הכרעת בית המשפט לגבי חטיפת הילדה

במסגרת הגברת ההרתעה המשפטית מפני חטיפת ילדים, פסק בית המשפט לענייני משפחה ביום 17.2.2016 במסגרת הליך תמ"ש 15115-40 י.ש. נ' ט.א.א.ש פיצוי עתק בסך של 2,000,000 ₪ לאב אשר בתו נחטפה לתורכיה על ידי אמה, בנסיבות חמורות במיוחד.

המדובר היה בבני זוג, גבר ישראלי ואשה תורכיה, אשר נישאו בשנת 1997 ונולדה להם בת. באפריל 2004, בהיות הילדה בת 4 שנים, נסעה האם עם הבת לביקור אצל בני משפחתה בתורכיה, אשר אמור היה להימשך במשך 10 ימים בלבד. האם לא שבה עם הבת לישראל ולמעשה חטפה אותה.

עקב חטיפת הילדה שכר האב עורך דין המתמחה בדיני משפחה ונקט בהליכים להשבת הילדה לישראל לפי אמנת האג, וקיבל צו מבית משפט בתורכיה אשר הורה על השבת הילדה לישראל. למרות האמור האם הפרה את הצו.

האם גם הגישה שני ערעורים על הצו בפני בית המשפט העליון בתורכיה, אשר נדחו, ואף הגישה עתירה למניעת השבת הילדה לישראל בפני בית הדין הבינלאומי לזכויות אדם בשטרסבורג, שגם היא נדחתה, בהרכב של 15 שופטים.

למרות כל האמור האם המשיכה להפר את כל החלטות בתי המשפט השונים שהורו לה להשיב את הילדה לארץ. אם לא די בכך, האם אף נעלמה עם הילדה, וזאת למשך שנתיים וחצי ימים, במהלכם האב נותק מבתו לחלוטין, ולא ידע כלל היכן היא נמצאת.

לבסוף ולאחר מאמצים אדירים, הצליח האב לאתר באמצעות חוקרים פרטיים את האם והבת באיסטנבול, כשהן חיות שם כמוסלמיות ובזהות בדויה. הילדה הושבה לישראל במרץ 2008 ומאז היא חיה עם אביה בארץ.

חטיפת הילדה התמשכה על פני 4 שנים, כאשר הילדה נחטפה בהיותה בת 4 שנים והוחזרה בהיותה בת 8 שנים.

האב הגיש תביעת נזיקין בסך של מעל 2 מיליון ₪ כנגד האם בגין חטיפת הילדה, וכן נגד הוריה ואחותה של האם בגין סיוע לחטיפת הילדה.  

ראשי הנזק כללו פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לאב בגין העלויות ההליכים המשפטיים בארץ ובחו"ל, כולל עלויות איתור האם והבת באמצעות שכירת חוקרים פרטיים, וכן פיצוי בגין הכאב, הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לו עקב החטיפה.

עילת התביעה התבססה על הפרת אמנת האג וסעיפים 15 ו-18 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

סעיף 15 לחוק הכשרות קובע כי אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו. סעיף 18 לחוק קובע כי שני ההורים חייבים לפעול תוך הסכמה משותפת לגבי כל עניין הנתון לאפוטרופסות.  

בית המשפט קבע כי משני סעיפים אלו עולה כי הורה אינו רשאי לקבוע על דעת עצמו את מקום מגורי הילד הקטין, ועליו לקבל את הסכמת ההורה השני לכך. במידה וההורה אינו עושה כך, קמה להורה השני עילת תביעה כלפיו. עוד נקבע כי חטיפת הילדה בניגוד לאמנת האג מקימה אף היא עילת תביעה ישירה של ההורה השני כנגד ההורה החוטף.

לגבי הפיצוי עבור ההוצאות, קבע בית המשפט כי בנסיבות המיוחדות של התיק ניתן לסטות מכללי הראיות לצורך עשיית צדק ולחשב את ההוצאות על דרך האומדנא, וזאת לאור סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1985.

בין היתר, קבע בית המשפט שהוא שוכנע כי איתור הילדה היה כרוך בעבודת חקירה רבה, וכי לצורך כך נאלץ האב לשכור את שירותיהם של חוקרים בארץ ובחו"ל, אשר עבודתם כללה קבלת מידע מגורמים שונים ששולמו להם כספים רבים במזומן וללא קבלות.

לגבי הפיצוי בגין הכאב וסבל פסק בית המשפט לאב פיצוי עתק בסך של 650,000 ₪ בגין מעשה החטיפה שנמשך 4 שנים.

לשם כך התחשב בית המשפט, בין היתר, במעשיה החמורים של האם, אשר הפרה שוב ושוב את כל הצווים שהורו לה להשיב את הילדה לארץ.

האב אף היה בפחד ממשי שמא לא יצליח למצוא את הילדה ולא יראה אותה יותר, כשהנו נתון ללחצים קשים ביותר מצד משפחת האם, שהנה בעלת השפעה רבה וממון רב. כן נכפו עליו הליכים משפטיים רבים ובכללם הליכים פליליים וכל זאת בארץ זרה שהוא אינו דובר את שפתה.

כמו כן, במשך 4 שנות החטיפה נותקה הילדה מאביה, ובכך שללה האם מהאב את זכותו הטבעית לגדלה ולשהות במחיצתה. הילדה הוחזרה לאב כשהיא מוסתת לגמרי נגדו, כך שהיה לו קשה מאד לרכוש שוב את אמונה.

בית המשפט קבע כי: "אותות החטיפה לא הסתיימו ולא מצאו מזור עם החזרתה לישראל. "חור שחור" זה מפעפע ויפעפע ביחסיהם של התובע ובתו לכל אורך שנות חייהם".

בנוסף, הנתבעים חוייבו גם בתשלום הוצאות מיוחדות בסך של 40,000 ש"ח לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר שהם התנהלו בתיק באופן שאינו ראוי לכל אורכו ועשו כל שלאל ידם על מנת לעכב ולהכשיל את ניהולו על ידי הגשת בקשות סרק רבות.

בסך הכל נפסק לאב פיצוי בסך של מעל 2,000,000 ₪, אשר יש לקוות כי אף הוא יהווה כלי הרתעה אפקטיבי מפני חטיפת ילדים בעתיד.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!