רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
על פי שיטת הקינון או Nesting באנגלית, מי שעובר מבית לבית במקרה של גירושין ופרידה אלו דווקא ההורים. בסקירה שלפניך נסביר על הסדרי המשמרות בשיטת הקינון, יתרונותיה וחסרונותיה כלפי ההורים המתגרשים והילדים.
סוגיית משמורת הילדים הינה אחת הסוגיות המרכזיות, החשובות והרגישות ביותר במסגרת הליך גירושין של בני זוג שיש להם ילדים משותפים.
בדרך כלל מדברים על שני סוגים עיקריים של משמורת ילדים, משמורת יחידנית ומשמורת משותפת. במסגרת המשמורת היחידנית, נקבע אחד ההורים כמשמורן היחידי, בדרך כלל האם, באופן לפיה ביתה ישמש כמקום מגוריו הקבוע של הילד, תוך קביעת הסדרי ראיה לאב לצורך המשך קיום הקשר שלו עם הילדים.
במסגרת המשמורת המשותפת, שני ההורים נקבעים כהורים משמורנים, באופן לפיו הילד מתגורר עם כל אחד מהם בנפרד, בהתאם לחלוקת הזמנים המוסכמת ביניהם, בדרך כלל שווה בשווה.
הסדרים אלו מאפשרים לילדים לשמור על קשר קבוע עם כל אחד מהוריהם, אולם יש להם גם חסרונות וזאת הן מבחינה רגשית והן מבחינה פרקטית-כלכלית.
ראשית, בשני המקרים הילדים צריכים לנדוד בין בתיהם הנפרדים של הוריהם, דבר שעלול ליצור אצלם תחושות קשות של חוסר יציבות ומסגרת ביתית רעועה ובאופן שמכביד על תחושות הכאב והמצוקה שממילא נוצרות אצלם עקב פרידת הוריהם וגירושיהם.
מטבע הדברים, תחושות אלו מוחרפות כאשר ההורים גרים בבתים שמרוחקים זה מזה, ועל כן גם כרוכים בנסיעות ממושכות ביניהם.
בנוסף, הסדרים אלו כרוכים בהוצאות כספיות לא מבוטלות, מאחר ועל ההורים לדאוג למעשה להסדרים ביתיים כפולים לילדים, באופן לפיו כל אחד מהם בנפרד צריך לספק לילדים חדר ילדים שכולל את כל הצרכים הדרושים להם, כגון מיטות, רהיטים, בגדים, משחקים, צעצועים, מכשירים חשמליים ועוד.
בשנים האחרונות התפתח הסדר משמורת מסוג חדש, אשר זכה לכינויים שונים כגון קינון Nesting, או שיטת ההורה החם.
מדובר בהסדר הפוך מההסדרים המקובלים, במובן זה שהילדים הם שממשיכים לגור בבית המשותף, בעוד שההורים הם שיוצאים ממנו החוצה, ומגיעים אל הבית המשותף כדי לשהות עם הילדים בהתאם לחלוקת זמנים מוסכמת ביניהם.
כמו תופעות רבות בארצנו, גם תופעה זו צמחה במקורה בארה"ב ומשם היא נדדה והגיעה גם לארצנו הקטנה ורוויית מקרי הגירושין. מחקרים בארצות הברית מלמדים כי שיטת הקינון מסייעת להורים לשמור על האינטרסים של הילדים ולמזער את הנזקים שנגרמים להם בשל הפרידה של ההורים.
להסדר הקינון יש יתרון בולט ומובהק: שמירה על המשך שגרת חייהם של הילדים ככל הניתן, תוך צמצום המצוקה והזעזוע הנפשי שהם חווים בעת גירושי הוריהם.
הילדים ממשיכים להתגורר כל הזמן בביתם הקבוע, בתוך סביבתם המוכרת ולנים מדי לילה באותה מיטה, כל זאת מבלי לעבור את הטלטלות ותחושת חוסר היציבות שכרוכות במעבר בין הבתים הנפרדים של הוריהם.
בנוסף, אין צורך לקנות לילדים מערכת כפולה של ריהוט, ביגוד וצרכים נוספים אחרים, מאחר והם ממשיכים לשהות ולהתגורר רק בדירה המשותפת, בדיוק כשם שהיה מצבם לפני גירושי הוריהם.
אולם, גם בהסדר זה טמונים חסרונות. ראשית, ההורים נאלצים למעשה להמשיך ולחלוק זה עם זה את המגורים במסגרת הדירה המשותפת, וזאת גם אם הם אינם שוהים בה בו זמנית, אלא חולקים ביניהם את זמני השהות עם הילדים.
לפיכך, מדובר בפתרון שמתאים רק להורים שמסוגלים לשמור על מערכת יחסים תקינה וקשר טוב ביניהם, וכן לחלוק ביניהם את האחריות על תחזוק הדירה המשותפת, שמירת הסדר והניקיון בה, ומימון ההוצאות הכרוכות בהחזקתה, וכל זאת תוך שיתוף פעולה מלא, ללא מחלוקות, וללא חיכוכים קטנוניים ומיותרים.
במציאות של ימינו, בה זוגות רבים מתגרשים על רקע של מערכת יחסים עכורה במיוחד, עתירת כאב, תסכול, וכעס, סביר להניח שאותם זוגות יעדיפו לצמצם ככל הניתן את הקשר עם בני הזוג מהם התגרשו, מאשר להמשיך ולשמור עמם על קשר רצוף, ולחלוק עמם את אותו הבית, על כל הכרוך בכך.
בנוסף, על ההורים לשכור לעצמם דירת מגורים נוספת, בה הם יתגוררו בזמן שהם אינם שוהים עם הילדים בדירה במשותפת.
בהקשר זה קיימים שני פתרונות עיקריים: שכירת דירה משותפת לשניהם באופן לפיו שניהם חולקים אותה ברוטציה, ושכירת שתי דירות נפרדות לכל אחד מהם.
במקרה הראשון, של דירה משותפת לשניהם, עליהם עדיין להמשיך ולחלוק את אותה דירה עם בן הזוג ממנו ביקשו להיפרד, דבר שכאמור לא תמיד אפשרי בהתחשב בטיב מערכת היחסים בין בני הזוג, ובנוסף גם עלול להפריע להם בהמשך חייהם, כולל לגבי יצירת זוגיות חדשה.
במקרה השני, של שכירת שתי דירות נפרדות לכל אחד מהם, הדבר כרוך בהוצאות כלכליות רבות נוספות, מאחר ועליהם למעשה להחזיק 3 דירות בנפרד. דירה משותפת לילדים, ושתי דירות בנפרד לכל אחד מההורים.
יש מי שמתגבר על מכשלה זו באופן לפיו כל אחד מבני הזוג או מי מהם חוזר לגור אצל הוריו, ומגיע מבית הוריו לדירה המשותפת לצורך השהות עם הילדים.
מטבע הדברים, פתרון זה איננו אפשרי במקרים רבים וזאת מסיבות שונות.
לדוגמא, כאשר ההורים של בני הזוג אינם בחיים, או כאשר בתיהם קטנים מדי ואינם מתאימים לאכלוס בן הזוג, או כאשר בתיהם מרוחקים מדי מהדירה המשותפת או מקום העבודה של בן הזוג, או כאשר מערכת היחסים בין בן הזוג להוריו איננה מאפשרת להם לגור יחדיו ועוד.
יש גם מי שמוצא פתרון בדמות מגורים אצל חברים, אולם ברור כי גם פתרון זה איננו תמיד ישים וזמין.
חיסרון נוסף שטמון בשיטת הקינון נובע מכך שהוא עלול לבלבל את הילדים ובאיזה שהוא מקום ליצור אצלם ציפית שווא או אשליה לפיה כל שגרת חייהם תחזור לקדמותה, וגם הוריהם ישובו לחיות יחדיו.
צריך לזכור כי המדובר בהסדר שמצריך שיתוף פעולה מלא בין ההורים ויחסים תקינים לחלוטין, דבר שעלול לעורר אצל הילדים תהיות לפיהן אם כך הוא המצב בין הוריהם, אזי מדוע עליהם לחיות בנפרד, בשעה שהם בעצם מסתדרים יפה ביניהם.
ילדים מסויימים, ובמיוחד אלו שעלולים לחוש אשמה עקב גירושי ההורים, אף עלולים ליטול על עצמם תפקיד של מגשרים בין הוריהם ולדחוף לחזרתם זה לזה, ועל כן גם להרגיש תסכול מוגבר כאשר הדבר לא מתרחש בפועל.
מעבר לכך, ישנם מצבים בהם ההורים מעוניינים או נאלצים למכור את הדירה המשותפת, כך שהסדר הקינון איננו יכול להיות ישים מלכתחילה.
כל ההיבטים הללו מובילים לכך שהבחירה בשיטת הקינון, אפשרית מלכתחילה בעיקר להורים שמסוגלים לשמור על מערכת יחסים תקינה ביניהם וכן בעלי יכולות כלכליות הולמות.
בנוסף, הבחירה בשיטה זו לרוב מוגדרת מראש כפתרון זמני בלבד, לזמן קצוב, של מספר שנים בלבד וזאת במטרה להרגיל את הילדים בהדרגה למציאות הגירושים של הוריהם, ולצמצם ככל הניתן את הטלטלות הרגשיות שכרוכות בכך.
בתום תקופת הקינון, הילדים יעברו למשמורת ילדים לפי ההסדרים המקובלים ולרוב למסגרת מיטבית של משמורת משותפת.
קראו עוד בנושא: