חיוב במזונות זמניים למרות הסדר קינון הורי

משמורת בשיטת נסטינג ואי הסכמה לגבי מזונות

הסדר הקינון בין ההורים קבע שהאב ישהה בבית המשפחה בימים א' ו-ה' בשבוע האחד ובשבוע השני בימים א', ג' ושישי עד מוצאי שבת.

האם הגישה באמצעות עורך דינה תביעת מזונות זמניים בטענה שחרף הסדר הקינון וזמני השהות שנקבעו לאב, רק היא מכלכלת ומזינה את בנותיה.

האב התנגד לבקשה בטענה שצרכי הקטינות מסופקים במלואם במסגרת הסדר הקינון ועל כל צד לשאת במזונות הקטינות לפי ימי השהות שלו עמן וכי הוא עצמו נושא בכל צרכיהן בהתאם.

בית המשפט הבהיר כי הסדר קינון הורי משפיע על אופן החיוב במזונות בכל הקשור לרמת החיים, קביעת ההורה המרכז, הוצאות ההורים ומימוש האחריות ההורית הכלכלית, והסביר את הכרעתו בפרטים.

לגבי רמת החיים: מאחר שהסדר הקינון ההורי נועד לאפשר יציבות לילדים ושמירה על אורח חייהם, יש לשמור גם על רמת החיים שלה הורגלו קודם לכן בדירה, וזאת בעיקר בכל הנוגע לאופן השימוש במתקני הדירה ובהוצאות הכלכלה והמזון.

לגבי קביעת ההורה המרכז: קביעת ההורה המרכז בהסדר קינון הורי חייבת להיעשות בסמיכות לעריכת ההסדר. המיידיות של קביעת ההסדר נוגעת בעיקר להוצאות החזקת המדור והוצאות תלויות שהות כגון הכלכלה והמזון.

כשמדובר בפסיקת מזונות זמניים, יש לפעול לפי עקרון השיקוף ולבחור בהורה שביצע את רכישות הצרכים והמצרכים תלויי השהות ושאינם תלויי שהות, לפני פסיקת המזונות הזמניים ואף לפני המשבר, כנקודת התחלה ובסיס לקביעת ההורה המרכז שיעשה זאת כעת בעקבות פסיקת המזונות הזמניים.

מצד שני, יש לשקול חיוב במזונות של מי שהיה הורה מרכז לפני הסדר הקינון, כשהוכח שהוא אינו ממשיך לעשות כן מבחירה במהלך הסכסוך.

לגבי הוצאות ההורים: בעקבות הסדר קינון הורי, על כל הורה למצוא לעצמו דיור חליפי בזמנים שאינם זמני שהות בבית הצדדים. מצבו הכלכלי של הורה שגר בדירת הוריו / בן זוג אחר מושפע פחות ממצבו הכלכלי של הורה שנדרש לשכור דירה.

העניין צריך למצוא ביטויו בחישוב ההכנסות הפנויות של כל הורה בהתאמה לפני קביעת יחס ההכנסות ביניהם.

לגבי מימוש האחריות ההורית הכלכלית: בניגוד למקרים "רגילים" של תנועת הילדים בין שני בתי ההורים הגרושים והחשש מפני תחושת שהות בבית עשיר אל מול בית עני, בהסדר קינון הורי הילדים נשארים כל הזמן בביתם.

עם זאת, יש לקחת בחשבון את הצורך בהשוואת יכולות הצדדים לבלות עם הקטינות בזמני שהות ולממן עבורן צרכים שאינם תלויי שהות ברמה דומה לעבר, למשל הוצאות בילוי ופנאי, ביגוד והנעלה, כאשר גם בהקשר זה חשוב לבחון מי ההורה המרכז.

איך מחשבים את גובה המזונות במקרה כזה?

בית המשפט הבהיר שהלכת בע"מ 919/15 קבעה כי החבות במזונות ילדים מעל גיל 6 תחול על שני ההורים תוך התחשבות בצרכי הילדים, יחס הכנסות ההורים, וחלוקת זמני השהות ביניהם. עוד נקבע כי אין להבדיל בין צרכים הכרחיים לשאינם כאלו, אלא יש להבדיל בין צרכים תלויי שהות לשאינם כאלו.

במקרה דנן, יחס חלוקת זמני השהות הנו 57% לאם ו-43% לאב ואילו יחס חלוקת ההכנסות הפנויות של ההורים הינה 30% לאם ו-70% לאב.

בהתחשב בנתונים אלו, בשים לב לפער הכוחות הכלכלי בין ההורים, ועל מנת להותיר את רמת החיים של הקטינות ללא שינוי, קבע בית המשפט שהאב ישמש כהורה מרכז לעניין הוצאות הכלכלה והמזון בבית וחייב אותו לשלם לאם מזונות בסך של 2,100 ₪ לחודש.

לגבי הוצאות ביגוד, הנעלה ודמי כיס של הקטינות נקבע שכל הורה ישא בהן לפי יכולותיו הכלכליות וטובת הקטינות ואילו לגבי תשלומי החזקת המדור, מיסי קהילה לקיבוץ ותשלומי חינוך של הקטינות נקבע שההורים ישאו בהם לפי יחס של 70% לאב ו-30% לאם.

לפסק דין זה ישנה משמעות רבה לגבי הורים גרושים המנהלים משמורת על ילדיהם בשיטת הקינון, ככל שהדבר נוגע לחובת המזונות - בהתאם למבחן הכנסותיהם של ההורים כפי שעולה מפסק הדין.

קריאה נוספת:

• קביעת מזונות ילדים במסגרת הסדר קינון הורי
• האם אפשר לתבוע מזונות זמניים כשלא ברור מי האב?