רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
האם יש לדחות על הסף תביעה שעילתה בגידה? האם יש לפסוק פיצויים נגד בן זוג שבגד? והאם בגידה יכולה להשפיע על חלוקת הרכוש המשותף במסגרת הליכי הגירושין? בסקירה שלפניך ננסה לתת תשובות לשאלות אלו ורבות אחרות, ובעיקר נסביר מה עלול להיות המחיר של בגידה בבת / בן הזוג, במקרה של הליך גירושין.
הדין והחוק מלווים את האדם מרגע לידתו ועד מותו, ברגעיו המאושרים וגם הקשים, מחוץ לביתו אבל גם בחדרי חדרים. וגם אם חשבנו, שמערכת יחסים רגישה, שברירית, ומיוחדת בין בני זוג בתוך התא המשפחתי שאמורה להיות מבוססת על קשרים מיוחדים, תהיה רחוקה ממשפט, ככל הנראה טעינו.
דווקא בתוך המרקם הזוגי העדין מתעוררות הסוגיות המשפטיות המורכבות והמסובכות ביותר.
מחד מבקש בית המשפט לשמר את הזכות של כל אדם לפרטיות ולחופש הבחירה שלו ללא התערבות מיוחדת בתוך מערכת יחסים זוגית שנוצרה מבחירה ומאידך, הוא נדרש להתערב גם בקשרים האישיים הללו בעיקר כשהם מאבדים את האיזון, וזאת בשם השמירה על הצדק ההגינות, והעזרה לצד החלש.
כך אנו מוצאים את בתי המשפט ובתי הדין עוסקים לא מעט גם בנושאים הפחות יפים של היחסים המשפחתיים ובהם אלימות במשפחה, סרבנות גט וגם במקרים של בגידה.
יש מחלוקות בקשר להתערבות בית המשפט בנושא של בגידת בן זוג.
שלא כמו בנושא של אלימות בין בני זוג או סרבנות גט שיש בהן פעמים רבות פגיעה פיזית, נפשית, כלכלית מכוונת נגד צד בתוך מערכת הנישואין, בגידה יכולה להתפרש כאירוע מקרי, לא מכוון ולא מתוכנן, לא מתמשך, סוג של אבדן שליטה, טעות או שגיאה, ואפילו רשלנות של צד שלישי (עימו בגדו) שבלי להיות מודע לכך גרם להפרת הסכם הנישואין שבין בני הזוג.
לכן על פניו נראה שאין לשפוט מעשה של בגידה בין בני זוג ולא ניתן להתערב בקשר זוגי, שכן מדובר לכל היותר במעשה לא מוסרי.
כמו כן בהתערבות כזו קיים חשש אמיתי, לפתיחת הפתח לזרם עצום של תביעות ולדרישות פיצוי של בני זוג נבגדים. ואולם, על אף העובדה שעל פי רוב נמנעו בתי המשפט מלדון בתביעות נזיקין בעילה של בגידה ודחו תביעות כאילו על הסף, אנו עדים לניסיונות לפתוח את דלתות בית המשפט לקבל תביעות כאילו וגם להכיר בנזק שנגרם לצד שנבגד ולפסוק לו פיצוי.
דחיה על הסף היא החלטה של בית המשפט שלא לדון בתביעה לגופם של דברים אלא לדחות אותה בשל פגם. החלטה לדחות על הסף הנה מעשה בית דין ולא ניתן להגיש את התביעה מחדש.
הלכת בית המשפט העליון משנת 2013 - תביעה לפיצויים בעילת בגידה בנישואין תידחה
בית המשפט העליון דן בשאלה האם ניתן לתבוע על פי עוולת הרשלנות בנזיקין צד ג' שבגד עם אישה נשואה ולחייב אותו לשלם פיצויים לבעל הנבגד בשל נזקים שנגרמו לו. נקבע כי יש לדחות את התביעה שהגיש הבעל נגד המאהב של אשתו, שכן הליכים משפטיים הם לא תמיד תרופה מתאימה לכל מחלוקת.
מדובר במקרה שבו 2 חברים נישאו לשתי אחיות ונוצרו ביניהם יחסים קרובים מאוד עד שהתגלה כי אחד מהם מנהל קשר אינטימי עם אשת חברו. הבעל הנבגד הגיש תביעה נזיקית נגד חברו בטענה שהבגידה הזו גרמה לו נזקים נפשיים.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. הוגש ערעור לבית המשפט העליון. המערער טען שאין לדחות את התביעה שכן חברו שבגד עם אשתו התרשל, גרם לו נזק ודחיית התביעה הנה זילות של מערכת היחסים המשפחתיים.
בית המשפט העליון קבע כי צילומי האישה הבוגדת שהובאו לתיק מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.
לגופו של ענין דחה בית המשפט את הערעור וקבע שלא ניתן להכיר בתביעת נזיקין שעילתה בגידה בין בני זוג וגם לא בתביעה נגד צד ג' שהיה מעורב בכך. מדובר לכל היותר בעניין מוסרי חברתי או דתי בלבד אבל לא עילה בנזיקין.
כך פסק בית המשפט: "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג ועוולת הרשלנות אינה הנוסע השלישי הנחבא בין הסדינים בבחינת זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות רגשיות ביותר של בן אנוש".
המדובר על הליך ע"א עליון 8489-12 פלוני נגד פלוני שנדון בפני בית המשפט העליון בפני השופטים הנכבדים דנציגר, עמית, ושוהם. פסק הדין ניתן בתאריך 29.10.2013.
בעקבות הלכה זו סילק בית המשפט למשפחה בנצרת על הסף תביעת נזיקין שהוגשה על ידי בעל נגד הגרושה שלו, במסגרתה תבע פיצויים בעילת בגידה.
הבעל הגיש תביעה לתשלום פיצויים בסך 1 מיליון ש"ח נגד אשתו לשעבר בעילת ניאוף. בית המשפט קבע שהאיסור "לא תנאף" אינו עוולה משפטית. הצדדים נישאו ב-2002 , הבעל חשד שאשתו בוגדת בו והם נפרדו.
ב-2012 פנתה האישה לבית המשפט והגישה בקשה לאיזון משאבים לקבלת מחצית מהכספים המשותפים והבעל סרב לכך בטענה כי פסק ביניהם השיתוף הכלכלי.
שנתיים לאחר מכן הגיש הבעל תביעה לחייב את האישה לפצותו ב-1 מיליון ש"ח בגין בגידתה בו. התובע טען שרומה על ידי הנתבעת, אשר דרשה בזמנו להינשא לו בנישואין קתוליים שקשה להתירם. בעוד היא מסתירה קשרים שהיו לה עם מאהב במהלך תקופת הנישואין.
הבעל הנבגד טען כי נגרם לו נזק נפשי טראומתי בשל הבגידה והוא נפגע נפשית עד כדי 40% נכות.
בית המשפט קבע שמדובר בתביעת סרק וסילק אותה על הסף בהסתמכו על פסק דין של העליון מ- 2013, שם נקבע שאין עילה לתביעת בנזיקין נגד צד ג' שבגד עם אשת איש. בית המשפט קובע שיש לקבוע מדיניות זו גם במסגרת תביעה לפיצויים בגין ניאוף של בני זוג שהם נשואים, אחרת יוצפו בתי המשפט בתביעות בעילת בגידה.
המדובר על ההליכים 4046-05-12, 42240-10-14 ל. מ. נגד א.מ. שהתנהלו בפני בית המשפט למשפחה בנצרת - הנשיא אסף זגורי.
במקרה אחר דחה בית המשפט למשפחה באשדוד תביעה של אישה כנגד בעלה ודרישה לקבל ממנו פיצוי של 200,000 ש"ח בשל בגידתו בה. האישה היא יהודיה והבעל מוסלמי הודי והם נישאו בטקס נישואין אזרחיים בהודו.
האישה טענה שהבעל טס להודו לרגל עסקיו ושם הכיר אישה אחרת ולא סיפר עליה לאשתו. הוא המשיך את נסיעותיו להודו בטענה שהן לצורך עסקים, אבל בזמן הזה ניהל רומן עם המאהבת שלו.
במסגרת התביעה טענה האישה כי הבעל התחייב להיות נאמן לה אולם לא קיים הבטחתו וכי עקב הבגידה היא עברה משבר נפשי ואיבדה אמון. הבעל מצידו הודה שניהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין.
בית המשפט למשפחה באשדוד דחה את התביעה וקבע שאין להכיר בעילת ניאוף או בגידה במסגרת תביעה בנזיקין וכי הוא לא יתערב במערכת יחסים בין בני הזוג. בית המשפט הדגיש את הלכת העליון בכך שיש להתייחס לבגידה רק במישור חברתי מוסרי דתי והמשפט לא צריך להתערב בנושא זה.
כמו כן, בית הדין הרבני האזורי מרחובות דחה תביעה לפיצויים שהוגשה על ידי בעל נגד אשתו בסך של 460,000 שח בעילה של בגידה.
בית הדין קבע שאין עילה כזו לתביעה בדין האזרחי או בדין העברי. הבעל טען שגילה שאשתו בגדה בו וביקשה לאחר הגילוי להתגרש ממנו. לתביעה צורפו תמונות של האישה בוגדת. האישה הכחישה שבגדה וטענה מנגד שהבעל התנהל נגדה באלימות. היא ויתרה על הכתובה והסכימה להתגרש.
בית הדין הרבני קבע שאין פסקי דין שמחייבים אישה לשלם פיצויים בשל פגיעה בשלמות המשפחה. לכן, לכל היותר ניתן לחייב את האישה במעשה כיעור והיא תפסיד את כתובתה אבל לא תשלם פיצויים לבעל.
המדובר בהליך פד"ר 1207802-3 פלוני נגד פלונית, שהתנהל בפני הדיינים יהודה שחור יאיר לרנר וירון נבון מיום 5.6.2019.
בשנים האחרונות ניתן להבחין בחידוש מענין בגישת בית המשפט לגבי קבלת תביעות בעילת בגידה ואמירה לפיה אין לדחות על הסף באופן גורף תביעות כאילו.
בעוד תביעות מסוג זה היו נדחות כמעט תמיד על ידי בתי המשפט על הסף מבלי לדון בהן, ניתן פסק דין חדשני של בית המשפט לענייני משפחה שהביא עימו התייחסות שונה לתביעה בעילה של בגידה, לא דחה אותה על הסף והסכים לדון בה.
בית המשפט לא קיבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף וקבע שבמקרה של בגידה קמה עילת תביעה מכח דיני הנזיקין ודיני החוזים.
בחודש יולי 2011 נתן בית המשפט בטבריה פסק דין במסגרת בקשה לדחיה על הסף של תביעה נזיקית נגד בן זוג בעילה של בגידה. באותו מקרה הוגשה תביעה לבית המשפט למשפחה בטבריה על סך 896,000 שח בעילה של בגידה ופירוק המשפחה ובעילת הפרת אמונים במסגרת נישואין בין בני זוג מוסלמים.
בית המשפט קבע כי אין לדחות על הסף תביעה כזו וכי ניתן להגיש תביעה לפיצויים בשל נזק שנגרם בגלל בגידה. עוד נקבע שאין לחשוש מעומס תביעות בנושא זה ואין לחסום באופן שרירותי תביעות נזיקיות בעילת ניאוף.
נפסק שעל פניו קיימת עילת תביעה מכח עוולת הרשלנות בדיני הניזיקין שכן מעשה של בגידה יכול להחשב כמעשה רשלני שאדם סביר לא יעשה. כמו כן אפשרי שקיימת גם עילה על פי דיני החוזים, כאשר ניתן לראות בניאוף הפרה של קשר הנישואין. את הקשר הזה יש לראות כהסכם מחייב ובגידה היא הפרה של החובה לנאמנות במסגרת הסכם כזה.
לאחר שבית המשפט הסיר את החסם מלדון בתביעה, הוא נדרש לדון בסוגיית הפיצויים.
לצורך כך מנה בית המשפט את התנאים לקבלת פיצויים בשל בגידה וקבע:
במקרה הנדון התנאים שקבע בית המשפט לא התקיימו ולא נפסקו פיצויים בסופו של דבר. באותו מקרה הוכח שהאישה נענשה דיה, שכן היא איבדה משמורת על ילדיה, נאלצה לעזוב את בית המגורים ולוותר על חלקה ברכוש המשותף. כמו כן הבעל הנבגד סיפר לילדיו על הבגידה ולא בא נקי כפיים לבית המשפט.
המדובר על פסק הדין המעניין בהליך תמ"ש 10541-03-11 א.ז. נגד מ.ז. שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, בפני השופט אסף זגורי.
פסק הדין מטיל אור חדש על תביעות בנושא פיצויים בגין בגידה ומכיר בעילת תביעה במקרה של בגידה על פי דיני הנזיקין ודיני החוזים.
התקדים של בית המשפט כאן חשוב בעיקר לאישה נבגדת, בדומה לדרישה לתשלום פיצוי כספי מסרבני גט שגורמים לנזקים רבים למסורבת. על אף החשש מהצפה בבתי המשפט בתביעות לפיצויים בשל בגידה ועל אף ההתערבות השנויה במחלוקת בנושא של ניאוף במסגרת הנישואין - אין ספק כי זהו פסק דין משמעותי, אשר פותח פתח לקבל תביעות מסוג זה.
בחודש אוגוסט 2019 נדונה תביעה בנושא של פיצויים בעילת בגידה בבית המשפט בנצרת. התביעה לא נדחתה והטענות של האישה כי נבגדה על ידי הבעל נדונו לגופן.
במקרה זה היה מדובר בבני זוג מוסלמים של אישה גרושה עם גבר גרוש. בתקופה שבין חתימת הסכם הנישואין ובין הטקס הדתי (כפי שמקובל אצל המוסלמים) הארוסה גילתה לתדהמתה, שהארוס ממשיך מנהל קשר ממושך עם גרושתו שאפילו הרתה לו.
הבגידה הזו העיבה על יחסי הצדדים ולמרות שנישאו, הם התגרשו לאחר תקופה לא ארוכה.
במקרה זה קבע בית המשפט כי הארוס שקיים קשר עם גרושתו אכן גרם לארוסתו צער ואכזבה קשים ואילו הם ברי פיצויי. בית המשפט אמד את הנזק שנגרם לאישה והעריך את הפיצוי בסך של 200,000 שח, זאת על אף ההלכה המשפטית הרווחת עד אז שאין לקבוע אשם בגירושין.
מעשה בגידתו של צד בתוך הנישואין העלה שאלה חשובה מאוד גם לעניין חלוקת הרכוש. האם יש להעניש צד שבגד בעת חלוקת הרכוש המשותף? המחלוקות בנושא זה הן לא רק בין בית הדין הרבני ובית המשפט האזרחי אלא גם בתוך בג"ץ עצמו.
על פי דיני ההלכה, אישה שבגדה תאבד את מזונותיה (מזונות אישה על פי הדין עד למתן הגט), כתובתה, משמורת על ילדיה, תחוייב לקבל את הגט וכן תאבד גם את חלקה ברכוש המשותף.
עינינו הרואות כי אישה שבגדה עלולה על פי ההלכה לשלם מחיר כלכלי וחברתי יקרים מאוד, בעוד שאם הבעל בגד הוא לא יאבד משמורת וכן לא יגרע לו מהרכוש המשותף.
למשל, בית הדין הרבני קנס ב-2006 אישה שבגדה באופן שפגע בחלוקת הרכוש המשותף ונתן לה פחות ממחציתו, בנימוק שגירושין מקשים מבחינה כלכלית ומאחר והאישה נמצאה אחראית לפירוק הבית הוחלט על חלוקה לא שווה של הרכוש.
קביעה מסוג זה לא יכולה לעמוד במבחן בג"ץ על פי פסיקתו הידועה שניתנה לאחרונה. מדובר בפרשה ידועה מאוד שעוררה הדים רבים בציבור לאחר שנדונה במספר ערכאות: בית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול, בעתירה לבג"ץ ודיון נוסף בבג"ץ, והיא ממחישה מחד את החיכוך והתהום הפעורה בין הדין ההלכתי והדין האזרחי, ומאידך גם את ההתלבטות והמחלוקות בין דעת רוב ומיעוט גם קרב שופטי בג"ץ בנושא זה.
רק לאחרונה היינו עדים בדריכות לפסיקת בג"ץ (במסגרת דיון נוסף) בשבתו במוטב מורחב של 9 שופטים, אשר הפכה את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. דעת הרוב בדיון הנוסף בבג"ץ הכריזה שאישה שבגדה בבעלה, לא תאבד את זכויותיה הרכושיות והיא תקבל מחצית מהזכויות בדירה שבה גרה עימו במהלך הנישואין.
מדובר בהשתלשלות של עתירה שהוגשה נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שדן בזכות של אישה לקבל מחצית מהבית שבו גרה עם בעלה משך שנים ארוכות (כ-20 שנה) עד שהתגרשו. העתירה עסקה בין היתר בשאלה האם בגידה האישה תשפיע על חלוקת הרכוש לפי הלכת השיתוף.
בית הדין הרבני הגדול קיבל את ערעור הבעל (על החלטת בית הדין הרבני האזורי) ופסק שאישה שבגדה לא תקבל חצי מהדירה. בית הדין הרבני דן בבגידה של האישה שהיה בה כדי להשפיע על השיקולים בחלוקת הרכוש המשותף.
במקרה זה קבע בית הדין הרבני שאשה שבגדה לא תקבל זכויות בדירה שהיתה רשומה על שם הבעל למרות שיכלה לקבל זכויות אילו אילולא בגדה. האישה עתרה לבג"ץ.
בשנת 2018 קבעו 3 שופטי בג"ץ שאין להפוך את החלטת בית הדין הרבני הגדול.
על החלטה זו נקבע דיון נוסף בהחלטת הנשיאה, בהרכב מורחב של 9 שופטים, כאשר בחודש יוני 2021 נפסק בדעת רוב של 6 שופטים אל מול 3, שיש להפוך את החלטת בית הדין הרבני הגדול. בדיון הנוסף נקבע כי אישה שבגדה בבן הזוג שלה תקבל חצי מהזכויות של הדירה שבו גרה אתו.
דעת הרוב קבעה שהיעדר נאמנות זוגית בנישואין אין בה כדי להשפיע על חלוקת הרכוש ולגרוע מהצד הבוגד. כמו כן נקבע שעל בית הדין הרבני הגדול לפסוק בענייני רכוש על פי הדין האזרחי (כפי שנקבע בהלכת בבלי) מאחר וחלוקת רכוש אינה חלק מעניני נישואין וגירושין שבהן יש לבית הדין הרבני סמכות ייחודית.
דעת הרוב פסקה, שבגידה או חוסר נאמנות בפירוק קשר הנישואין לא ישללו זכויות רכושיות, לא על פי הלכת השיתוף ולא על פי חוק יחסי ממון. ובהתאם לקביעת בית הדין האזורי, במהלך 30 שנות נישואין האישה אכן רכשה זכויות בבית המגורים על פי הלכת השיתוף הספציפי.
מנגד ולפי דעת המיעוט צריך לדחות את הדיון הנוסף בין היתר מאחר שאין להתערב בבג"ץ בממצאים עובדתיים של בית הדין הרבני. כמו כן שיתוף ברכוש אישי אפשרי רק מתוך הסכמה של בעלי הרכוש וזו יכולה להיות מותנית בנאמנות.
דעת המיעוט הדגישה שדרך ניהול החיים הזוגיים וההתנאות במסגרת הזוגיות הן ענין פרטי של הצדדים ואל לו לבית המשפט להתערב בו שכן כל התערבות כזו פוגעת בפרטיות ובחופש החוזים.
המדובר בהליכים בג"ץ 4602/13 9780/17 ובהליך דנג"ץ 8538/18 פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה.
קריאה נוספת: האם בגידת אשה יכולה לשלול כוונת שיתוף בדירה?