מטבע הדברים כאשר זוג הורים נפרדים, ההעדפה היא שהם יתגוררו זה לצד זה וזאת על מנת לאפשר לילדיהם להמשיך ולשמור על קשר קרוב, משמעותי ותדיר ככל הניתן עם כל אחד מהם.
למרבה הצער ישנם יותר מדי מצבים בהם הקשר בין ההורים הופך לכה בעייתי ורעוע, באופן שמשפיע קשות על מצב הילדים, עד שאין מנוס מלהורות על הפרדה גיאוגרפית בין ההורים ולעיתים באמצעות החלטה ופסק דין של בית המשפט.
כך גם אירע לאחרונה בנסיבות תיק תלה"מ 44053-12-18 ה.ג. נ' י.מ. שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה.
תיק זה דן בבקשה שהוגשה מטעם האם לביצוע הפרדה גיאוגרפית בין ההורים, אישור העתקת מקום מגורי הילדים ליישוב אחר ורישומם של הילדים למוסדות חינוך ללא צורך בחתימת האב.
בית המשפט קיבל את בקשתה לאחר שהוא הגיע למסקנה כי ההפרדה הגיאוגרפית בין בתי ההורים הנה מחוייבת המציאות למען טובת הילדים. בסקירה שלפניך נסביר החשיבות הרבה שבפסק הדין והדרך לפיה בית המשפט לענייני משפחה פוסק ומכריע במקרים דומים.
תיק זה עסק בהורים לשני ילדים, ילדה בת 15 וילד בן 11. ההורים נישאו בשנת 2001 ונפרדו בשנת 2013 לאחר שהאב נפצע במלחמת לבנון השניה, דבר שגרם להתגברות המריבות והמתח ביניהם.
ההורים המשיכו להתגורר זה בסמוך לזה בקיבוץ בו הם גרו לפני הפרידה, תוך שהאם מחזיקה במשמורת על הילדים ואילו הילדים שהו עם אביהם יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
שני ההורים השקיעו כמיטב יכולתם בילדים והעניקו להם אהבה רבה. לכאורה, ניתן היה לחשוב שמצב זה הנו מצב מיטבי לילדים. במציאות, ההורים המשיכו לריב ביניהם באופן מאד קשה ולנגד עיני הילדים, עד כדי חוסר יכולת מוחלט לראות את הנזק העצום שהסכסוך העז ביניהם גורם לילדיהם.
כתוצאה מכך הילדה פיתחה הפרעות אכילה ונמנעה מלבקר באופן סדיר בבית הספר במשך שנים ואילו הילד ביטא את מצוקתו בהתפרצויות זעם, תוקפנות, קושי בקבלת סמכות וגבולות.
עקב הידרדרות מצב הילדים, קבע בית המשפט שהילדים ימשיכו להיפגש עם האב אולם הם יפסיקו ללון בביתו וזאת בשל התנהגות האב, שסבל מבעיות נפשיות ואשר העצימה את החרדה והבלבול אצל הילדים.
האב סירב להשלים עם החלטה זו והחליט לנתק בבת אחת כל קשר עם הילדים, למעט מפגשים אקראיים בשבילי הקיבוץ, אשר השפיעו קשות על מצבם הנפשי של הילדים, שנע בין כמיהה לפגוש את אביהם לבין חרדה מפגישה מקרית עימו.
ועדות שונות של רשויות הרווחה שבדקו את מצב הילדים מעת לעת, הגיעו למסקנה שחייבת להתקיים הפרדה פיזית בין בתי ההורים עקב הקונפליקט העוצמתי שקיים בין ההורים, שהולך ומחריף ומשפיע לרעה על מצב הילדים.
בין היתר גם הסתבר שהאב התמכר לסמים ואלכוהול, משתף את בתו בתכנים שאינם מתאימים לגילה ואף נוזף בה על שהיא שיתפה בדברים שקורים בבית.
בעקבות המלצת רשויות הרווחה על ביצוע הפרדה גיאוגרפית בין הצדדים, הציעה האם לעבור להתגורר עם הילדים ביישוב אחר, למרות שהיא נולדה בקיבוץ וקיבלה סיוע ותמיכה מבני משפחתה שגרים בו, לרבות בכל הקשור לגידול הילדים.
האב התנגד לכך בתוקף ותבע חלוקה שווה של זמני השהות עם הילדים.
לאחר שבית המשפט קרא את כתבי הטענות, שמע ארוכות את ההורים, התרשם מהילדים ועיין בהמלצות הוועדות השונות שבדקו את הילדים, הוא הגיע למסקנה שעקרון העל בדבר טובת הילדים אכן מחייב את ביצוע ההפרדה הגיאוגרפית בין ההורים.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי למרות שהצדדים נפרדו כבר לפני כשש שנים וכל אחד מהם הקים זוגיות נוספת, עד היום עדיין קיים ביניהם קונפליקט עז, שמתבטא בין היתר בוויכוחים, מריבות קשות וצעקות, בעיקר לגבי אופן הטיפול בילדים ולעיתים קרובות ממש אל מול הילדים.
המריבות הבלתי פוסקות והמחלוקות הקוטביות בין ההורים בכל עניין הנוגע לילדים, השפיעו קשות על מצבם הנפשי של הילדים ועל תפקודם היומיומי, עד כדי חוסר יכולת למלא את המשימות הפשוטות ביותר המוטלות עליהן כילדים וכתלמידים.
ממצאי מחקרים רבים ומבוססים מראים שחשיפת קטינים לקונפליקט בין הוריהם עלולה להוביל את הקטינים למצב של פחד, כעס, אגרסיביות, לעיתים להאשמה עצמית במצב הסכסוך ההורי ולקונפליקט נאמנויות.
בנסיבות אלו נראה שההפרדה הגיאוגרפית בין ההורים תעניק לילדים את השקט הנפשי לו הם זקוקים, ואשר חיוני להתפתחותם.
בהתאם לכך נקבע שהאם תעבור עם הילדים לישוב אחר ובאופן לפיו האב יפגוש את הילדים בשלב הראשון אחת לשבוע ובהמשך פעמיים בשבוע, בשלב זה ללא קיום הסדרי לינה.
עקב חוסר שיתוף הפעולה מצד האב, נקבע גם שהאם תדאג להמשך מתן הטיפולים הרגשיים לילדים, רישום הילד לבית ספר בו קיימת כיתת ליקויי למידה ומתן תרופות לילדה לשם טיפול במצבה הנפשי, כל זאת בחתימת ידה בלבד וללא צורך גם בחתימת האב.
עוד בנושא: האם הזניחה את ילדתה ובית המשפט הכריע בניגוד לחזקת הגיל הרך!