רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
במשך דורות רבים למדה נפש האדם שכדי לשרוד בחיים על פני האדמה היא צריכה להילחם על משאבים. נקודת המוצא התרבותית, העומדת בבסיסה של המערכת השורדת הזו, נעוצה בתפישות כגון "אדם לאדם זאב", "החיים הם ג'ונגל", "אין מספיק לכולם" ועוד.
התפישות הללו חקוקות בתודעה הקולקטיבית שלנו כחברה אנושית ואופייני הפעולה הנובעים מהן אף מתעצמים בשעה שנתקל בן האנוש באתגר המאיים על ביטחונו, זהותו או יציבותו.
הליך של התרת נישואין הוא הליך משנה חיים. במובן הפשטני ביותר האדם משנה את ההגדרה שלו, את הסטטוס שלו, המציאות שלו משתנה והוא נוכח במצב בו מופר מצב קיים ומוכר לטובת מצב עתידי שעוד לא לגמרי התגבש.
לא פעם אחד הצדדים כלל לא בחר להתגרש או לא מאמין בגירושין והדבר כמו 'נכפה' עליו או הגיע לפתחו דרך בן או בת הזוג ואז עצם התנועה ממצב מוכר ובטוח אל עבר אזור חדש ו'עלום' מייצרת במערכת הנפשית איתות של 'סכנה' וכהרגל מותנה האדם מפעיל מנגנונים של הישרדות כדי לצלוח את השינוי.
החוויה הזו היא שתוביל אישה או גבר, שהצד השני ביקש להתגרש מהם, לשימוש בתגובות לוחמניות ואף קיצוניות על מנת לאזן את חוויית הפגיעה או הנטישה ובכך לשמר מצב קיים גם אם הוא כבר לא אידיאלי עבורם.
המעבר דרך השלבים המפורטים יסייע לנטרל רצונות הנובעים ממערכת רגשית נמוכה הנובעת משליליות, פחד, בלבול אגו וכדומה ולנוע אל עבר ביטוי של רצונות יותר תבוניים, מהותיים ומזוקקים.
חשוב לזכור שהליך גירושין יכול להיחוות לפוסעים בו כמעבר מעל תהום שכן מדובר בבני אדם הניצבים בפני שינוי מהותי בחייהם וכחלק מהחוויה של התערערות הקרקע מתחת לרגליהם אצל חלקם יתעורר רצון להילחם במי שאחראי על כך.
עניין זה יבלוט לרב במקרים בהם לא היתה הסכמה של שני הצדדים לגירושין, אך גם כשמדובר בהליכי גירושין בהסכמה יישאו הצדדים 'מטען' כלשהו אחד כלפי השני.
שלב הזיהוי מכוון לזיהוי של הרגשות, הרצונות, הקונפליקטים והכוחות המניעים את הצדדים. מפתח לזיהוי הוא לדוגמא הבחנה ש"אדם צועק את שחסר לו" (אחד משיריו המפורסמים של מאיר אריאל ז"ל), מתוך כך נזהה שצד שמפגין באופן רועם התחשבנויות, עלבונות, הטחות, התפלשות בעבר, צדקנות ונוקשות מגלה דרך כך בד"כ פגיעות גדולה, צורך בהכרה או פחד משינוי.
הזיהוי יאפשר להגיע אל צד כזה ביתר רגישות בהמשך הדרך ואין צורך לתת מענה אלא רק לזהות את הביטוי ולחשוף את האנושיות העדינה המסתתרת מאחורי הקולות הרועמים וההתנגדויות.
הקשבה הפכה למצרך נדיר בתוך הלך החיים המהיר בו אנו נעים. לרב אנחנו מסיקים דרך קווים כלליים את מהות העניין שמובא אלינו ע"י הזולת ואנחנו מיומנים פחות בהקשבה נקייה ואבסולוטית.
אחד מהשיעורים הראשונים שעובר כל קוואצ'ר או מטפל זוגי הוא הקשבה ושיקוף אחד לאחד של מה שנאמר לו.
כאשר מפעילים עקרונות של הקשבה מהסוג הזה כלפיי זוגות בהליך גירושין מתגלים עומקים ורבדים רבים של הנפשות הפועלות, כך שמתחת לכל מה שנאמר ניתן לשמוע גם את מה שברקע וגם את מה שחבוי בגרעין.
במילים אחרות ההקשבה חושפת את הצורך המהותי מאחורי דרישות הצדדים ורב המקרים מלמדים ששם נמצא המפתח לרב ההסכמות.
היכולת להתבונן על סיטואציה מנקודת מבט או זווית שונה יכולה להוליד בחירות שונות ולהוביל לתוצאות שונות. הדבר דומה להתבוננות מחלון הקומה הראשונה של בניין רב קומות לבין התבוננות מהקומה ה-16 באותו הבניין.
אותה מציאות תיראה שונה לחלוטין, פשוט כי שינינו את נקודת המבט. מה שרואים משם לא רואים מכאן.
הליך גירושין ופירוק של תא משפחתי הוא אירוע משמעותי ולא פעם הוא מלווה ברגשות של פחד, חוסר וודאות, כאב וחשש מהלא-נודע אבל אם עולים אל הקומה הגבוהה בבניין אפשר לגלות שהמהלך הזה מדויק, תומך את ההתפתחות האישית של הצדדים ומבשר על עידן חדש והזדמנויות חדשו לכל אחד מהם.
הדבר דומה למצב בו יתקשה האדם לאמוד זמן יציאה מפקק תנועה אם הוא רואה את הפקק מהקומה הראשונה, אבל מהקומות הגבוהות בבניין הוא יצליח לראות מה אורך הפקק, יצליח לראות אילו רחובות צדדיים פנויים בהם ניתן לעקוף את הפקק וגם יוכל לאמוד תוך כמה זמן הפקק ישתחרר.
היכולת לנוע אל פרספקטיבה גבוהה יותר ממש מחלצת בני זוג בהליך גירושין ומזכירה להם נקודת מבט רעננה, בהירה ובלתי מזוהה אשר תומכת אותם לנוע גם כאשר הנושא העומד על הפרק עדין או רגיש כי כל הזמן נשמרת התמונה הרחבה.
נקודת המבט הזו מאפשרת לקבל החלטות שאינן מושפעות מהקושי של המצב הנתון ולכן בהכרח אלו החלטות שמתגלות כנכונות יותר גם במבחן הזמן.
שאילת שאלות מהות היא דרך להציף אזורים גם מבלי לתת מענה לכל שאלה ושאלה. עצם שאילת השאלות מפעילה בצד הנשאל את התשובות או את הכיוון האמתי אליו הוא מייחל.
דוגמאות לשאלות מהות: האם אני רוצה להפנות את כל המשאבים שלי למלחמה? האם אני רוצה להפנות את כל הכסף שלי לשכירת עורכי דין כדי להיאבק באולמות בתי המשפט בלי אופק אמיתי? האם אני רוצה להיגרר לעלבונות, למאבקי כוח, להכפשות הדדיות ולרגשות נמוכים ומכאיבים כדי לנצח? האם ניצחון שכזה הוא באמת ניצחון?
מה המשמעות של 'ניצחון' כזה על הילדים שלנו? מה המשמעות של מאבק על שאר בני המשפחה שלנו? האם אנחנו צדדים מנוגדים באמת? האם הילדים שלנו הם לא הוכחה לכך שאנחנו מחוברים יחד לעולם? האם יצא גם טוב מהקשר הזה? מה למדתי ממנו? האם גם ולמרות הקשיים אני יכול לראות את הכאב והקושי שבו נמצא הצד השני?
האם בן הזוג שכשל במערכת היחסים האם הוא 'כולו' רע? האם אני מכיר בעוד צדדים, שאני יכול לרתום לרווחת העתיד שלנו כהורים בנפרד?
האם אני יכול להשיב לעצמי את האמון בתוכי למרות שהתאכזבתי? האם אני יכול לחסוך מעצמי את האנרגיה שאני משקיע במאבק עם הצד השני שלי כדי לבנות עתיד של התא המשפחתי החדש שנבנה לנו? איך אני עושה את זה? איך הייתי רוצה שהעתיד יראה?
עורכי דין רבים יאמרו כי זה לא מתפקידם לזהות, להקשיב, להיות אמפתיים, לתת פרספקטיבה או לשאול שאלות מהות כי ישנה תפישה מסולפת שזה "חוטא לתפקיד" וכי הפרנסה של עורך הדין נובעת רק מתוך המאבק שבין הצדדים ומריבוי הפעולות אליהן הוא יידרש בתיק. אני חושב שפעמים רבות ההפך הוא הנכון.
ככל שירבו הזוגות הנמנעים ממאבק כך ייטב לנו כחברה וכך עורכי הדין ירוויחו אף יותר בשל כל אותם זוגות מפוכחים שידפקו על דלתותיהם.
אני רואה בעורך הדין כשליח ציבור גם בשל ההיכרות שלו עם מערכת המשפט והיכליה המלאים לעייפה, לכן קמה עליו חובה להיות אחראי, להיטיב עם לקוחותיו, למצות את האפשרויות להגיע להסכם ולהפחית עומס נפשי על לקוחותיו ועומס בירוקרטי על המערכת.
מערכת המשפט רוויה בתיקים מענף דיני המשפחה, הליכים נפרשים לתקופות ממושכות.
כל צעד של צד במאבק גורר תגובה או בקשה הגוררת אחריה עוד תגובה או בקשת דחייה ובכך מתארכת הדרך. בקשר ישיר לכך מתארכת גם השהות של בני הזוג ושל כל קבוצת האנשים המקושרים אליהם בתוך אטמוספירה רגשית ונפשית לא פשוטה, אשר לעיתים אף גובה מחירים כבדים וביניהם מחיר של פגיעה בילדים תמימים של בני הזוג עצמם.
יש מקרים לא מעטים, בהם צריך לנסות להגיע להסכמות ולהמנע ממאבקים מיותרים, ומחובתו של עורך הדין העוסק בתחום, קודם כל, לנסות ולפעול לכיוון פשרה, הסכמה ולטובת בני הזוג.
הבנת האתגרים הנפשיים של בני הזוג הפוסעים בנתיב התרת הנישואין ומעבר דרך השלבים שפורטו מאפשרים לגייס כוחות תומכים עבור המטרה המשותפת של כולם.
אמנם השלבים אינם מבטלים את החיכוכים בין בני הזוג בהליך הגירושין, אך הם מקטינים אותם משמעותית ומאפשרים לנהל את ההליך תוך זיקוק העיקר והיצמדות אליו.
אין דרך אחת נכונה להתגרש ואין הסכם אחיד שמתאים לכל תא משפחתי - כל משפחה היא עולם ומלואו, יחד עם זאת, כולנו חולקים זהות אנושית כמעט אחידה המבקשת בחיים להימנע מסבל ולהגביר הרמוניה.
לפעמים הסבל הוא המאבק וההתנגדויות לשינוי ולא הפרידה עצמה.
ההבנה הזו והאמונה ביכולת של אנשים להתעלות מעל עצמם גם ברגעים 'קשים' יוצרות כמעט אוטומטית את התנועה בתוך השלבים הללו ומאפשרת להביא את בני הזוג לגבש הסכם ובכך להימנע מכניסה להליך ארוך ומפרך בבתי המשפט והדין.
בנוסף לכך וכבדרך אגב, מטמיעה שיטת העבודה הזו עקרונות פעולה המבוססים על סולם ערכים חדש ומרענן ובשל כך מתאפשרות גם תוצאות חדשות ומרעננות.
קראו עוד בנושא: גירושין בהליך גישור