יצויין כי הסכם הגירושין נחתם בשעה שהילדים היו קטינים, וכי הם המשיכו להתגורר בדירה עם אמם גם לאחר הסכם הגירושין, ולרבות במועד הגשת העתירה לבית המשפט.

הילדים טענו כי לאביהם, החייב, אין כל זכויות בדירה, מאחר שזכויותיו בדירה הוענקו להם בהתאם להסכם הגירושין, וכי יש להם זכות קניינית או מעין קניינית או זכות שביושר בדירה, מכוח הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני.

לפיכך, זכויותיהם בדירה גוברות על זכויות הנושה המאוחר בזמן, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בהליך ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב.

הנושה טען, בין היתר, כי התחייבות האב להעברת זכויותיו בדירה לילדים במסגרת הסכם הגירושין עולה כדי התחייבות לעשות עיסקה בלבד, בפרט שזכויות החכירה שלו עצמו ושל גרושתו טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין / טאבו, ועל כן זכותו שלו כמעקל גוברת על זכויות הילדים.

לחילופין, טען הנושה כי העברת הזכויות בדירה לילדים נעשתה ללא תמורה, ועל כן המדובר בהתחייבות למתן מתנה שלא נסתיימה ברישום, עליה יש  להחיל את ההלכה שנקבעה בהליך ע"א 11502/05 לניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ, לפיה המעקל גובר על בעל התחייבות לקבלת המתנה.

הנושה אף טען שלא מתקיימים החריגים שנקבעו בהלכת לניאדו, שכן האב וגרושתו פעלו בחוסר תום לב במסגרת הסכם הגירושין כדי להבריח את נכסיו של האב מפני נושיו.

בית המשפט ציין בתחילת דבריו כי ראשית יש לסווג את הסכם הגירושין כהסכם מכר או כהסכם מתנה, ובהתאם לכך יש להגדיר את הילדים כרוכשים או כמקבלי מתנה. שכן, זכותו של מקבל המתנה אינה במעמד שווה לזכויות הרוכש, בכל הקשור לתחרות הזכויות בין כל אחד מהם לבין הנושה, מאחר שאינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה הינו בעל משקל נמוך מאינטרס ההסתמכות של רוכש בעסקת מכר.

לפיכך, כאשר יש תחרות זכויות בין נושה לבין מקבל מתנה, שטרם השלים את רישום זכויותיו בנכס שקיבל במתנה, נקודת המוצא תהיה מתן עדיפות לנושה, אם יוכח קיומם של חריגים מסויימים, וזאת כאמור בהלכת לניאדו.

לעומת זאת, כאשר יש תחרות זכויות בין נושה לבין רוכש, שטרם השלים את רישום זכויותיו בנכס שרכש, זכותו של הרוכש גוברת, וזאת כפי שנקבע בהלכת אהרונוב.

גם באותו מקרה מדובר היה בהסכם גירושין, במסגרתו העביר הבעל לאשה את זכויותיו בנכס, ופסק הדין מתייחס לאשה לכל אורך הדרך כאל רוכשת. עוד נפסק בהלכת אהרונוב כי היא אינה מוגבלת רק להקנייתה של זכות הבעלות, אלא היא חלה על הקנייה של כל זכות אחרת במקרקעין או במיטלטלין, וכי לקונה אשר התחייבו להקנות לו זכות בנכס מקרקעין או מיטלטלין, זכות שביושר בנכס נושא ההתחייבות.

בהתאם לאמור לעיל, ביהמ"ש קבע כי בנסיבות המקרה דנן, יש לסווג את הסכם הגירושין כהסכם מכר ולא כהסכם מתנה, ומכאן שיש לסווג את הילדים כרוכשים ולא כמקבלי מתנה, ועל כן זכויותיהם בדירה גוברות על זכויותיו של הנושהבדירה.

שכן, ראשית, לא ניתן לסווג את אינטרס ההסתמכות של הילדים במקרה דנן כאינטרס השקול לזה של מקבל מתנה רגיל, בפרט שהם מתגוררים בדירה ביחד עם אמם עד היום, ועל כן יש בכך כדי לחזק את הסתמכותם על הענקת הזכויות בדירה.

שנית,  לא ניתן לסווג את הענקת הדירה לילדים כהענקה ללא תמורה / מתנה, מאחר שמהסכם הגירושין עולה כי הבעל הסכים לוותר על זכויותיו בדירה לטובת הילדים רק בתמורה לכך שתשלום המזונות על ידי האב עבור הילדים יכלול את חלקם של הילדים בתשלום המשכנתא בגין הזכויות שהוענקו להם בדירה, וכי האם אף התחייבה לשפות את האב במידה והילדים יגישו נגדו תביעה להגדלת תשלומי המזונות.

שלישית, גם משיקולים של מדיניות משפטית ראויה יש, ככלל, לתת עדיפות לאינטרס ההסתמכות של קטינים במסגרת הסכמי גירושין של הוריהם, על פני אינטרס ההסתמכות של מעקל מאוחר שהוא נושה של אחד מההורים, כאשר חריג למצב זה יהיה כאשר ההורים או מי מהם עושים שימוש בילדים כחלק מהסכם שהוא למראית עין בלבד.

בית המשפט דחה גם את טענות הנושה לפיו האב וגרושתו פעלו בחוסר תום לב במסגרת הסכם הגירושין כדי להבריח את זכויותיו של האב מפני נושיו, ולאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט כי זכויותיהם של הילדים בדירה מכוח הסכם הגירושין שבין הוריהם גוברות על צו העיקול שהוטל על ידי הנושה של האב על הדירה.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!