רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
עד כמה אתם מתמודדים עם הפחד שלכם להישאר לבד? האם הפחד הזה מנהל אתכם? האם הפחד מפני הלבד משאיר אותך במערכת יחסים אפרורית ומשמימה?
בספר בראשית בסיפור בריאת העולם נכתב "לא טוב היות האדם לבדו". לא ניכנס לדיון בנוגע לשאלה מי כתב את הספר ולמה, אלא נתמקד בעובדה שכמעט כולם, מאמינים יותר ומאמינים פחות, אימצו את המשפט הזה כדרך חיים.
נראה שמערכת יחסים זוגית הפכה להיות איזושהי מטרה בצ'ק ליסט הבלתי כתוב שחוקי החברה דורשים מאיתנו ומי שלא עומד באותן ציפיות בהכרח מאכזב את עצמו ואת הסובבים אותו.
רווקות בנות 25 כבר מרגישות את הביציות מתקררות, אחרות אחרי שנתיים-שלוש של זוגיות הופכות להיות לחוצות חתונה וכל הסאגה הלוחצת והמלחיצה הזו לא פוסחת גם על הגברים שבנינו.
אותם בחורים שמתחילים להטיל ספק בעצמם ובעולם אם לא מצאו את האחת עד גיל 30, שלא נדבר על גברים ונשים שהתחתנו, התגרשו ומחפשים בן/ת זוג להתחיל עמם פרק ב'.
המציאות מלמדת שהרוב טוב והרוב קובע וכך קורה שכמו בתיבת נוח, כולם נוהרים לתוך מסגרות זוגיות ומשתדלים אחרי תקופה מסוימת למסד את הקשר על ידי נישואים ברבנות, נישואים אזרחיים, או פשוט הסכם חיים משותפים.
נדגיש שאין כוונה להכליל ולומר שכל האנשים נשארים בקשר רק מתוך מוסכמות חברתיות או הרגל, אך לא ניתן להתעלם מכך שהמון זוגות ממשיכים לחיות בתוך מערכת יחסים אפורה, מהפחד שמא חלילה יישארו לבד ותו לא.
טוב ורע זה עניין יחסי וכל אחד תופס את ההגדרות הללו באופן שונה.
יש כאלו שמחפשים אושר עילאי בכל תחומי חייהם ובפרט בזוגיות ויבחרו להיפרד ולהתגרש, גם בידיעה שייתכן וישלמו את המחיר של להיות לבד ויש כאלו שמוכנים להסתפק בחיים משותפים נוחים.
חיים שבמהלכם לא רבים יותר מידי, אין חלילה אלימות במשפחה (בין אם אלימות מילולית ובין אם פיזית) ובסך הכל, כל אחד מבני הזוג ממלא את תפקידו באופן מינימלי וצונן, כזה שמאפשר להציג כלפי חוץ מערכת יחסית "נורמלית" ותא משפחתי יציב.
אמנם, החיים הם לא שחור או לבן ועצם זה שאתה לא חוטף צרחות וקללות או להפך ואין בבית מריבות שיוצאות משליטה, לאו דווקא אומר שהזוגיות שאתה נמצא בה היא אכן זוגיות בריאה.
יתרה מכך, לא מעט אנשים חוששים להודות שהאהבה דעכה, החברות התפרקה, ההקשבה נעלמה, הסקס איננו ושום ייעוץ זוגי, מוצלח ככל שיהא, לא יצליח לתקן את מה שאבד.
למרות אותם תמרורי אזהרה שמאותתים לך שהגיע הזמן להיפרד ואפילו שאתה כבר הרבה מאוד זמן לא מאהב ולא נאהב, אתה נשאר.
תשאל את עצמך בכנות מה מפחיד יותר: להישאר לבד או לחיות כל החיים בשקר, בתוך זוגיות שלא עושה לך טוב, כזו שמכבה אותך ומורידה למטה במקום להעלות או גרוע מכך, מאמללת אותך?
התשובה לשאלה מקבלת מענה מעורפל אצל מרבית הזוגות, שכן השיקולים בעד ונגד להיפרד ובמיוחד שכמעורבים בסיפור ענייני כסף ו/או קטנטנים, שאז טובתם של הילדים עומדת בראש, מורכבים ובכל אופן, ממש לא חד משמעיים לכאן או לכאן.
מחקרים מוכיחים שאנשים מוכנים לעשות הרבה רק כדי לא להתגרש ולהישאר לבד.
רק בשביל שלא יצטרכו להתמודד עם מפלצת הבדידות המאיימת, לא כשהם צעירים ובטח לא כשהם מבוגרים.
הם מתפשרים על הקשר ועל עצמם, מרגישים לא נחשקים, מוותרים על אינטימיות מינית ורגשית, שיחות עומק, חיזורים ובגדול, על כל הדברים הבסיסים שאמורים לגרום לנו לרצות להישאר בתוך מערכת יחסים זוגית.
אותם אנשים, שסביר להניח נכנסו מלכתחילה לקשר בשאיפה לגדול ולצמוח ביחד, נכבים וקמלים אל תוך שגרה מדכאת ומשעממת. שגרה שבמקרה הטוב לא פוגעת בהם באופן ישיר ומיידי ובמקרה הרע מביאה אותם לכדי עצבות של ממש.
יש סיבות מגוונות שבגינן כל כך הרבה זוגות מתגרשים, אבל מה שבטוח הוא, שאחת הסיבות לכך שהרבה זוגות נשארים יחד, היא שהם פשוט לא מסוגלים לדמיין את עצמם לבד.
גורו הודי מוכר אמר פעם בהרצאה שהעביר לתלמידיו, שאם אתה נמצא לבד עם עצמך ולא טוב לך, אתה כנראה בחברה רעה והקביעה הזו רלוונטית מאי פעם כשמדובר במערכות יחסים אפורות (או שחורות).
זוגיות זה לא עסק פשוט, רחוק מכך, אבל היא בהחלט יכולה להצליח אם משקיעים בה מספיק ואם מקפידים לעשות את הבחירות הנכונות, לא רק בחופה אלא גם לאורך זמן.
אי אפשר לצפות שהקשר ימשיך להניב תמורות חיוביות כשנרדמים בשמירה, חייבים לעבוד קשה כדי לזכות במערכת יחסים שעובדת טוב גם בטווח הרחוק ועם כמה שזה מבאס, מכעיס וכואב - לעיתים נגמרת התחמושת, המאמצים כושלים וצריך להבין שהפעם, יותר טוב כלום מכמעט.
עוד בנושא: על מה אמהות חושבות לפני הגירושין?