אולם, במסגרת הליך ע"א (נצ') 3245/03 ע.מ. נ' היועמ"ש לממשלה קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בדעת רוב כי סעיף זה חל גם על בני זוג בני אותו מין, כלומר בני זוג הומוסקסואליים או בנות זוג לסביות. 

פסק הדין קבע כי השימוש בביטוי "איש ואשה" נעשה רק מאחר שזו היתה צורת המשפחה הרווחת ומקובלת בתקופת חקיקת הסעיף.

השימוש בביטוי זה לא נועד לשלול מבני אותו מין את זכות הירושה של בן הזוג, אלא הוא נבחר רק כדי לבטא חיי שיתוף בין בני זוג, ועל כן הוא חל גם על בני זוג בני אותו מין.

תיק זה עסק ספציפית בשני בני זוג הומוסקסואליים ובהתאם לכך נקבע באותו מקרה שבן הזוג ההומוסקסואל שנותר בחיים זכאי לרשת את בן זוגו המנוח לפי סעיף זה.

במסגרת פסק הדין בהליך ת"ע 8299-08-20 עזבון המנוחה ש.י. נ' ב.א.י. שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה נדון מקרה דומה, שעסק בבנות זוג לסביות, שגם אז נקבע כי בת הזוג שנותרה בחיים רשאית לרשת את בת זוגה המנוחה לפי סעיף 55 לחוק הירושה.

לאחר פטירת המנוחה הגישה בת הזוג שנותרה בחיים בקשה למתן צו ירושה שיקבע שעיזבון המנוחה יחולק בינה לבין אחותה של המנוחה.

ב"כ היועמ"ש לממשלה הודיע שהוא מתנגד לבקשה, מאחר שהמבקשת לא המציאה הוכחות לכך שהיא והמנוחה היו ידועות בציבור, לא הוכח שהן ניהלו משק בית משותף ולרבות על ידי הצגת אישור כתובת משותפת וניהול חשבון בנק משותף.

בתגובה הגישה המבקשת אסמכתאות נוספות לקיום חיי שיתוף, לרבות ייפוי כוח נוטריוני מטעם המנוחה, ייפוי כוח בחשבונות בנק מטעם המנוחה, החזקת כרטיסי האשראי של המנוחה ואישור כתובת משותפת מטעם מרשם האוכלוסין.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי המבקשת הוכיחה כנדרש שהיא והמנוחה היו ידועות בציבור שחיו חיי משפחה במשק בית משותף ובהמשך הוא הוסיף וקבע שניתן להחיל גם עליהן את סעיף 55 לחוק הירושה. 

בית המשפט הסביר שיש לפרש את סעיף 55 לחוק הירושה באמצעות פרשנות תכליתית, המתבססת על מציאות החיים בעת חקיקת הסעיף והמטרה שהוא נועד להגשים, ופרשנות זו מחייבת את המסקנה שהסעיף חל גם על בני זוג בני אותו מין.

בית המשפט ביסס את קביעתו הנ"ל על פסק הדין שניתן בהליך ע"א (נצ') 3245/03 בו נקבע כאמור, שהביטוי "איש ואשה" שימש את המחוקק, בהיעדר תודעה לאפשרות קיומם של מצבים מורכבים יותר, על מנת לומר שכל מי שמקיים חיי משפחה ואינו נשוי יהנה מהוראות החוק, כך שממילא הוא חל גם על ידועים בציבור בני אותו מין.

לשון הסעיף והקשרו מלמדים שמטרתו היתה להחיל את זכויות הירושה על כל מי שהדין האישי מונע מהם להינשא זל"ז, כך שהוא מהווה אכסניה רחבה להחילו על כל צורות חיי המשפחה בלא נישואין, בהתחשב בשינויים החברתיים והנורמות המשתנות.

בנוסף ביסס בית המשפט את קביעתו הנ"ל על שורה נוספת של פסקי דין בנושאים שונים שקבעו שהמונח "בן זוג" שקבוע בחוקים שונים, יחול גם על ידועים בציבור בני אותו מין. כך, לדוגמא, נקבע לגבי שינוי או קביעת שם משפחה, פיצוי בן זוג, זכויות בן זוג שמקורן בהסכם קיבוצי, רישום נישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל ועוד.

בהתאם לכך הורה בית המשפט על מתן צו ירושה לפיו עזבון המנוחה יחולק בין בת זוגה לאחותה כאמור בסעיף 11(א)(2) לחוק.

קריאה נוספת: זכויות להט"ב בישראל