הסכם המתנה המקורי שהוביל להגשת התביעה

הסכם המתנה נחתם בסוף ינואר 2017 ואילו הסבתא נפטרה כעבור חודש וחצי, באמצע מרץ 2017. כעבור שבועיים בלבד, בסוף מרץ 2017, נרשמה הדירה בטאבו על שם הנכד, במסגרת עסקת מכר ללא תמורה.

בחודש אפריל 2017 הגישו שמונה מילדיה של הסבתא, דודיו של הנכד, כולל אביו של הנכד, בקשה לפסק דין הצהרתי שיצהיר על ביטול ההסכם ויורה על רישום הזכויות בדירה על שמם, בחלקים שווים, בהיותם יורשיה הבלעדיים.

הנימוקים שהועלו על ידי בני המשפחה התמקדו בטענה שבמועד החתימה על ההסכם, הסבתא היתה דמנטית וסבלה מבעיות רפואיות רבות, כך שהיא לא היתה צלולה וכשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום על ההסכם ולהבין את משמעותו.

הנכד, כצפוי, טען שהסבתא היתה צלולה וכשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום על ההסכם וכי היא חתמה עליו בדיעה צלולה ומרצון חופשי.

שני הצדדים הגישו חוות דעת סותרות לגבי מצבה הרפואי והנפשי של הסבתא בעת חתימתה על הסכם המתנה והשאלה האם היא היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום עליו, ועל כן הם הסכימו שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו לבחינת שאלה זו וכי חוות דעתו תהיה סופית ומכרעת.

ממצאי חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט

בית המשפט מינה מומחית שבהכשרתה הינה מומחית בפסיכיאטריה, פסיכוגריאטריה, ופסיכיאטרית משפטית מוסמכת.

המומחית הגישה חוות דעת ארוכה ומפורטת, בהיקף של 24 עמודים, וזאת בהסתמך על מסמכים רפואיים שונים של הסבתא שתיארו את מצבה הרפואי הן לפני חתימתה על ההסכם והן לאחר מכן, וכן בהסתמך על ספרות מקצועית רפואית-משפטית.

חוות הדעת קבעה שהסבתא סבלה ממגוון מחלות רקע, לרבות דמנציה משנת 2010 (!) וכי כשבועיים לפני חתימתה על ההסכם היא סבלה מהמוגלובין נמוך ביותר, באופן מסכן חיים, וכי למרות זאת היא סירבה לקבל טיפול דחוף במיון לשם קבלת מנות דם.

בנוסף קבעה חוות הדעת וזאת גם בהסתמך על ספרות מקצועית שעוסקת בקשר שבין רמה נמוכה של המוגלובין בדם לתוצאות קוגניטיביות נמוכות אצל קשישים, שבמועד חתימתה על ההסכם, היתה הסבתא במצב רפואי מסכן חיים, שהתבטא בין היתר בפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי שלה.

חוות הדעת גם הפנתה לקריטריונים בדבר הכשירות לערוך צוואה ומסמכים משפטיים אשר מופיעים בנייר העמדה של איגוד הפסיכיאטריה בישראל משנת 1996 ובספרות הרפואית והמשפטית, ואשר קובעים שעל חותם המסמך להיות כשיר להבין את טיב המעשה של עריכת המסמך והשלכותיו, היקף רכושו, ההשלכות על המוטבים והטענות הצפויות, וכן להבין את ההשלכות של חלוקת רכוש.

בנוסף יש לוודא שהוא אינו סובל מהפרעות נפשיות או הזיות בנוגע לרכושו.

בהתאם למסמכים הרפואיים, הספרות המקצועית, והקריטריונים הללו, קבעה המומחית בסיכום חוות דעתה שהסבתא לא הייתה כשירה לחתום על הסכם המתנה וזאת מאחר שמצבה הקוגניטיבי והגופני באותו מועד לא אפשר לה להבין את מהותו וטיבו של הסכם המתנה והשלכותיו.

אימוץ חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט

למרות שכאמור הוסכם שחוות דעתה של המומחית תהיה סופית ומכרעת, הנכד התנגד לקבלתה, בטענה לפיה הסבתא אובחנה רשמית שהיא לוקה בדמנציה רק לאחר חתימתה על ההסכם וזאת בעקבות נפילה קשה שלה מספר ימים לאחר מכן, כך שבמועד חתימתה על ההסכם היא עדיין לא סבלה מבעיה קוגניטיבית משמעותית.

אולם, בית המשפט דחה את טענות הנכד והחליט לאמץ את חוות הדעת של המומחית לטעמו, שגם נחקרה עליה, בנימוק לפיו המדובר בחוות דעת בעלת תשתית ראייתית מפורטת ומבוססת ואין כל יסוד להתערב בקביעותיה, ולרבות הקביעה לפיה הסבתא סבלה מדמנציה כבר בשנת 2010.

עוד ציין בית המשפט את העובדה לפיה הנכד עצמו הודה שסבתו לא ידעה לדבר עברית בצורה שוטפת, אך למרות שהוא טען שההסכם תורגם לסבתא לשפה המרוקאית על ידי העוזרת שלה, הוא לא טרח להביא את העוזרת לעדות שתעיד על נסיבות חתימת ההסכם וכן את העובדה שהוא הסתיר בכוונה את דבר חתימת ההסכם מבני משפחתו עד לאחר פטירתה.

עובדות אלו, קבע בית המשפט, נזקפות לחובתו של הנכד.

בהמשך לכך קבע בית המשפט שהסכם המתנה בטל ומבוטל והורה על מחיקת שמו של הנכד כבעלים של הדירה בטאבו והחזרת הרישום המקורי על שם הסבתא.

עוד בנושא: התחייבות לתת מתנה וחזרה מהתחייבות למתנה