מבחינה משפטית המונח ניכור הורי בגיל השלישי רלוונטי לתחום דיני הירושה והצוואות. לרוב מדובר בסיטואציה שבה הילד המנכר מגיש בקשה למתן צו לקיום הצוואה שהורישה לו את כל/רוב הרכוש של ההורה, בעוד יתר ילדיו של ההורה מגישים התנגדות למתן צו זה בטענה שהצוואה נערכה תחת לחץ והשפעה בלתי הוגנת של הילד המנכר על ההורה, ועל כן היא איננה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של ההורה ויש לבטלה לפי סעיף 30(א) לחוק הירושה.

לפיכך ולפני שנרחיב אודות המונח ניכור הורי בגיל השלישי, נקדיש תחילה מספר מילים לפרשנות המונח המשפטי השפעה בלתי הוגנת.

השפעה בלתי הוגנת: על מה ולמה?

ראשית חשוב להבדיל בין השפעה בלתי הוגנת ל'סתם' השפעה. שהרי, כולנו נתונים בסופו של דבר להשפעה כלשהי מצד קרובי משפחתנו ואנשים יקרים לנו, בהתאם לטיב היחסים שהתפתחו בנינו. מדובר במצב אנושי וטבעי לחלוטין שאין בו בהכרח רע.

גם בפסיקה נקבע שעצם קיומה של השפעה כלשהי כשלעצמה על המצווה איננה פוסלת את הצוואה, אלא נדרש שההשפעה תהיה בלתי הוגנת לפי ערכי המוסר המקובלים.

השפעה בלתי הוגנת הנה השפעה שפוגעת ברצונו החופשי של המצווה ואשר מביאה לעריכת צוואה שלולא אותה השפעה, היא לא היתה נערכת כלל או שהיא היתה נערכת, אך בתנאים ונסיבות אחרות.

עוד נקבע שאין כל רע במקרים שבהם אדם מטפל בבן משפחתו במסירות רבה, מבקר אותו לעיתים תכופות ומסייע לו באופן צמוד בענייניו האישיים הרפואיים ובעקבות זאת המטופל מבקש לגמול לו על חסדיו במסגרת צוואתו.

הלכת מרום

כדי לקבוע האם אכן אירעה השפעה בלתי הוגנת במקרה מסויים מצד הנהנה לפי הצוואה על המצווה, קבע בית המשפט העליון, בפסק דינו בהליך דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש לממשלה, ארבעה מבחנים שונים.

תלות ועצמאות

מידת העצמאות של המצווה מהבחינה הפיזית והנפשית ועד כמה הוא היה תלוי מבחינות אלו בנהנה מן הצוואה.

תלות וסיוע

האם הקשר שהתקיים בין המצווה לבין הנהנה התבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו מצד הנהנה.

תלות וקשרי המצווה

היקף ומידת הקשרים שהמצווה קיים עם גורמים אחרים חוץ מהנהנה.

אופן עריכת הצוואה

נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה של הצוואה.

כעת נחזור לדון בניכור הורי בגיל השלישי בהקשר של השפעה בלתי הוגנת.

מקור המונח ניכור הורי בגיל השלישי ונפקותו

המונח ניכור הורי בגיל השלישי הוטבע על ידי עורכת הדין ענת ליפשיץ, שמכהנת כממונה מחוזית על עורכי הדין במחוזות ת"א והמרכז ביחידת הסיוע במשרד הרווחה, ומשמשת גם כתלמידת מחקר באוניברסיטת בר אילן.

בשנת 2020 פירסמה עורכת הדין ענת ליפשיץ מאמר תקדימי פורץ דרך בשם "ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים".

במסגרת מאמר זה הציגה עורכת הדין ליפשיץ שני מקרים שבהם המוריש הוריש בצוואתו את כל רכושו רק לאחד מילדיו. בשני המקרים התקיימה תלות בין המוריש לבין אותו ילד, אולם במקרה השני התווסף לתלות גם אלמנט של ניכור.

המקרה הראשון עוסק במנוח שבסוף ימיו היה חולה ביותר ונזקק לסיוע מצד בני משפחתו. רוב ילדיו היו עסוקים בענייניהם האישיים ולא הקדישו לו מזמנם, בעוד רק אחד מילדיו קיבל אחריות למצבו של המנוח, נותר עמו בקשר קרוב, טיפל בו במסירות ודאג לסייע לו הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי.

המנוח רצה לגמול לילדו ועל כן הוא הוריש לו בצוואתו את כל רכושו תוך הדרת כל יתר ילדיו שנטשו אותו.

המקרה השני עוסק במנוח בעל קשיים וצרכים שדומים לאלה של המנוח מהמקרה הראשון, ואשר גם הוא נעזר רק באחד מילדיו והיה בקשר קרוב עמו.

במקרה זה, להבדיל  מהמקרה הראשון, מערכת היחסים בין המנוח לבין יתר בני המשפחה היתה תקינה וחמה. אלא שבסמוך לתקופה בה החל המנוח לפתח תלות בסובבים אותו, החל ילדו, שלימים הפך לנהנה היחיד בצוואה, להרחיק את יתר בני המשפחה עמם היה מסוכסך, להסית את המנוח כנגדם ולבודדו מהם.

מה ההבדל בין שני המקרים?

במקרה הראשון, הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח ואת שאיפתו לגמול לילדו אשר היטיב עמו. לפיכך, ביטול הצוואה על בסיס קיומה של השפעה בלתי הוגנת יחטא למציאות, ויפגע קשות באוטונומיה של המוריש ובזכותו לצוות לפי רצונו.

לעומת זאת במקרה השני, הילד המנכר הפעיל מניפולציה על המנוח, שהובילה לכך שצוואתו כלל לא שיקפה את רצונו שלו, כי אם את רצונו של הילד המנכר.

במקרה זה, ביטול הצוואה יהווה ביטוי אותנטי לרצונו האמיתי של המוריש ולכוונותיו המקוריות כפי שהיו בטרם הופעלה עליו המניפולציה מצד ילדו המנכר.

לטענתה של עורכת הדין ליפשיץ, אין כל תועלת ביישומם של מבחני העזר שנקבעו בהלכת מרום, מאחר שהם אינם מספיקים כדי ליצור הבחנה בין שני המקרים.

לפיכך, היא הציעה מספר מבחני משנה, שנועדו לסייע באיתור מצבים של ניכור לעת זקנה:

• ניסיונות של הילד המנכר לנתק ולהרחיק את ההורה הקשיש מהילדים המנוכרים.
• בעת מעשה הניכור, הסברים חלשים ולא רציונליים של הקשיש או אי-נתינת הסברים כלל.
• חוסר אמביוולנטיות. הקשיש תומך אוטומטית בילד המנכר.
• הקשיש אינו מודע לפעילות הניכור, אלא משוכנע שהסיבה לניכור היא לחלוטין עצמאית ולילד המנכר אין חלק בכך.
• תמיכה אוטומטית בעמדת הילד המנכר בכל קונפליקט וללא רצון להקשיב לילדים המנוכרים.
• אין הכרה במעשיו של הילד המנכר.
• קיומם של תרחישים שאולים. ההתבטאויות של הקשיש בהקשר של הילדים המנוכרים שאולות משפתו ומעולמו של הילד המנכר. קיימת תחושה שהילד המנכר מדבר מגרונו של הקשיש, כך שהוא אינו משמיע את קולו העצמאי.
• דחייה וריחוק מהמשפחה המורחבת.

בנוסף הציעה עורכת הדין ליפשיץ שלושה מבחנים לאיתור ניכור לעת זקנה כנסיבה שמעידה על קיומה של השפעה בלתי הוגנת:

• קיים סכסוך מר בין הילד המנכר ליתר הילדים המנוכרים.
• היווצרות יחסי אמון מיוחדים בין הילד המנכר לקשיש, שנותן בו אמון מוחלט. הקשיש מפתח תלות מוחלטת בילד המנכר: פיזית, כלכלית, רגשית וקוגניטיבית.
• קיום קשר תקין בין הקשיש לילדים המנוכרים לפני תהליך הניכור.

ככל שהמבחנים הללו יוכחו במקרה נתון, ניתן יהיה לקבוע לכאורה שהצוואה נערכה על ידי המצווה תחת השפעה בלתי הוגנת ועל כן יש לבטלה.

בנוסף, יש לתת את הדעת על השאלה מה ניתן לעשות במקרה של ניכור הורי בגיל השלישי בשעה שההורה הקשיש עדיין חי.

חשוב לדעת כי ישנו פתרון משפטי יעיל במקרים של חשש מפני ניכור הורי בגיל השלישי, ובמקרים של חשש מפני התופעה המצערת בתוך המשפחה שלך, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה למנות אפוטרופוס להורה, לגופו ולרכושו ובכך לנטרל ככל הניתן את השפעתו של הגורם המנכר.

קראו עוד בנושא: הלכת החוטים השזורים   עריכת ייפוי כח מתמשך באמצעות עורך דין