מדי פעם עולים לתקשורת מקרים בהם נודע על צוואה של קשישים שהותירו את כל רכושם למטפלים שלהם, ואשר נתקלו בהתנגדויות מצד בני משפחתם של הקשישים, לרוב בטענות של הפעלת השפעה בלתי הוגנת מצד המטפלים על הקשישים, לאחר שאלו הפכו לדמנטיים ואף פיתחו בהם תלות נפשית.
במקרה שנדון בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, החליט בית המשפט לאשר את תוקפה של צוואת קשיש שבחר להותיר את כל רכושו למטפלת שלו ובן זוגה, תוך דחיית התנגדותו של בנו היחיד של הקשיש, שנושל מעזבונו, אף זאת בטענה שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.
כך נקבע במסגרת פסק הדין המעניין בהליך ת"ע 71275-07-18 א. נ' ג, שאותו נסביר בהרחבה בסקירה המעניינת והחשובה שלפניך.
תיק זה עסק בקשיש גרוש שנפטר בגיל 84, כשהוא מותיר אחריו רק בן יחיד שמתגורר בחו"ל.
במסגרת צוואתו ציווה הקשיש את כל רכושו למי שהיתה המטפלת שלו מטעם המוסד לביטוח לאומי במשך השנתיים האחרונות לחייו ולבן זוגה, בחלקים שווים ביניהם וכן הורה במפורש לתת לבנו 10 ₪ בלבד.
המטפלת ובן זוגה הגישו בקשה למתן צו לקיום הצוואה, בעוד הבן כצפוי, הגיש התנגדות לבקשה זו ועתר למתן צו ירושה לגבי עזבונו של אביו.
בתחילה טען הבן שיש לפסול את הצוואה בשל פגמים צורניים שנפלו בה, אך לאחר שטענות אלו נדחו, טען הבן שיש לבטל את הצוואה מאחר שהמטפלת ובן זוגה הפעילו השפעה בלתי הוגנת על אביו לצורך עריכת הצוואה לטובתם, תוך ניצול מצבו הקוגניטיבי המדורדר.
לדבריו, בינו לאביו היה קשר חם וקרוב ולא היתה כל סיבה לכך שאביו ינשל אותו ויעדיף במקומו את המטפלת ובעלה, אלא אם שני אלו ניצלו לרעה את חולשתו ותוך מעורבות פסולה בעריכת הצוואה.
עוד טען הבן שהמטפלת ובן זוגה השתלטו על אביו, ניתקו אותו מהעולם החיצון, הרחיקו אותו מכל מי שהיה בקשר קרוב עמו ואף הביאו למותו באמצעות מתן תרופות במינון מוגבר.
המטפלת ובן זוגה הכחישו לחלוטין את טענות הבן, ואמרו שבינו לבין המנוח לא היה שום קשר וכי הבן לא טרח מעולם לבוא ולבקר את אביו במשך למעלה מעשור, גם לא לאחר שהאב עבר תאונה ואושפז בבית החולים ואף לא טרח להגיע להלווייתו.
עוד טענו השניים שבינם למנוח התפתחה מערכת יחסים משפחתית חמה, שחורגת מקשרי עבודה רגילים, שהמנוח היה צלול ודעתן וכי לא רק שהם לא נטלו שום חלק בעריכת הצוואה, הם אף לא ידעו על קיומה עד לאחר פטירתו.
הדיונים בתיק התנהלו תוך סחבת רבה, בעיקר עקב התנהלותו של הבן, שבין היתר לא טרח להגיש תצהירי עדות מטעמו במועד ובנוסף, הבן גם נמנע מלמנות מומחה רפואי שיבחן את מצבו הרפואי וכשירותו הקוגנטיבית של המנוח במועד עריכת הצוואה על סמך מסמכיו הרפואיים.
עם זאת ובהסכמת הצדדים, בית הדין התיר להעיד את אשתו של הבן, שהעידה שבינו למנוח היו יחסים טובים וקרובים וכי המנוח היה מבולבל מאד בשלושת החודשים האחרונים לחייו, מתקשר ופתאום מנתק, שוכח שיחות שהתקיימו וממציא דברים שלא היו ולא נבראו.
עם זאת, אשתו של הבן אישרה שהוא לא הגיע לבקר את אביו במשך למעלה מעשור, אך היא נימקה זאת בכך שהוא נפצע קשות בתאונת דרכים.
לעומת זאת, המטפלת ובן זוגה הגישו תצהיר מטעם עורך הדין שערך את הצוואה, שהצהיר שהוא התרשם שהמנוח היה צלול לחלוטין במועד עריכת הצוואה וכי הוא אף הציג בפניו מסמך רפואי שמאשר שאין לו בעיות מיוחדות והוא איננו סובל מתסמיני דמנציה למיניהם.
לדברי עורך הדין הוא שוחח ארוכות עם המנוח, ווידא עמו שוב ושוב את רצונו להוריש את כל רכושו למטפלת ובן זוגה, ולנשל את בנו מעזבונו.
המנוח אמר לו שבנו כלל אינו שומר על קשר עמו וכי הוא אף סיפר לו על כוונתו לנשל אותו מעזבונו, אולם הבן השיב שזה לא מעניין אותו והוא לא רוצה ממנו כלום.
לפיכך, ברצונו להשאיר את כל רכושו למטפלת שלו ובן זוגה, מאחר שהם היחידים שמטפלים בו באופן מסור לחלוטין ואף הפכו לבני משפחה עבורו.
עוד בנושא: התנגדות לקיום צוואה
בית המשפט לענייני משפחה קבע שהשאלה שעומדת בפניו אינה מדוע הבן בחר שלא לבקר את אביו במשך למעלה מעשור, אלא האם האב חש שהוא נזנח על ידי בנו והחליט עקב כך שלא להוריש לו דבר, והשיב על כך בחיוב.
בית המשפט קבע שהאב החליט מרצונו החופשי לנשל את בנו מעזבונו לאחר שחש שהוא זנח אותו.
אמנם, בעדותם התעוררו קשיים לגבי הנסיבות שבהן המנוח הכיר את בן זוגה של המטפלת ותיאור מגבלות הניידות שלו, אולם אין בכך כדי להטות את כף המאזניים ולהוכיח השפעה בלתי הוגנת, וזאת בהתחשב בעדותו של עורך הצוואה, עדותה של אשתו של הבן שאישרה שהוא לא ביקר את אביו משך למעלה מעשור, העובדה שהבן לא מצא לנכון לעתור למינוי מומחה רפואי, והיעדר עדים מטעמו שיוכיחו את טענתו בדבר ניתוק המנוח מסביבתו על ידי המטפלים.
בהתאם לאמור לעיל ניתן צו קיום הצוואה תוך דחיית התנגדות הבן, שגם חוייב בתשלום הוצאות בסך של 30,000 ₪.
קריאה נוספת: