תיק זה עסק בהורים לשתי נערות, בנות 13 ו-16, אשר קיימו הסדר קינון הורי לפיו בשבוע אחד האב שוהה בבית המשפחה בימים א' ו-ה' ובשבוע שני הוא שוהה בו בימים א', ג', ו-ו' עד מוצאי שבת. ביתר הימים, האם שוהה בבית המשפחה.

האם הגישה בקשה לקביעת מזונות זמניים בטענה שחרף הסדר הקינון ההורי רק היא מכלכלת את הילדות.

האב, לעומת זאת, טען שאין כל מקום לפסוק מזונות זמניים נוכח הסדר הקינון ההורי, מאחר שכל צרכי הילדות מסופקים במלואם במסגרת הסדר זה, כך שעל כל צד לשאת בצרכי הילדות לפי ימי השהות שלו עמן.

השפעת הסדר הקינון על אופן החיוב במזונות

בית המשפט לענייני משפחה הבהיר בתחילה שהחיוב במזונות במסגרת הסדר קינון שונה מחיוב במזונות במקרה של חלוקת זמני שהות בשני בתי ההורים, וזאת מאחר שהילדים נשארים לגור בבית המשפחה, בעוד ההורים נכנסים לזמני שהות לסירוגין עם הילדים.

הסדר הקינון ההורי משפיע על אופן החיוב במזונות במספר מישורים כפי שנקבע במסגרת פסק הדין.

רמת החיים

הסדר הקינון נועד להבטיח לילדים יציבות ושמירה על אורח חייהם. לפיכך, רמת החיים של הילדים צריכה להישמר ולהיות בהתאם לרמה שלה הם הורגלו קודם לכן, ומבלי שצרכיהם ייפגעו.

קביעת ההורה המרכז

קביעת ההורה המרכז בהסדר קינון חייבת להיעשות בסמיכות לעריכת ההסדר, וזאת בעיקר לגבי הוצאות החזקת המדור והוצאות תלויות שהות כגון הכלכלה והמזון.

השפעת הסדר קינון הורי על הוצאות ההורים

בעקבות הסדר קינון הורי, על כל הורה למצוא לעצמו דיור חליפי בזמנים שאינם זמני שהות בבית הצדדים. מצבו הכלכלי של הורה שגר בדירת הוריו / בן זוג אחר מושפע פחות ממצבו הכלכלי של הורה שנדרש לשכור דירה.

עניין זה צריך למצוא את ביטויו בחישוב ההכנסות הפנויות של כל הורה בהתאמה וזאת לפני קביעת יחס ההכנסות ביניהם.

השוויון במימוש האחריות ההורית הכלכלית

בניגוד למקרים "רגילים" של תנועת הילדים בין שני בתי ההורים והחשש מפני תחושת שהות בבית עשיר אל מול בית עני, בהסדר קינון הילדים נותרים באותו בית.

עם זאת, יש לקחת בחשבון את הצורך בהשוואת יכולות הצדדים לבלות עם הילדים בזמני שהות, ולממן עבורם צרכים שאינם תלויי שהות ברמה דומה לעבר, כגון הוצאות בילוי ופנאי, ביגוד והנעלה, כאשר גם בהקשר זה חשוב לבחון מי ההורה המרכז.

קביעת ההורה המרכז לצרכי מזונות זמניים

כאשר מדובר בפסיקת מזונות זמניים, יש לשקול העדפה של עיקרון השיקוף, כלומר לבחור בהורה שביצע את רכישות הצרכים והמצרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות לפני פסיקת המזונות הזמניים ואף לפני המשבר, כנקודת התחלה ובסיס לקביעת ההורה המרכז שיעשה זאת כעת, בעקבות פסיקת המזונות הזמניים.

מצד שני, יש לשקול חיוב במזונות של מי שהיה הורה מרכז לפני הסדר הקינון, כאשר הוכח שהוא אינו ממשיך לעשות כן מבחירה במהלך הסכסוך.

חישוב מזונות בהסדר קינון בעקבות הלכת בע"מ 919/15

עקרונית, החיוב של הורים יהודים במזונות ילדיהם מעל גיל 6 שנים הנו מכוח ההלכה היהודית.

בעבר היה נהוג לראות באב כאחראי בלעדי לסיפוק מזונות הילדים, ולפחות הצרכים ההכרחיים ואילו בחיוב בצרכים שאינם הכרחיים החבות היא שוויונית בין ההורים, הואיל והיא 'מדין צדקה'.

מצב זה השתנה בעקבות פסק הדין החשוב בהליך בע"מ 919/15, שניתן ביולי 2017 ואשר קבע כי החבות במזונות ילדים מעל גיל 6 הנה שוויונית באופן עקרוני וחלה על שני ההורים, כאשר היקף החיוב ייקבע לפי יחס הכנסות ביניהם, הסדרי השהות ואופן סיפוק המזונות לילדים בעקבות חלוקת זמני שהות.

עוד נקבע כי בפסיקת מזונות יש לחשב את מכלול הצרכים של הילדים ולא רק צרכים הכרחיים, כפי שהיה נהוג בעבר, תוך אבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים מדין צדקה.

למעשה, לפי הלכת בע"מ 919/15 במקום לדון בצרכים הכרחיים ולא הכרחיים, יש לקבוע צרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות.

במקרה דנן, בהתאם להסדר הקינון, האב שוהה עם הבנות 12 ימים ואילו האם שוהה עמן 16 יום, כך שמדובר בחלוקת זמני שהות בין הצדדים בהיקף של 43% עם האב ו-57% עם האם.

יחס ההכנסות הפנויות ביניהם, בהתחשב בשכר של כל אחד מהם ובעובדה שהאב משלם גם את המשכנתא וחובותיהם המשותפים ואילו האם מתגוררת אצל אמה, הנו 30% לאם ו-70% לאב.

הוצאות הבנות הועמדו על סך של 3,000 ₪ לחודש ועל כן האב חוייב לשלם לאם 2,100 ₪ לחודש.

שני ההורים חויבו לשלם את תשלומי החזקת המדור ותשלומי חינוך של הבנות ביחס של  30% לאם ו-70% לאב. כל צד ישא בהוצאות הביגוד וההנעלה של הבנות לפי יכולתו הכלכלית.

לבסוף נקבע כי פסיקה זו תעמוד על כנה כל עוד הסדר הקינון ההורי ימשיך להתקיים, אלא אם כן יחול שינוי נסיבות.

עוד בנושא: הדרך להפחתת תשלומי מזונות ילדים