רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
סוגיית קביעת משמורת הילדים והסדרי הראיה נמנית על הסוגיות החשובות ביותר במסגרת הליכי גירושין ובמקרים רבים הנה סלע מחלוקת בין ההורים המתגרשים.
לאורך השנים יצג משרדנו בני זוג, גרושים וגרושות, שפנו בתביעה לבית המשפט לצורך דיון מחדש בשאלת המשמורת ולשם קביעת הסדרי ראיה חדשים.
לשיחת ייעוץ אישית עם עו"ד במשרד גוטמן צברי חייג/י: 072-336-0526
לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, קיימות שתי דרכים לקביעת סוג המשמורת שתחול על הילד: בהסכמת ההורים, בהתאם לסעיף 24 לחוק, או על ידי קביעת בית המשפט לענייני משפחה, בהעדר הסכמה כזו, וזאת בהתאם לסעיף 25 לחוק.
יחד עם זאת, גם במקרה בו משמורת הילדים נקבעה על ידי בית המשפט אין המדובר בהחלטה סופית, ובית המשפט מוסמך לשנותה בכל מקרה שהתרחש שינוי נסיבות מהותי או התגלו עובדות חדשות, כפי שנסביר בהרחבה בסקירה שלפניך.
סמכות זו מוקנית לבית המשפט לפי סעיף 74 לחוק אשר קובע כי: "בית המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו".
בנוסף, במסגרת הליך ע"א 217/75 לוי נ' נחול קבע ביהמ"ש העליון כי החלטה בנושא משמורת ילדים לעולם אינה יוצרת מעשה בי-דין, מאחר שכל שינוי מהותי בנסיבות מצמיח עילת תביעה חדשה לשינוי ההחלטה הקודמת.
יחד עם זאת, קיימת דיעה מוטעית לפיה ניתן לשנות החלטה לגבי משמורת ילדים בכל מקרה כביכול של שינוי נסיבות או גילוי עובדות, בעוד שאין המצב כך. נהפוך הוא, על פי ההלכה על בית המשפט להשתמש בסמכותו לפי סעיף 74 לחוק בזהירות רבה ורק במקרים מיוחדים.
לשם כך אין די בכך שחל שינוי הנסיבות או התגלו עובדות החדשות לאחר ההחלטה הקודמת, אלא יש להוכיח גם את קיומם של התנאים הבאים:
הנזקים הפוטנציאלים לילדים עלולים להיגרם כתוצאה מחשיפתם לעצם ניהול ההליך החדש, בפרט שלא פעם ההורים גם מנסים להשתמש בילדים כדי להכפיש זה את זו במטרה לזכות במשמורת עליהם.
בנוסף, לניהול ההליך יש השפעה שלילית על ההורים עצמם, הן מאחר שהורותם נבחנת ומוטלת בספק, והן מאחר שהם נאלצים לחוות הליך המשפטי שתוצאותיו מאיימות על הקשר שלהם עם ילדיהם. דבר זה משפיע לרעה על יכולת ההורים לתפקד בצורה מיטבית, וממילא מרע עם הילדים עצמם.
נזקים אלו מחייבים לבחון באופן זהיר ודווקני קיומו של הליך משמורת נוסף לאחר שכבר מוצה ההליך הקודם, בפרט שיש הורים שמשתמשים לרעה בהליכים הנוספים ורק על מנת להתיש את הצד השני.
במסגרת הליך תמ"ש 37842-07-15 הנ"ל קבע ביהמ"ש כי נטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים הללו מוטל על ההורה שמבקש לשנות את ההחלטה הקודמת בדבר משמורת הילדים. עוד נקבע כי מדובר בנטל משמעותי וכי לשם כך על אותו הורה להציג טיעונים כבדי משקל.
תיק זה עסק בזוג הורים לילדים שהיו בני 14 ו-9 במועד מתן פסק הדין, ביום 19.2.2016. בהליך קודם נפסק שהמשמורת על הילדים תהיה בידי האם. ערעור האב על החלטה זו נדחה. כעבור כשנה, האב שוב הגיש בקשה לדיון מחודש במשמורת הילדים לפיה המשמורת המלאה תועבר לידיו.
במסגרת בקשה זו, מיחזר האב טענות שנטענו על ידו פעמים רבות בעבר, לפיה האם הנה בלתי יציבה ומעורערת בנפשה, וכי היא מזניחה את הילדים ונוהגת באלימות כלפיהם.
למעשה, החידוש היחידי שצויין בבקשת האב היה שהאב נפגש עם עורך דין חדש, וזה אמר לו שממקרא חקירת הילדים לגבי אלימותה הנטענת של האם כלפיהם, עולה שהילדים דיווחו במפורש כי מדובר בריבוי של מקרי אלימות, ולא במקרה אלימות חד פעמי בלבד.
לטענת האב, דבריו של עורך הדין מעידים על חומרת התנהגותה האלימה של האם כלפי הילדים ואזלת היד של רשויות האכיפה, הרווחה ובית המשפט להגן על הילדים.
בנוסף, עתר האב למינוי מומחה פסיכיאטר מטעם בית המשפט לבחינת מצבה הנפשי של האם, מסוכנותה כלפי הילדים ומסוגלותה ההורית.
האם טענה שיש לדחות את הבקשה, מאחר שהיא לא מצביעה על שינוי נסיבות כלשהו שארע מאז ההחלטה הקודמת בעניין משמורת הילדים.
ביהמ"ש קבע כי האב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. שכן, האב לא הוכיח כי ישנה נסיבה שלא היתה ידועה בעת פסיקת בית המשפט המחוזי, היוצרת מצב חדש שמחייב לבדוק שוב את שהוכרע בעבר.
האב גם לא הוכיח כי המצב החדש שנוצר הוא לרעת הילדים וכי התועלת שבניהול ההליך החדש עולה על הנזק, מנקודת מבטם של הילדים.
טענת האב בדבר אלימות האם, איננה טענה חדשה כלל ועיקר, והיא שימשה חרב ארוכה בידו של האב על מנת לנסות ולפגוע באם במהלך כל שנות הסכסוך. הטענה נבדקה ונדחתה על ידי הגורמים והמקצועיים ושתי ערכאות שיפוטיות.
גם הטענה לפיה עורך דין פלוני ראה חומר חקירה ממנו עולה כי אותה אלימות נטענת לא היתה חד פעמית, איננה טענה חדשה כלל, מאחר שהאב עצמו ממילא טען כך בעבר ולאורך כל הדרך.
לפיכך, טענות האב אינן עולות כדי נסיבה חדשה ומכל מקום לא מדובר בנסיבה היוצרת מצב חדש. הנסיבה הנטענת גם לא משנה לרעה את מצב הילדים ואין ספק, כי הנזק שייגרם להם בגין ניהול ההליך הינו חמור וללא כל תועלת.
בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת האב ואף חייב אותו לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪, מאחר שהוא הגיש את הבקשה בחוסר תום לב.
מפסיקתו של בית המשפט בהליך הנ"ל, על דרך השלילה אמנם, ניתן להבין ולהסיק לגבי הקריטריונים המהותיים שאותם בודק בית המשפט לענייני משפחה, כאשר ניצבת בפניו תביעה לשינוי החלטה קודמת בדבר משמורת ילדים.
אם ברצונך לבדוק את האפשרות להגשת תביעה לשם שינוי המשמורת על הילדים, חשוב לבחור עורך דין מעולה בתחום דיני המשפחה, להפגש איתו ולהתייעץ לגבי סיכויי ההחלטה והצלחת התביעה אם וכאשר.
שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!