מטבע הדברים לא מעט בני זוג גרושים מוצאים לעצמם תקופה מסויימת לאחר הגירושין זוגיות חדשה. על פי ההלכה היהודית חובת תשלום מזונות הילדים מוטלת על האב.
בהקשר זה מתעוררת ועולה השאלה האם כאשר אם שקיבלה משמורת יחידנית על הילדים, מתחילה להתגורר עם בן זוג חדש קבוע, אזי הדבר יכול להוות עילה להפחתת תשלום מזונות הילדים שמוטל על האב?
שאלה זו נדונה במסגרת הליך תמ"ש 35356-07-15 ד.א. נ' ה.א. אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב.
תיק זה עסק בזוג הורים גרושים, שהנם הורים לילד בן 11 וילד בן 6. בהתאם להסכמת הצדדים, האב חוייב בתחילה לשלם תשלום מזונות בסך של 1,400 ₪ עבור כל ילד ובסך הכל 2,800 ₪ וכן 40% מגובה שכר הדירה אשר הוגבלה לדירת 3 חדרים באזור מגורי הצדדים, ומחצית מעלויות החינוך של הילדים.
כעבור מספר שנים הגיש האב בקשה להפחתת מזונות הילדים וזאת בשל שינוי הנסיבות שאירע לטענתו להוצאות המדור, לאור העובדה לפיה האם מתגוררת עם בן זוגה באותה הדירה, תוך שגם בן הזוג נושא בהוצאות שכר הדירה ועלות כלכלת הבית.
בהתאם לכך ביקש האב, בין היתר, להפחית את תשלום הוצאות המדור שלו בחצי.
האם התנגדה לבקשת האב, בין היתר בטענה שהאב לא הוכיח כל שינוי נסיבות מהותי, וכי העובדה שבן זוגה מתגורר עמה אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי ו/או שינוי נסיבות כלל, אשר מצדיק את הפחתת מזונות הילדים.
בפסק דינו, הבהיר בית המשפט כי פסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד וככזה, הוא מסווג כעילה הולכת ומתמשכת.
בהתאם לכך, אין פסק הדין למזונות מהווה מעשה בי-דין סופי, וניתן לשנותו כאשר מתרחש שינוי נסיבות מהותי. על פי הפסיקה, על הצד הטוען לשינוי הנסיבות, להוכיח כי אכן אירע שינוי נסיבות מהותי, וכי עליו להיות כזה שלא נצפה ולא ניתן היה לצפותו מראש, בעת החתימה על ההסכם.
כלומר, עליו להוכיח שישנו שוני בין המצב ששרר בעת שאושר הסכם המזונות, לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה לשנותו וכן להצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש.
עוד נקבע כי אין די בכך שארע שינוי נסיבות בין המועדים האמורים, אלא יש להוכיח כי המדובר בשינוי של נסיבות אשר יורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, כך שהן יכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או שהן פוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או לשורשו של סכום החיוב.
בית המשפט העליון אף קבע במסגרת הליך ע"א 442/83 קם נ. קם כי שינוי סכום המזונות יעשה רק במקרים נדירים, וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
כלומר, התנאי הראשון לשינוי גובה החיוב הינו כי עקב שינוי הנסיבות לא יהיה זה צודק להשאירו על כנו, או שאכיפתו תהא בלתי צודקת לחלוטין. כך לדוגמא נפסק כי יש להגדיל את מזונות הקטין כבר במסגרת הסעד הזמני, ומבלי להמתין עד לבירור סופי של המחלוקת, וזאת ועל מנת למנוע תוצאה קשה של איבוד קורת הגג של הקטין.
מכל האמור לעיל עולה כי כאשר מדובר בתביעה להפחתת / הגדלת מזונות, אין בודקים את צרכי הקטינים או יכולותיהם של הצדדים מההתחלה, אלא רק את השינוי בנסיבות בין המועדים.
כתוצאה מכך, כל צד שמבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות או בצרכים, או בשניהם גם יחד, מחויב בהוכחתו של המצב שהיה בעבר, עת ניתן פסק הדין, ובהוכחת השינויים שחלו מאז וכן כי המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות אותו.
עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן לא הוכח כי אירע כל שינוי נסיבות מהותי, לא בצרכים של הקטינים ולא בהכנסות שני הצדדים.
לגבי העובדה לפיה בן זוגה של האם מתגורר מזה מספר שנים עם האם והקטינים, תוך שהוא נושא בחלק מעלויות המדור במקום, ציין בית המשפט כי ברור שמגורים משותפים עם צד ג' אינם מאיינים את צרכי הקטינים במדור אלא לכל היותר מפחיתים את גובה ההוצאה.
בהתאם לכלל הצריכה השולית הפוחתת, תשלום זה משליך על היקף חלקם של הקטינים בהוצאות המדור הכוללות. עוד ברור כי חובת נשיאת המדור אינה רובצת לפתחו של צד ג', אלא מחובתו המובהקת של אבי הקטינים.
מהעדויות שהושמעו עלה כי בן הזוג שמתגורר עם האשה והילדים משלם סך של 4,000 ₪ בחודש אשר דה פקטו פוטרים את האם מלשלם חלק מהוצאות המדור כגון חשמל, מים, גז, ארנונה, כבלים וכן משלם הוא קניות עבור הבית, כך שהמדובר בהשתתפות משמעותית בכלכלת הבית.
בית המשפט קבע כי עובדת מגורי האם עם בן זוג בנסיבות המקרה דנן אינה יכולה להיחשב כנסיבה אשר לא היתה צפויה. שכן, בני זוג מתגרשים ומטבע הדברים מוצאים בני זוג חדשים, עוברים להתגורר עימם, מתחתנים שוב, מביאים ילדים נוספים - זהו טבע העולם.
הדבר דומה לקביעה לפיה גם הולדת ילד נוסף לאב אינה מהווה סיבה להפחתת המזונות, אלא רק אם חלה בנוסף לכך ירידה משמעותית בשכרו של האב התובע. לאמור לעיל יש להוסיף את חשיבות היציבות והוודאות החוזית-משפטית בין ההורים לרבות עקרון כיבוד הסכמים.
בהנתן שבני זוג חדשים והולדת ילדים נוספים הנם בגדר דרך העולם, אזי לא יתכן כי שינוי שכזה יהווה כשלעצמו שינוי נסיבות מהותי ויפגע באופן ניכר, כמעט בכל הסכם פשרה.
היעדר הסופיות והפגיעה בציפיות הסבירות של הצדדים עלולים להביא למצב בו בני זוג לא יגיעו עוד להסכמים ויוותרו בכוננות ספיגה תמידית. לפיכך, זוג אשר רוצה לעגן הסדר בהתייחס להצטרפות גורם נוסף לדירה, צריך שיתייחס לכך בהסכם המזונות.
עוד נקבע כי הגבלת גובה דמי השכירות לדירת 3 חדרים באזור מגורי הצדדים כפי שנקבע במקרה דנן, מגנה על האב מהאפשרות שנוכח בן הזוג החדש יחויב הוא בעלויות דירה הצריכה להכיל גורם נוסף ו/או מהאפשרות שנוכח בן הזוג החדש תשתפרנה יכולותיה הכלכליות של האם ותתאפשר שכירת דירה יקרה יותר אשר תשית עליו עלויות נוספות.
בהתאם לכל האמור לעיל, דחה בית המשפט את בקשת להפחתת סכום המזונות לאור מגורי האם והילדים עם בן זוגה הקבוע של האם.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!