כלומר, עליו להתייחס לכל אותן נסיבות כאל רשת של חוטים שזורים, קרי, חוטים של עילות שונות, אשר כל אחד מהם איננו יכול לבסס עילת פסילה עצמאית, אולם כולם יחדיו יכולים להישזר לרשת אחת שמבססת את פסילת הצוואה.  

עם זאת, יש להשתמש בהלכה זו באופן זהיר כך שהיא תישמר למקרים מיוחדים בלבד.

אחד מהמקרים המיוחדים הללו נדון במסגרת ת"ע 22415-12-18 א.ע. נ' האפוטרופוס הכללי – מחוז ת"א אשר עסק בעניין צוואה של אלמנה שהלכה לעולמה בשנות ה-90 לחייה, כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים, בן אחד וארבע בנות.

לפני מותה, ערכה האם שתי צוואות. הצוואה הראשונה נערכה בשנת 2014 ואילו הצוואה השניה בשנת 2015.

בצוואה הראשונה היא הורתה לחלק את כל רכושה שווה בשווה בין כל חמשת ילדיה ואילו בצוואה השניה היא הורתה להעביר את בית מגוריה רק לבנה ואת כל יתר רכושה לחלק שווה בשווה בין כל חמשת ילדיה.

לאחר מות האם הגיש הבן בקשה למתן צו לקיום הצוואה השניה. ארבע הבנות, אחיותיו, הגישו התנגדות לבקשה זו בשל מספר סיבות.

לטענת הבנות האם לא היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה השניה, הבן הפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת וניצל את התלות שלה בו כדי לשנות את הצוואה הראשונה לטובתו, בזמן שהוא גם היה מעורב בעריכת הצוואה השניה.

הבן, כצפוי, הכחיש טענות אלו וטען כי האם היתה כשירה לחלוטין במועד עריכת הצוואה השניה ואילו שינוי הצוואה הראשונה נעשה לחלוטין מתוך רצון האם, לאחר שהבנות החליטו לסגור את העסק – חנות לממכר פלאפל -  שהיא ניהלה עם האב במשך 60 שנה ואף גרמו לה להגיש נגדן תביעה בשל סכסוך משפחתי שהיה ביניהן לגבי עיזבון האב.

אף אחת מעילות הפסילה לא הוכחה

בהסתמך על העדויות שהוגשו בפניו קבע בית המשפט בתחילה שהבנות לא הצליחו להוכיח את קיומה העצמאי של אף אחת מעילות הפסלות שנטענו על ידן ברמת הוודאות הנדרשת.

כשירות האם

חוות הדעת הרפואית שהוגשה בתיק קבעה שהתיעוד הרפואי שקיים לגבי האם במועד עריכת הצוואה השניה, בשנת 2015, איננו מספיק כדי לשלול את כשירותה המשפטית במועד זה.

מעורבות הבן בעריכת הצוואה

האם אמנם הגיעה לבדה למשרדו של עוה"ד שטיפל עבורה בעריכת הצוואה, אולם בהתחשב בכך שהיא היתה סיעודית באותה עת, קשה להניח שהיא יכלה להגיע אליו בכוחות עצמה וללא עזרה מבנה.

מצד שני, גם אם הבן אכן הביא אותה לפתח משרדו של עוה"ד, אין די בכך כדי להצביע על מעורבות פסולה של הבן ברמה שמצדיקה את פסילת הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת של הבן על האם

על מנת לבחון האם התקיימה השפעה בלתי הוגנת מצידו של הבן על האם במועד עריכת הצוואה, יש לבחון אם היא היתה תלויה בו באותה עת או שהיא היתה עצמאית.

אמנם, הבן התגורר בדירה שמעל דירת האם, דבר שמעיד על קירבה פיזית ממשית שעלולה לגרום להשפעה בלתי הוגנת, אולם גם בכך אין די כדי להצדיק את ביטול הצוואה.

יישום הלכת החוטים השזורים

לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה לפיה הבנות לא הוכיחו את עילות הפסלות ברמת הוודאות הנדרשת, הוא הגיע למסקנה לפיה מכלול הנסיבות במקרה דנן מעיד על כך שהמדובר במקרה מיוחד שמצדיק את יישומה של הלכת החוטים השזורים.

נפסק כי מן העדויות עלה שלבן היתה השפעה בלתי הוגנת על האם לפחות בתקופה שלאחר עריכת הצוואה, מאחר שהוא השתלט על כספיה, הותיר אותה ללא כסף משלה, סירב לאפשר לאפוטרופוס לרכוש שמונה לה לגבות את הכספים מהשכרת נכסיה, אלא התעקש לגבות אותם בעצמו, תוך שהוא גם מסרב להעביר לו אותם.

בנוסף וכפי הנראה הבן הסית את האם באופן חמור כנגד בנותיה וגרם לה להאמין שהן ביקשו לסלק אותה מביתה ומהעסק שלה ואף להצהיר "אין לה בנות ורק הבן דואג לה".

בית המשפט קבע כי הנתונים הללו מעידים על דפוס התנהגות בעייתי ביותר מצידו של הבן כלפי האם, אשר מצטרף לכלל הנסיבות שהביאו את האם לחתום על הצוואה וזאת באופן שמוביל למסקנה לפיה יש לפסול את הצוואה.

בהתאם לכך הורה בית המשפט על פסילת הצוואה השניה בהתאם להלכת החוטים השזורים והורה לבנות להגיש בקשה למתן צו לקיום הצוואה הראשונה.

קריאה נוספת בנושא: ניכור הורי בגיל המבוגר