רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
במציאות המודרנית של ימינו, יותר ויותר זוגות חד-מיניים מבקשים לממש יחדיו את זכותם להורות. הדבר נעשה בדרך כלל כאשר אחד מהם משמש כהורה הביולוגי של הילד, בעוד השני מסייע לו בגידול הילד ולמעשה משמש מעין אבא שני או אם שניה של הילד. בן זוג כזה מכונה הורה חברתי.
לא פעם אותו הורה חברתי מעוניין, באופן טבעי, לרכוש מעמד משפטי ביחס לילד, אשר יקנה לו זכויות וחובות ביחס לילד כשם שיש להורה ביולוגי כלפיו.
לפיכך מתעוררת השאלה כיצד יכול בן זוג חד מיני להירשם כהורה כלפי הילד הביולוגי של בן זוגו, שלו הוא משמש כהורה חברתי.
נכון להיום, קיימות שתי דרכים לעשות זאת: באמצעות קבלת צו לאימוץ הילד או באמצעות קבלת צו הורות פסיקתי. בסקירה שלפניך נסביר אודות כל אחת משתי הדרכים בהרחבה.
בתי המשפט בארץ מאפשרים להורה החברתי של הילד לאמץ אותו באופן חוקי בנסיבות מסויימות, ובכך להקנות להורה החברתי לגבי הילד את אותן הזכויות והחובות שקיימות בין הורה ביולוגי לילדו, וזאת בעקבות פסיקתו של ביהמ"ש העליון במסגרת הליך ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה.
במסגרת תיק זה נענה בית המשפט העליון לבקשתן של טל ואביטל ירוס-חקק, בנות זוג לסביות המקיימות יחד תא משפחתי, לאמץ זו את ילדיה הביולוגיים של זו. בעת מתן פסק הדין חיו השתיים ביחד כבר 15 שנה והיו להן שלושה ילדים מתרומות זרע אנונימיות.
המחלוקת בעניין זה התעוררה מאחר שחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 איננו מכיר מפורשות באפשרות שבן זוג למערכת יחסים חד מינית יאמץ את ילדיו הביולוגיים של בן זוגו, אך יחד עם זאת הוא גם לא שולל במפורש אפשרות זו.
סעיף 3 לחוק האימוץ קובע כך:
3. כשירות המאמץ
אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן.
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
אולם סעיף 25(2) לחוק האימוץ קובע כך:
25. סמכות לסטות מסייגים
נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2).
במהלך חייהן המשותפים החליטו בנות הזוג ירוס-חקק להביא ילדים לעולם באופן שכל אחת מהן תהרה מתרומת זרע של תורם אנונימי. בדרך זו ילדה טל שני בנים ואביטל ילדה בן אחד.
בשנת 1992 ולאחר הולדת הילד הראשון חתמו בנות הזוג על הסכם חיים משותפים. במסגרת הסכם זה נטלה כל אחת מהן אחריות משפחתית מלאה כלפי כל הילדים שייוולדו למי מהן, לרבות דאגה ואחריות משותפת לתשלומי מזונות לכל אחד מהילדים עד לגיל 21.
בנוסף, חיברו השתיים צוואה שכללה הוראות כיצד להבטיח את כלכלתם ומילוי יתר צורכיהם של שלושת הילדים. מאז נולדו הילדים גידלו אותן בנות הזוג במשמורת משותפת, וללא כל הבחנה מצד מי מהן לעובדת קיומו של קשר ביולוגי או היעדרו.
גם הילדים מתייחסים לבנות הזוג ירוס-חקק כאל אמהותיהם לכל דבר ועניין אף שכל אחד מהם יודע מי היא אמו הביולוגית.
בשנת 1997 פנו בנות הזוג ירוס-חקק אל בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בבקשה להעניק לכל אחת מהן צו אימוץ לצאצאי רעותה.
בנות הזוג נימקו כי הן מעוניינות לעגן מבחינה משפטית את מציאות חייהם של שלושת הילדים, שנולדו במסגרת תא משפחתי שבו יש בפועל שתי אמהות, כיוון שהן שותפות מלאות לגידולם ולחינוכם של שלושתם.
ברם, בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן דחה את עתירתן בטענה שלא ניתן לעקוף את הוראת סעיף 3 לחוק האימוץ באיצטלה של אימוץ ע"י יחיד, ובכך לתת למעשה גושפנקא למערכת דו הורית.
ערעורן של בנות הזוג על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה אף הוא, בטענה שהמדובר בפרשנות מרחיקת לכת של חוק האימוץ, שאיננה בסמכות בתי המשפט כי אם בסמכות המחוקק בלבד:
"אין להקל ראש בהוראות הכתובות בחוק האימוץ. פירוש מרחיב המתבסס על תאוריות של טובת הילד בלבד (מה עוד שהן שנויות במחלוקת ונטולות הסכמה חברתית רחבה) יכול להביא לתוצאות מרחיקות לכת.
...נושא ההומוסקסואלים והלסביות ומעמדם בחברה, כמו גם סוגיית אימוץ קטינים על ידי זוגות חד-מיניים שנוי במחלוקת ציבורית. הכרעות חברתיות עקרוניות ובסיסיות של החברה הישראלית צריכות להיעשות על ידי הכנסת כרשות מחוקקת. בהיעדר קונצנזוס חברתי, אל לו לבית-המשפט להכריע בסוגיה שנויה במחלוקת זו ולעקוף את מלאכת המחוקק".
בסוף שנת 2001 הגישו בנות הזוג ירוס-חקק ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון.
במסגרת ערעורן הדגישו בנות הזוג כי הן אינן מבקשות מבית הדין להכיר בהן כבנות זוג או להעניק סטטוס כלשהו של הכרה לתא משפחתי חד מיני, אלא רק לאפשר לכל אחת מהן לאמץ את ילדיה של האחרת מתוקף החריג בסעיף 25(3) לחוק האימוץ, אשר מאפשר אימוץ על ידי הורה אחד למען טובת הילד ובהתקיים נסיבות מיוחדות.
ביהמ"ש העליון קבע בפסק הדין אשר ניתן על ידו בשנת 2005 כי אין מניעה שבת זוגה של אם ביולוגית לילד תאמץ את ילדיה של האם, והשיב את התיק לבית המשפט לענייני משפחה כדי שזה יבחן את הראיות ויחליט האימוץ הינו לטובת הילד והאם מתקיימות נסיבות מיוחדות, כפי שדורש חוק האימוץ.
פסק הדין הבהיר כי אין הכוונה ליצור סטטוס חדש של משפחה חד-מינית. המדובר בעתירה המבקשת להתחשב בטובת הילד המאומץ האמורה בסעיף 25 לחוק האימוץ על מנת להתגבר על הוראות סעיף 3.
עוד נקבע כי הנסיבה שהמדובר בבן לזוג חד-מיני המבקש לאמץ את ילדי בן זוגו אינה פוסלת על הסף את האימוץ, אלא היא נסיבה אחת מכלל הנסיבות שיש לקחת בחשבון בשיקולי טובת הילד.
פסק הדין שב והדגיש כי הוא אינו קובע כל עמדה ערכית ביחס לזוגות חד-מיניים וזכותם לאמץ ילדים, וכי המחוקק הוא שצריך לקבוע האם עיקרון טובת המאומץ צריך לחול גם לעניין משפחה חד-מינית.
התוצאה המעשית של פסק הדין בערעור לבית המשפט העליון הייתה שבית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט למשפחה, על מנת שזה יבחן אם לתת צו אימוץ על פי הקריטריונים שהותוו בפסק הדין.
ואכן, בשנת 2006 נתן בית המשפט לענייני משפחה צו אימוץ כמבוקש. בכך הפכו בנות הזוג ירוס-חקק לזוג ההורים החד-מיניים הראשון בישראל שקיבל צו אימוץ בפועל.
ביום 17.10.2006 אישר בית המשפט אימוץ נוסף בנסיבות דומות. עד תחילת 2008 ניתנו כ-25 צווי אימוץ בנסיבות דומות.
בשנת 2010 פרסם משרד הרווחה נתונים לפיהם חלה עלייה באימוץ ילדים על ידי משפחות חד מיניות, וכי בשנת 2009 אומצו 72 ילדים על ידי הורים בני אותו מין, לעומת 30 ב-2008.
ביום 10.2.2008 הודיע היועמ"ש לממשלה דאז, מני מזוז, בעקבות דיון בהשתתפות אנשי מקצוע מתחום הרווחה והמשפטים כי:
"ניתן לאפשר לבן זוג בן אותו המין לאמץ את ילדו, הביולוגי או המאומץ, של בן זוגו. כן נקבע, כי אין מניעה חוקית לאשר לבני זוג מאותו המין, או למי מהם, לאמץ ילד זר, שאינו ילדו של אחד מבני הזוג, וזאת בנסיבות בהן נשקלת בקשה לאימוץ על ידי אדם יחיד, ובכפוף לשיקולי טובת המאומץ כמקובל".
קראו בהרחבה על קביעת הסדרי ראיה בפרידת זוג חד מיני
צו הורות פסיקתי הינו צו שמאפשר למי שאינו הורה ביולוגי של הילד להירשם כהורה שלו, וזאת בהתאם לסעיף 1(4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995 אשר משמש כמסגרת משפטית למתן צו הצהרתי לקביעת קשרי הורות לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.
צו זה מהווה הקלה משמעותית הואיל והוא חוסך ומייתר את כל ההליכים המייגעים וממושכים אשר כרוכים בקבלת צו אימוץ בארץ.
במסגרת בג"צ 566/11, 6569/11 ממט ואבירם-טבק נ' משרד הפנים נדונו במשותף שתי עתירות נפרדות של אותם בני זוג הומוסקסואליים אשר ביצעו הליך פונדקאות בחו"ל. בכל אחד מהמקרים נולדו ילדים אשר היו קשורים גנטית רק לאחד מבני הזוג.
במסגרת העתירה לבג"ץ ביקשו בני הזוג כי גם בן הזוג הלא ביולוגי ירשם כאבי הקטינה.
בית המשפט העליון קבע לראשונה כי בן זוג חד מיני שאינו ההורה הביולוגי של הילד שהביא בן זוגו לעולם במסגרת הליכי פונדקאות בחו"ל, יוכל אף הוא להירשם במרשם האוכלוסין כהורה של הילד בהתאם לצו הורות פסיקתי, וזאת על יסוד תעודת הלידה ופסק הדין הזר שצורפו לעתירה.
במסגרת הליך אמצ 245-01-14 ס.א.א. נ' היועמ"ש לממשלה נפסק ביום 4.9.2014 כי במקרים בהם לזוג לסביות נולד ילד הקשור גנטית לאחת מהן בלבד, כתוצאה מתרומת זרע אנונימית, דהיינו, שלא במסגרת הליך פונדקאות בחו"ל, ניתן להורות על מתן צו הורות פסיקתי לבת הזוג השניה.
כל זאת בהנתן שמתקיימים רצון וכוונה אמיתית ליחס הורות והסכמה של ההורה הלא ביולוגי לקבל על עצמה חובות הוריות וכי בפועל מתקיימים יחסי הורות. כאמור, אין המדובר במצב בו ההורה הלא ביולוגי הצטרף למשפחה בשלב מאוחר, אלא זוג אשר יזם את ההורות יחד והתנהג מיום הולדת הקטין כשני הורים לכל דבר ועניין.
יצויין כי עמדת היועמ"ש לממשלה במסגרת הליך זה התנגדה לבקשה למתן צו ההורות הפסיקתי, בטענה כי במקום בו הקטין נולד מתרומת זרע לאשה שנשאה את ההריון בעצמה, אזי אפיק האימוץ הוא האפיק היחיד הקבוע בדין המאפשר להורה הלא ביולוגי לכונן את החובות והזכויות ההוריות כלפי ילדה הביולוגי של בת זוגה.
אולם, במסגרת הליך אמצ 57740-12-13 שינה היועץ המשפטי לממשלה באופן תקדימי את עמדתו בעניין זה, וציין כי דרך המלך שקבע המחוקק הינה אמנם במתן צו אימוץ, אך במצבים כדוגמת המצב שנדון בעתירה אין עוד מניעה לנקוט במסלול של צו הורות פסיקתי.
עמדתו החדשה של היועץ המשפטי לממשלה נסמכה על הנימוקים הבאים:
במסגרת הליך זה נדונה בקשתן של זוג לסביות למתן צו הורות פסיקתי, אשר יכיר בבת הזוג של אם לסבית כהורה נוסף של ילד שנולד לאם הביולוגית מתרומת זרע אנונימית.
המדובר היה בבנות זוג לסביות מזה מספר שנים אשר נישאו זו לזו מחוץ לישראל, רשומות במשרד הפנים כנשואות, נחתם ביניהן הסכם חיים משותפים שניתן לו תוקף של פסק-דין והן אף ערכו צוואה הדדית.
כשנה לפני כן נתן בית המשפט למשפחה צו אימוץ לפיו אחת מבנות הזוג מאמצת את הילד של בת זוגה, אך כעת, משנולד ילד גם לבת הזוג המאמצת, מבקשות השתיים שלא לחזור על מסלול צו האימוץ, כפי שנעשה ביחס לילד הראשון.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע ביום 1.3.2015 במסגרת הליך זה כי גם בן זוג חד מיני שאינו ההורה הביולוגי של הילד שהביא בן זוגו לעולם, וזאת גם שלא במסגרת הליכי פונדקאות בחו"ל, יוכל אף הוא להירשם כהורה של הילד בהתאם לצו הורות פסיקתי.
בית המשפט נעתר לבקשה זו לרבות בהסתמך על עמדתו התקדימית של היועמ"ש לממשלה, יהודה ויינשטיין, לפיה הוא איננו מתנגד למתן צו זה.
במסגרת הליך תמ"ש 63355-3-15 פלונים נ' היועמ"ש לממשלה, נדונה בקשה נוספת של זוג הומוסקסואלים שאחד מהם הביא לעולם תאומות בהליך פונדקאות, לתת לגביהן צו הורות פסיקתי גם ביחס לבן הזוג שאינו האב הביולוגי.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נעתר לבקשה ביום 24.12.2015 בדגש על טובת הילדים ובהסתמך על בג"צ ממט הנזכר לעיל.
לסיכום: הורה חברתי, דהיינו, בן זוג חד מיני שאיננו ההורה הביולוגי של ילד שנולד לבן זוגו, רשאי לקבל מעמד כהורה מאמץ או כהורה פסיקתי ביחס לאותו הילד, וזאת במידה וקיימות נסיבות מיוחדות המוכיחות כי הדבר הינו לטובת הילד.
עוד בנושא: מועד תחולתו של צו הורות פסיקתי, אימתי?