלכתי רגיל, לא דתי וכי בית הספר התיכון בו הם ילמדו ייקבע על ידי שני ההורים במשותף. 

כאשר הילדות היו צריכות להתחיל ללמוד בבית ספר יסודי, ביקשה האם מהאב שהילדות תלמדנה בבית ספר השייך לזרם החינוך התורני, והאב הסכים לכך וגם בית המשפט נתן את אישורו לכך.

לאחר שהבנות למדו שנתיים במסגרת המגמה החרדית של בית הספר התורני העבירה האם את הבנות לבית ספר חרדי בניגוד לרצון האב שעתר להוצאת צו מניעה כנגד כך.
בית המשפט קיים עם הבנות שיחה ארוכה, במהלכה הוא התרשם שלבנות היה טוב בבית הספר התורני וכי רצונן לעבור לבית הספר החרדי נובע רק מרצון אמן.

לבסוף קבע בית המשפט כי בהתאם לעקרון טובת הילד, הבנות לא תעבורנה לבית הספר החרדי, אשר מתייחס לחילונים ודתיים אחרים כחריגים, מאחר שהדבר יביא לפיחות במעמדו ובחשיבותו של האב בעיני הבנות בשל היותו חילוני, לפגיעה בקשר של הבנות עמו ובהכרח לפגיעה בטובת הבנות.

לפיכך, בנסיבות אלו, עדיף שהבנות תמשכנה ללמוד בבית הספר התורני, אשר מאפשר להן ללמוד במסגרת חינוך חרדית, ועם זאת משדר להן פתיחות גם כלפי חילוניים ודתיים אחרים.

במסגרת הליך תמ"ש 79184-98 א.א. נ' כ.ע. אשר התנהל אף הוא בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, נדון מקרה של הורים לשני ילדים, בן ובת, לגביהם נקבע בתחילה כי הם יוחזקו במשמורת של האם.

מאחר שהאם החלה לחזור בתשובה כבר במהלך הליכי הגירושין, כך שגם הילדים, שהיו במשמורתה, החלו לאמץ אורח חיים דתי, הוסכם שהילדים ישמרו על אורח חיים דתי גם בעת שהותם אצל אביהם.

יתרה מכך, על מנת למזער ככל הניתן את מצוקת הילדים, האב גם ויתר כעבור שנתיים על לינת הילדים אצלו בימי שבת.

אולם, לאחר מכן האב ביקש להעביר את משמורת הילדים אליו מאחר שלטענתו האם החלה לנקוט בפעולות דרסטיות וחד צדדיות לגבי שינוי חינוכם ואורח חייהם של הילדים וזאת בניגוד להסכמים ובניגוד לטובת הילדים.

עוד טען האב כי פעולות אלו גם השפיעו לרעה על מצבם הרגשי של הילדים, שכמעט נותקו ממנו וגם הגיבו במצוקה רגשית חמורה להעדרו מחייהם.

בהסתמך על חוות הדעת שהוגש בפניו, קבע בית המשפט כי הבן יישאר עם אמו וכי הילדה תועבר למשמורת האב.

לגבי הבת נקבע כי היא שרויה במצב נפשי ורגשי קשה וכי טובתה מחייבת הענקת סביבה רגועה, יציבה, חמה, רגשית ותומכת אותה תמצא בבית האב, בעוד שהשארתה במשמורת האם עלולה לדרדר את מצבה ולגרום לה לניכור הורי, כפי שכבר נוצר בין הבן לאב.

לגבי הבן נקבע כי גם הוא נמצא במצב נפשי קשה וזאת כתוצאה מאי מוכנותה של האם לקבל הדרכה מתאימה.

עם זאת נקבע כי לא נכון יהיה, באותו שלב, להעביר את המשמורת על הבן לידי האב ואף לא להוציא אותו למסגרת חוץ ביתית כזו וזאת בתנאי שהאם תיתן לבן את הטיפול הנפשי שעליו לקבל.

לסיכום, כאשר אחד מההורים חוזר בתשובה לאחר הגירושים ומבקש לשנות את אורח החיים של הילדים לאורח חיים דתי, רצוי שההורים יגיעו להסכמה משותפת בעניין זה ויקבלו את אישור בית המשפט לכך.

במידה והם אינם מצליחים להגיע להסכמה משותפת בעניין, עליהם לפנות לבית המשפט, שיכריע במקומם.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!