פתרון סכסוכים בין בני זוג

כאשר בני הזוג גמרו בדעתם להיפרד או להתגרש עליהם ליישב לא מעט סוגיות הנובעות מעצם החיים המשותפים כגון חלוקת הרכוש המשותף, משמורת ילדים והסדרי ראיה, תשלומי מזונות, מדור ועוד.

ניסיון החיים מלמד שככל והיחסים בין בני הזוג קשים וטעונים יותר, כך פתרון הסכסוך נעשה אף הוא מורכב ובעייתי יותר. שכן הרגשות הקשים שקיימים בין בני הזוג מכבידים לא פעם על דרך המחשבה, שאינה עוד מושכלת ונבונה. בני הזוג אף עלולים לקבל החלטות בלתי רציונליות בעליל, המונעות אך ורק מרגשי כעס ונקמה כלפי בן הזוג השני.

מאחר וסכסוך בין בני זוג ובמיוחד כשיש להם ילדים משותפים, איננו ככל סכסוך סטנדרטי בין צדדים שאינם קרובי משפחה, לכן ברור שלצורך יישובו נדרש גם הליך שאיננו סטנדרטי.

כלומר, דרוש הליך שיאפשר לבני הזוג לתקשר ביניהם באופן ישיר ותוך שמירה על כבוד הדדי, וזאת במטרה להגיע לפתרון מוסכם ביניהם, ובמידת האפשר אף לשקם את יחסיהם כך שהם יוכלו לחזור לחיות ביחד ולחילופין לצעוד לעבר גירושין בהסכמה - לטובתם האישית ובעיקר לטובת הילדים המשותפים.

למרבה הצער ההליך המקובל לצורך פתרון ויישוב סכסוכים שהנו ניהול תביעה בבית המשפט אינו מתאים מטבעו ליישוב סכסוך בין בני זוג בדרך של כבוד הדדי ואף נהפוך הוא. אופיו הנוקשה, הפורמלי והמרוחק של ההליך המשפטי נוטה להרחיק בין בני הזוג, ולגרום לכל אחד מהם להתבצר ולהתחפר בעמדתו במקום לקרב ביניהם.

יתרה מכך, במסגרת הליכי בית המשפט נוטים הצדדים לא פעם אף להחריף עוד יותר את היחסים הקשים ממילא ביניהם, על ידי הטחת עלבונות והאשמות קשות במסגרת כתבי הטענות והדיונים.

לעיתים בני הזוג אף עלולים לנקוט בפעולות סרק שלא נועדו אלא על מנת להשחיר את פני הצד השני בפני בית המשפט, כגון הגשת תלונות שווא במשטרה, הוצאת צווי הרחקה ללא בסיס ועוד.

עם זאת חשוב לציין כי גם המחוקק היה ער לבעייתיות הזו ועל כן הוא יזם הליך הנקרא בקשה ליישוב סכסוך, במסגרת תקנות 258 כ ו-258 כ"א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

במסגרת הליך זה כל אחד מבני הזוג יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש מבית המשפט לסייע לצדדים לסיים את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום והבנה, וללא מלחמות ומאבקי כח מיותרים ומייגעים.

במסגרת הבקשה יש לתאר בקצרה את אופי הסכסוך ואין צורך לרדת לפרטי פרטים כמו בכתבי תביעה מפורטים המוגשים לבית המשפט בהליך התביעה השגרתי.

בעקבות הגשת הבקשה בית המשפט יפנה את הצדדים ליחידת הסיוע, שהנה יחידה הסמוכה לבית המשפט לענייני משפחה. יחידה זו מכילה עובדים סוציאליים, ופסיכולוגים אשר מטרתם לסייע לצדדים ליישב את הסכסוך ביניהם בדרכי פשרה והסכמה.

במקרה כזה יעוכבו ההליכים בבית המשפט למשך זמן הטיפול במסגרת יחידת הסיוע. למותר לציין כי ניתן להסתייע ביחידת הסיוע רק כאשר קיים שיתוף פעולה מלא מצד שני בני הזוג. לפיכך, במידה ואחד מהם איננו מעוניין, לא יוכל הליך זה להתקיים.

יחד עם זאת, קיימת דרך נוספת ליישוב סכסוך בין בני זוג בדרכי נועם ואף ללא צורך בפניה מוקדמת לבית המשפט, וזאת באמצעות הליך גישור.

הליך הגישור הנו הליך המתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט במטרה ליישב סכסוך משפטי באופן מהיר, זול, גמיש ולטובת כל הצדדים הנוגעים בדבר. פתרון הסכסוך באמצעות הליך הגישור מביא לחסכון ניכר בזמן, כסף ואנרגיות נפשיות.

בנוסף, מטרת הליך הגישור הנה להביא לסיום הסכסוך בין הצדדים על דרך הפשרה וזאת בצורה מוסכמת ומכובדת.

במסגרת זאת, המגשר שהנו עורך דין מנוסה בתחום המשפחה במקרה זה משמש כגורם אובייקטיבי, ניטרלי, אשר מתווך בין הצדדים במטרה לאפשר לבני הזוג להגיע לעמק השווה ולגבש פתרון מוסכם שנח לשניהם, זאת להבדיל ממצב בו השופט נאלץ להכריע בין שתי העמדות המנוגדות של שני בני הזוג, ולהעדיף אחת מהן על פני השניה.

ההגעה לפתרון מוסכם כאמור גם מגדילה את הסיכויים לסיום הסכסוך בין הצדדים, במקום להגרר לערעורים בפני ערכאות גבוהות יותר, כפי שעלול לקרות במידה ואחד הצדדים חש מקופח בעקבות החלטת בית המשפט בערכאה הנמוכה יותר.

אופיו הבלתי פורמלי של הליך הגישור מספק לבני הזוג את האפשרות לתקשר ביניהם באופן ישיר, ואף לפרוק חלק נכבד מהמתחים והתסכולים הקיימים ביניהם. כתוצאה מכך יש ביכולתם להגיע לא רק להסכם גירושין, אלא גם לשקם את היחסים ביניהם ולהמנע מפרידה או להיפרד ברוח טובה.

יחד עם זאת, יש לזכור שהליך הגישור הינו וולונטרי לחלוטין וכן חסוי וסודי. לכן, במידה ומי מבני הזוג איננו מעוניין להמשיך בו הוא רשאי לפרוש ממנו ולפנות או לחזור לבית המשפט.

במקרה כזה יש לזכור כי כל הפרטים שנמסרו במסגרת הליך הגישור לא יכולים לשמש ראיה בהליך המשפטי, וגם המגשר מצווה לשמור בסודיות כל מידע שנמסר לו במסגרת הגישור, ולא למסור אותו לאף צד שלישי, כולל בית המשפט עצמו.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!