על פי הממצאים, למעלה מחמישים אחוזים מהזוגות בחרו בעקבות החוק, שלא להגיש תביעה משפטית. בעקבות כך, הומלץ באופן חד משמעי להפוך את הוראת השעה לחוק קבע.

בהמשך לקביעה זו, אושר במהלך חודש יוני 2020 חוק הגישור בקריאה שניה ושלישית (חוק הסדר התדיינויות בהוראת משפחה בשמו המלא) ובכך הפך למעשה לעובדה מוגמרת ומחייבת.

מעתה, כל זוג העומד בפני גירושין, יהיה מחויב על פי חוק לעבור בנתיב זה, בטרם יגיע לבית המשפט. אחת התופעות הקשות בתהליך גירושין היה המאבק על משמורת והכנסתם של הילדים כאמצעי לחץ בתהליך עצמו.

הנה נתון מעניין וחשוב מאוד בעניין זה, במהלך העשור שקדם לחוק, נרצחו 12 ילדים על ידי אחד מהוריהם במהלך תהליך הגירושין.

כולנו זוכרים היטב את האירועים הקשים הללו שזרעו רד וחלחלה בכל הורה והורה. מאז כניסתו של החוק לתוקף, לא נרצח אף ילד וזה נתון מעודד מאוד. חוק הגישור הוא אחד מהשינויים החשובים שפקדו את עולם דיני המשפחה בישראל, אך הוא לא לבד.

עשור של שינויים בחיי המשפחה

בחרנו לפתוח את המאמר בחוק הגישור שאושר לפני כחודש ימים בכנסת ישראל. אין ספק שמדובר בשינוי הבולט בתחום דיני המשפחה בעשור האחרון, אולם הוא לא לבד ואליו מצטרפים עוד מספר שינויים מהותיים שמגדירים את העשור האחרון כדרמטי בתחום דיני המשפחה.

בין הפסיקות והשינויים הבולטים, הכרה בילדים של זוגות חד מיניים, שוויון בנטל תשלומי המזונות והתפתחות השיח בנושא הטעון, ניכור הורי.

אם אתם מחפשים מילת מפתח שתאפיין את השינויים בדיני המשפחה בעשור החולף, היא תהיה שיוויון. נכון, המצב עדיין לא אידיאלי, אבל השיח הרב שהתפתח סביב דיני המשפחה, חצה את המערכות המשפטיות, הפרלמנטריות וכמובן החברתיות תקשורתיות.

מושגים שהיו מנת חלקם של זוגות מתגרשים בלבד, הפכו לשגורים בפיהם של פרלמנטרים ואנשי תקשורת, הם פשוט דיברו על זה. במציאות בה כל זוג שלישי בישראל מתגרש (למעלה מ-14,000 זוגות בשנה!), מדובר בשיח חשוב מאין כמותו. וכאמור, השיח הוביל לשינויים.

נתחיל בתחום תפיסת ההורות. ועדת שניט שהגישה את מסקנותיה בשלהי העשור הקודם, קבעה בין היתר לבטל את חוק חזקת הגיל הרך שקובע כי ילד עד גיל 6, יהיה במקרה של גירושין באופן אוטומטי בחזקת האם.

אז נכון, החוק החדש שביקש לשנות זאת עורר סערות רבות ולא עבר בכנסת, אבל התפיסה בהחלט השתנתה והמציאות מדברת בעד עצמה.

יותר ויותר הורים, ללא קשר לגיל הילדים, מקבלים הגדרה הורית שווה, לצד זמני שהות רחבים עם ילדיהם, לפני עשור זה נשמע כמעט דמיוני. כיום, עמדת הגורמים המקצועיים המעורבים במקרי גירושין, היא להתייחס אל שני ההורים בשיוויון וכבר מגילאים צעירים מאוד של הילדים לקבוע חלוקה כמעט שוויונית בין ההורים. המסר חלחל.

המונחים של משמורת ילדים והסדרי שהות (לשעבר הסדרי ראייה) השתנו למונחים ברוח זו של שוויוניות. את המונח הטעון משמורת, תפסה אחריות הורית משותפת.

הסדרי שהות לאב, מוגדרים כיום כחלוקת זמנים בין שני ההורים. חלוקת הזמנים הסטנדרטית היום נעה בין 40-60 ל-50-50, מה שמאפשר בעצם לילדים ליהנות משני הורים מעורבים.

גם בנושא מזונות הילדים חל בעשור האחרון שינוי מהותי. בית המשפט הציג שתי החלטות תקדימיות, הראשונה בשנת 2017, לפיה, עבור ילד מעל לגיל 6 יקבע סכום המזונות בהתאם להכנסת שני ההורים וזמני השהייה של הילד. מתחת לגיל 6 עדיין חל הדין הרבני.

בשנת 2019, נקבעה הלכה שנייה בתחום המזונות שהביאה לסיום מרוץ הסמכויות בנושא מזונות ילדים בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט. הפסיקה קבעה שבהיעדר הסכמה של אחד מההורים, לא תהיה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות.

בנוסף, החל בית המשפט להתאים עצמו למציאות בה אנו נחשפים לתאי משפחה חדשים ושונים. בפסיקות משפטיות שנתקבלו בעשור האחרון, ניתן לראות את ההתפתחות ההדרגתית בהכרה המשפטית בהורות שאינה גנטית, קרי ילדי משפחות חד מיניות וילדי פונדקאות שמקבלים אט, אט מעמד שווה במערכת בתי המשפט.

מדובר בשינוי חשוב ומשמעותי שמצטרף כאמור לשורת השינויים שמנינו עד כה.

נושא מרכזי נוסף שזכה לשינוי תפיסתי הוא תחום הניכור ההורי. אין ספק כי מדובר באחת הסוגיות הקשות בקשר המשפחתי בכלל ובתהליכי הגירושין בפרט.

אומנם אין מדובר בתופעה חדשה, אבל התייחסות הנחרצת אליה והניסיון להוקיעה באמצעות מערכת בתי משפט החלו בעשור זה.

אם בעשור שלפני, התקשה בית המשפט להתמודד עם התופעה הסבוכה, הרי שבעשור האחרון, קבעו בתי משפט סנקציות להורה מנכר. בית המשפט העביר באופן ברור מסר כי שימוש של ילד ככלי נשק במסגרת מאבק גירושין הוא נוראי ולא מקובל.

יש עוד מה לעשות

על אף השינויים המשמעותיים שמנינו במאמר זה בתחום דיני המשפחה, לוח המשימות עדיין מלא. לא עמוס, אבל מלא. ראשית מלאכת החקיקה טרם בשלה, חזקת הגיל הרך אומנם עברה תמורות חשובות, אך הפרלמנט הישראלי טרם השלים את המשימה.

כלומר, השיח הציבורי התרחב והשתנה, אך החוק עדיין נראה כסוג של טאבו. ארגוני האבות עדיין מצפים ליישום מלא של ועדת שניט, נאמר כי בעשור הבא יש להם בהחלט למה לצפות.

זה לא יהיה דמיוני אם הכנסת תאשר למשל בשנת 2023, את חוק חזקת הגיל הרך. כרגע השינויים מגיעים מהשטח, בעיקר מבית המשפט והם תוצאה ישירה של השיח הציבורי הנרחב בתחום.

אי אפשר לדעת אם העלייה המצערת מידי שנה במספר הזוגות המתגרשים בישראל, מציפה את הקשיים או שזהו חלק משינוי גלובלי בתחום. מה שבטוח כי עולם דיני המשפחה אינו בלתי תלוי והשינויים בו הם חלק מהמאבק שמתחולל בעולם כיום סביב המונח שוויון.

העובדה שנשים רבות מצליחות לפתחת קריירה מצליחה, מהווה גם היא מנוף לשינוי בשיח, העולם המסורתי כפי שהכרנו משתנה והאב של האלף הנוכחי, שונה מהותית מהאב המסורתי שמוכר לנו מהאלף הקודם.

נסכם ונאמר כי העשור האחרון הביא לשינויים משמעותיים ביותר בתחום דיני המשפחה, השאלה המרכזית היא האם מדובר בשינויים דרמטיים שמיצו את התמורה בתחום, או שזוהי תחילתה של מהפכה. ימים יגידו.

עוד בנושא: כיצד משפיעה רשת האינטרנט על הזוגיות שלך?