רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
האם צוואה שנערכה בין הורים, בנם וכלתם, תיחשב כצוואה הדדית לפי סעיף 8א לחוק הירושה, או שהמדובר באופציה ששמורה רק לבני זוג ואין לתת לצוואה כזאת כל תוקף?
זו השאלה המקורית שעמה נדרש להתמודד בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרת דיוניו בהליך ע"ר 15431-09-20 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום.
בסקירה החשובה והמעניינת שלפניך נסביר את פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה והמסתבר ממנה.
תיק זה עסק בצוואה משותפת נדירה ביותר, אשר נערכה ביוני 2011 על ידי ארבעה אנשים: זוג הורים, בנם ואשתו / כלתם.
ההורים קבעו במסגרת צוואה שהם מורישים את כל רכושם לבנם וכלתם בחלקים שווים ביניהם, ואילו הבן ואשתו קבעו בצוואה שהם מורישים את כל רכושם לשני ילדיהם ואם ההורים יהיו עדיין בחיים בעת מותם, אזי הם מורישים סך של 1,000 ₪ לכל אחד מהם והיתרה לילדיהם.
האב הלך לעולמו זמן קצר לאחר מכן ובחודש דצמבר 2011 ניתן צו לקיום צוואתו.
בשנת 2020 הוגשה בקשה למתן צו לקיום צוואת האם, אולם רשם הירושה דחה את הבקשה בקובעו שלפי סעיף 8א לחוק הירושה, רק בני זוג רשאים לעשות צוואה הדדית ומאחר שהבן ואשתו היו מעורבים בצוואת האם, אזי הצוואה בטלה לפי סעיף 35 לחוק הירושה.
הבן לא ויתר והגיש ערעור על החלטת רשם הירושה בטענה שגם צדדים שאינם בני זוג רשאים לערוך צוואה הדדית, בהסתמך על מספר נימוקים.
בין היתר טען הבן כי חוק הירושה איננו מונע עריכת צוואה הדדית גם על ידי מי שאינם בני זוג, וכי כל היורשים לפי הדין של האם מסכימים לקיום צוואתה.
בנוסף טען הבן שמאחר שצוואת אביו המנוח כבר קויימה, אזי אי קיום צוואת האם מהווה פגיעה במדיניות המשפטית, ואילו קביעת הרשם לפיה הוא ואשתו היו מעורבים בעריכת הצוואה, ניתנה ללא חקירה ובדיקה וללא קיום דיון הוכחות בעניין זה, ולמעשה לא היתה קיימת כל מעורבות מצידם בעריכתה.
מנגד טען בא כוחו של האפוטרופוס הכללי שסעיף 8א לחוק הירושה קובע במפורש שצוואה הדדית תיערך רק על ידי בני זוג, לאור הפגיעה בעקרון החופש לצוות כאשר נערכת צוואה הדדית, ומאחר שמדובר בצוואה שגויה מבחינה משפטית, אזי גם אין כל משמעות להסכמת היורשים על פי הדין לקיומה.
בית המשפט קבע שמדברי ההסבר לחקיקת סעיף 8א לחוק הירושה בשנת 2005 ומלשון הסעיף עצמו עולה שכוונתו המפורשת המחוקק היתה שרק בני זוג רשאים לערוך צוואה הדדית וזאת מתוך רצון להגן על אינטרס ההסתמכות של שני בני הזוג באמצעות הגבלת האפשרות של כל אחד מבני הזוג לשנות את הצוואה ההדדית, למרות שמדובר בעקרון שמנוגד לעקרון החופש לצוות, שהוא עקרון על בכל הנוגע להוראות החוק.
לפיכך ומאחר שמטרת החוק היתה להגן על בני זוג בלבד ועל מנת שיישארו מוגנים גם לאחר פטירת בן הזוג, לא ניתן להכשיר צוואה שנערכה על ידי בני הזוג יחד עם בנם וכלתם.
בנוסף דחה בית המשפט את טענת הבן לפיה אי הכשרת צוואת האם מהווה פגיעה במדיניות המשפטית לאור הכשרת צוואת האב בעבר, מאחר שאין בפגם שנעשה בעבר כדי להכשיר ביצועו של פגם נוסף.
מדיניות משפטית ראויה מחייבת מתן פסק דין נכונים וראויים ובהתאם לאמור בהוראותיו המפורשות של החוק, בפרט שבחינת צוואת האב תביא לתוצאה דומה, מאחר שהוא ציווה כל רכושו לאשתו המנוחה, בעוד שהציווי לגבי בנו וכלתו ממילא מתבטל לאור הוראות סעיף 35 לחוק.
בנוסף דחה בית המשפט את טענת הבן לפיה שגה הרשם כשקבע שהוא ואשתו היו מעורבים בעריכת הצוואה ללא קיום דיון הוכחות בעניין.
בית המשפט קבע שמדובר בצוואה שהבן ואשתו חתומים עליה כמצווים ועל כן די בכך כדי לקבוע שהם היו מעורבים בעריכתה, ואין כל צורך לערוך דיון הוכחות בעניין מעורבותם בעריכת הצוואה, ולבזבז זמן שיפוטי יקר.
בנוסף, סעיף 35 לחוק הירושה שקובע את בטלותה של הוראת צוואה שמזכה מי שהיה מעורב, הנה חזקה שבדין, אשר איננה ניתנת לסתירה.
מטרת המחוקק היא להרתיע את מי שמעורב בצוואה ולכן גם אם יוכח שהצוואה מבטאת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה לגבי מי שמעורב בעריכתה, הוראת הצוואה המזכה אותו תבוטל.
אמנם, הפסיקה נוטה לפרש סעיף זה בצמצום, באופן לפיו נקבע שעל מנת שצוואה תתבטל בשל מעורבות הזוכה, צריך שיתקיים אחד מאלה:
במקרה הנדון אין חולק שהבן ואשתו, שחתומים על הצוואה כמצווים, היו לכל הפחות עדים לעשייתה ולקחו חלק בעריכתה ועל כן די בכך בכדי להביא לבטלות הסעיף בצוואה המזכה אותם.
בנוסף נקבע שלהסכמת היורשים כדין לתת תוקף לצוואה שגויה אין כל משקל ועל כן יש לדחות את הבקשה למתן צו לקיום צוואת האם.
יחד עם זאת, במקום הצוואה, ניתן לתת צו ירושה לגבי עזבון האם, בצירוף ההסתלקויות הרלוונטיות של יתר היורשים על פי דין.
עוד בנושא: ביטול צוואה הדדית שקויימה באמצעות צוואה מאוחרת