בדרך כלל המדובר בהוראה במסגרתה של צוואה הדדית אשר קובעת כי לאחר מות אחד מבני הזוג בן הזוג השני ירש את כל עזבונו, וכי לאחר מות בן הזוג השני, ירשו ילדיהם המשותפים את עיזבון שניהם, בחלקים שווים או שונים ביניהם.

בהקשר זה התעוררה השאלה האם בן הזוג שנותר בחיים יכול לשנות את הצוואה המשותפת, באופן שיבטל את זכות היורש השני לרשת את עיזבון בני הזוג?

כאשר דנים בצוואות הדדיות בכלל ובשינויין או ביטולן בפרט, יש להבדיל בין צוואה הדדית שנערכה לפני חקיקת סעיף 8א לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, במסגרת תיקון 12 לחוק, אשר נכנס לתוקף ביולי 2005 לבין צוואה שנערכו לאחר מכן.

סעיף 8א לחוק הירושה קובע הסדר מיוחד לגבי עריכת צוואה הדדית, ומתייחס גם לאופן שינוי או ביטול הצוואה וההשלכות של פעולות אלה. יחד עם זאת, במסגרת תיקון 12 לחוק נקבע כי הוראותיו יחולו רק על צוואות משותפות שנערכו לאחר כניסתו לתוקף.

לפיכך, כאשר מדובר על צוואה הדדית שנערכה לאחר תיקון סעיף 8א לחוק, יחול עליה סעיף זה, אשר קובע כי כאשר הביטול נעשה כששני בני הזוג עדיין בחיים, ניתן לבטל את הצוואה ההדדית בתנאי שהמבטל מודיע על כך בכתב לבן הזוג השני, ובמקרה כזה בטלות הצוואות ההדדיות של שניהם.

אולם כאשר הביטול נעשה לאחר שאחד מבני הזוג כבר נפטר, יש להבדיל בין שני מצבים:

לפני חלוקת עיזבון בן הזוג המנוח: במקרה כזה בן הזוג אשר נותר בחיים ומבקש את ביטול הצוואה ההדדית, יאלץ להסתלק מכל חלק בעיזבון בן הזוג המנוח, אותו היה אמור לקבל על פי הצוואה ההדדית.

לאחר חלוקת עיזבון בן הזוג המנוח: במקרה כזה בן הזוג אשר נותר בחיים ומבקש את ביטול הצוואה ההדדית יאלץ להשיב את הרכוש שירש מבן הזוג המנוח, ובמידה שלא ניתן להשיבו בעין, עליו להשיב את שוויו של אותו הרכוש.   

לעומת זאת, כאשר מדובר בצוואה משותפת שנערכה לפני תיקון סעיף 8א לחוק, לא יחול עליה סעיף זה, כי אם ההלכה אשר נפסקה ע"י ביהמ"ש העליון במסגרת הליך בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל, ואשר קובעת כי עקרונית כל מצווה חופשי לשנות כרצונו את צוואתו, הן כשמדובר בצוואה רגילה והן כשמדובר בצוואה משותפת.

כלומר, עצם ההדדיות בכתיבת הצוואה המשותפת איננה מלמדת בהכרח גם על רצון משותף של בני זוג להגביל זה את כוחו של זה מלשנות את צוואתו לאחר מותו של מי מהם, אך זאת רק בהיעדר כל כוונה מפורשת או משתמעת בדבר רצון בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה במסגרת הצוואה המשותפת.

שכן בשונה מצוואה רגילה, בצוואה הדדית קיים אינטרס הסתמכות אשר ראוי להגנה מצד המצווה השני, ולפיכך במידה והצוואה המשותפת קובעת הוראה אשר מגבילה את כוחם של בני הזוג לשנות או לבטל את הצוואה המשותפת לאחר מות אחד מהם, יש להתחשב בכך, ובמקרה כזה לא ינתן תוקף לביטול או שינוי הצוואה כאמור.

יורש אחר יורש בצוואה הדדית - לסיכום

כאשר צוואה משותפת קבעה הסדר של יורש אחר יורש ולאחר מות אחד מבני הזוג, בן הזוג שנותר בחיים מעוניין לבטל הסדר זה בצוואה חדשה משלו, אזי על מנת לבחון האם לביטול במסגרת הצוואה החדשה יהיה תוקף, יש לבדוק מתי נערכה הצוואה המשותפת ביחס לתיקון סעיף 8א לחוק הירושה, מיולי 2005.

במידה והצוואה נערכה לפני התיקון, תחול הלכת פסק דין זמר ולפיה יש לבחון האם הצוואה המשותפת כללה הוראה אשר הביעה כוונה מפורשת או משתמעת בדבר רצון בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה.

במידה הצוואה אכן כללה הוראה כזו לא יהיה לביטול במסגרת הצוואה החדשה כל תוקף, ויש לקיים את הסדר היורש אחר יורש, כאמור בצוואה המשותפת. במידה והצוואה לא כללה הוראה כזו, הביטול יקבל תוקף ובהתאם לכך ניתן יהיה לקיים את הצוואה החדשה.

במידה והצוואה נערכה לאחר התיקון, יחול סעיף 8א לחוק הירושה, ובהתאם לכך הביטול במסגרת הצוואה החדשה יכנס לכאורה לתוקף, אך עם זאת יש להבחין האם הוא נעשה לפני או לאחר חלוקת עזיבון בן הזוג המנוח:

• אם הביטול נעשה לפני חלוקת עזבון בן הזוג המנוח,  בן הזוג אשר נותר בחיים יאלץ להסתלק מכל חלק בעיזבון בן הזוג המנוח, אותו היה אמור לקבל על פי הצוואה ההדדית.
• אם הביטול נעשה לאחר חלוקת עזבון בן הזוג המנוח, בן הזוג אשר נותר בחיים ומבקש את ביטול הצוואה ההדדית יאלץ להשיב את הרכוש שירש מבן הזוג המנוח, ובמידה שלא ניתן להשיבו בעין, עליו להשיב את שוויו של אותו הרכוש.

עוד בנושא: בימ"ש הורה לכבד הוראת יורש אחר יורש למרות התנגדות היורשים