כאשר בני זוג שהנם הורים לילדים קטינים נכנסים להליכי פרידה וגירושין, יש צורך לקבוע מי מהם יחזיק באופן זמני במשמורת על הילדים ויטפל בהם עד שיסתיימו הליכי הגירושין ותיקבע המשמורת הקבועה לגבי הילדים.
עיקר משמעותה של המשמורת הזמנית הנה לקבוע מי ההורה שאצלו יגורו הילדים ואשר ישמש כאחראי העיקרי לגידולם השוטף בתקופה הזמנית של ניהול הליכי הגירושין ועד לסיום הליכים אלו וקביעת בעל המשמורת הקבועה.
עם זאת יובהר כי קביעת המשמורת הן הזמנית והן הקבועה, אצל אחד ההורים, אינה פוטרת כמובן את ההורה השני מכל אחריות לגידול הילד, ומכל החובות החוקיות והמוסריות שמוטלות עליו מכח היותו ההורה והאפוטרופוס הטבעי של הילדים, שכוללות דאגה לצרכי הילדים ולרווחתם, אלא אלו נותרות על כנן.
בדומה למשמורת הקבועה, גם המשמורת הזמנית יכולה להיות יחידנית של אחד ההורים בלבד, בכפוף למתן זמני שהות להורה השני, או משמורת משותפת של שני ההורים, תוך קביעת חלוקת זמני השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים.
בסקירה שלפניך נסביר אודות הדרך להגשת בקשה למשמורת זמנית לבית המשפט לענייני משפחה, מה הם השיקולים אותם ישקול בית המשפט לפני מתן צו למשמורת זמנית ועד מתי חל תוקפה של המשמורת הזמנית לפי חוק.
המשמורת הזמנית נקבעת בהתאם לסעיפים 24 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962.
סעיפים אלו קובעים כי ההחלטה בדבר המשמורת הזמנית יכולה להתקבל בהסכמת שני ההורים יחדיו, כאמור בסעיף 24 לחוק הכשרות, או במסגרת הכרעה שיפוטית במידה והם חלוקים ביניהם בעניין זה, אשר תתקבל בהתאם לעקרון העל של טובת הילד, כאמור בסעיף 25 לחוק הכשרות וכפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן.
מטבע הדברים, עדיף ורצוי מאד שההורים יגיעו יחדיו להסכמה משותפת והדדית בדבר קביעת המשמורת הזמנית על הילדים וזאת כדי למנוע מאבקים מיותרים במסגרת הליכי הגירושין, שממילא אינם קלים לאף אחד מהצדדים הנוגעים בדבר ובמיוחד על מנת למנוע פגיעה מיותרת בילדים עצמם.
ברם, במידה ומסיבה כלשהי ההורים אינם מצליחים להסכים בעניין המשמורת הזמנית, רשאי כל אחד מהם להביא את העניין להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני הרלוונטי להם, שיחליט בעניין זה בהתאם לעקרון העל של טובת הילד.
כדי לקבל החלטה שיפוטית בדבר קביעת המשמורת הזמנית, יש להגיש בפני בית המשפט בקשה למשמורת זמנית במצורף לכתב התביעה העיקרית בעניין המשמורת וזאת עם תחילת הליכי הפרידה והגירושין וכמובן שרצוי לעשות זאת באמצעות עורך דין מומחה להליכי גירושין.
בית המשפט ידון בבקשה ויקבע מי מההורים יחזיק במשמורת הזמנית על הילדים עד לקבלת פסק דין בתביעה העיקרית למשמורת, שבו יקבע מי יהיה בעל המשמורת הקבועה על הילדים.
הכרעת בית המשפט תתקבל כאמור בהתאם לעקרון העל של טובת הילד ולפי סעיף 25 לחוק, אשר קובע שבית המשפט יקבע בעניין סוגיית משמורת הילדים והסדרי הראיה "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
כלומר, כאשר מדובר בילדים עד גיל 6 תופעל חזקת הגיל הרך, לפיה הילדים יגדלו אצל האם, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות שמצדיקות קביעה אחרת ושלילתה של חזקת הגיל הרך.
לגבי ילדים מעל גיל 6 לא תופעל החזקה, כך שלא תינתן עדיפות לקביעת המשמורת אצל האם.
עם זאת, בדרך כלל מקובל שגם ילדים גדלים מעל גיל 6 אצל האם, אם כי בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת יותר ויותר המגמה בדבר קביעת משמורת משותפת ובאופן לפיו גם האב נוטל חלק פעיל בגידול השוטף של הילדים.
החלטת בית המשפט בעניין המשמורת הזמנית מתקבלת בהתאם לשמיעת טענות הצדדים, תסקיר סעד שנערך על ידי עובדים סוציאליים או בדיקת מסוגלות הורית, שבמהלכה ההורים נדרשים לבצע שורה של מבחני אישיות ומבחנים פסיכולוגיים וכן נערכות תצפיות עליהם, וזאת כדי להגיע למסקנה בשאלה מי מהם מתאים יותר לשמש כהורה המשמורן על הילדים.
כפי שנובע משמה, החלטת המשמורת הזמנית הנה בעלת תוקף זמני בלבד וזאת עד לסיום הליכי הגירושין וקביעת המשמורת הקבועה לגבי הילדים במסגרת הסכם הגירושין שיחתם בין ההורים.
מכאן גם נובע שההורה המשמורן הזמני לא יהיה בהכרח או באופן אוטומטי גם המשמורן הקבוע, אלא הדבר נקבע בהתאם לנסיבות המקרה.
בנוסף, כשם שהחלטת המשמורת הקבועה יכולה להשתנות בהתאם לבקשות הצדדים, אזי גם החלטת המשמורת הזמנית יכולה להשתנות בהתאם לבקשות הצדדים ובלבד שהצד שהגיש את בקשת השינוי יוכיח שחל שינוי בנסיבות שמצדיק את שינוי המשמורת וכי השינוי עולה בקנה אחד עם טובת הילד.
עוד בנושא: הקריטריונים שישקלו לצורך שינוי החלטה בעניין משמורת ילדים