ביום 7.12.2020 כלומר, כעבור קצת יותר מ-7 שנים, הגיש בנו של המנוח מאשתו הראשונה, שחי בחו"ל, בקשה לביטול הצו לפי סעיף 72 לחוק הירושה.

לדברי הבן, היחסים בינו לאביו היו טובים אם כי מורכבים, מכיוון שהם לא חיו יחדיו לאחר גירושי הוריו, אולם שנים לפני מותו עדכן אותו האב שהוא עורך צוואה לפיה רכושו יחולק בין כל 4 ילדיו.

בשנת 2013, כשהוגשה הבקשה למתן צו קיום הצוואה דנן, הוא הבין שהצוואה הקודמת בוטלה ובמקומה האב ערך צוואה חדשה, אולם באותה עת הוא לא ידע שהיא נערכה במרמה.

מכיוון שהוא חי בחו"ל, הוא חשב שמותו של האב בגיל 68 היה פתאומי, אולם רק במהלך 2019 הוא גילה דרך גורם שלישי שלמעשה האב היה חולה במחלה סופנית לפני מותו, וכי אחיו למחצה הסתירו זאת ממנו.

עוד נודע לו שהאב חתם על הצוואה כשהוא גוסס, תחת השפעת תרופות ובעיקר היה נתון תחת השפעתם הבלתי הוגנת של אחיו למחצה, שניצלו לרעה את תלותו המוחלטת בהם, וגרמו לו לחתום על צוואה חדשה שאיננה מבטאת את רצונו האמיתי.

לפיכך המדובר בעובדות שלא היו ידועות לו בזמן מתן צו קיום הצוואה ויש לבטלו, לפי סעיף 72 לחוק הירושה.

האחים למחצה התכחשו לטענות הבן וטענו שבינו לאב המנוח דווקא התקיים נתק ממושך במשך שנים רבות, וכי הבן סירב להיות בכל קשר עם האב, דבר שהעיב על המנוח עד יומו האחרון. המנוח גם היה צלול לחלוטין עד יומו האחרון חרף מחלתו, והוא אמר במפורש שהוא איננו מעוניין להוריש לבן דבר לאור יחסו אליו.

בנוסף, הבן ידע על מחלת האב בזמן אמת ולא מדובר בעובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת מתן הצו.

מאחר שהבן היה מודע לבקשה למתן הצו מיום 12.11.2013, מכאן שתקופת ההתיישנות הסתיימה כבר ביום 12.11.2020 ועל כן בקשת הביטול שלו הוגשה לאחר סיום תקופת ההתיישנות, או לפחות בשיהוי רב במידה שלא חלה התיישנות, ויש לדחותה.

ניתן להגיש בקשה בשיהוי ובתנאי שיש הסבר מספק

בית המשפט הבהיר בתחילה כי ניתן לבטל או לתקן צו ירושה או צו קיום צוואה לפי סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 ותקנה 27(ג) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, שקובעים כי הביטול או התיקון ייעשה על סמך עובדות או טענות שלא היו בזמן מתן הצו בפני בית המשפט שנתן את הצו, ובתנאי שאין המדובר בעובדות או טענות שהמבקש היה יכול להביאן לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאן לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.

עוד הבהיר בית המשפט כי המעמד של צו קיום צוואה הנו כשל פסק דין, מאחר שהוא מכריע את העניין נשוא הדיון, אולם הוראות הסעיפים הללו גם מעגנים חריג לכלל של סופיות הדיון ומאפשרים לפתוח מחדש צו קיום שניתן, על אף מעמדו כשל פסק דין.

לפיכך, בקשת ביטול צו קיום צוואה אינה כפופה לתקופת התיישנות של שבע שנים אולם היא כפופה לדיני השיהוי.

לפי הפסיקה, כאשר דנים בבקשה לביטול צו קיום צוואה או צו ירושה לפי סעיף 72 לחוק, יש להפעיל שני מבחנים:

האחד, האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני בית המשפט לפני מתן הצו והאם היה בה כדי לגרום לקבלת צו שונה ממה שניתן.
השני, האם ניתן היה להביא את הטענה הכלולה בבקשה לביטול או לתיקון הצו בפני בית המשפט לפני הגשת הבקשה לביטול הצו, ובמידה שהמבקש לא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה שהיתה לו - ידחה בית המשפט את הבקשה.

עוד נקבע בפסיקה שהמועד להגשת בקשה לביטול צו קיום צוואה אינו קצוב ואינו מוגבל בזמן, אולם אין בכך כדי לאיין את החובה להגיש את בקשת הביטול בהקדם וללא שיהוי ללא הסבר מספק.

במסגרת השיקולים שיש להפעיל כאשר נבחנת בקשה לביטולו צו, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה, את ההסבר לאיחור ואת מידת הסבירות של ההסבר שניתן לאיחור.

הפעלת שיקול הדעת לגבי בקשה לביטול / תיקון צו

בהליך ת"ע (טבריה) 22121-03-10 י.ה. נ' עזבון המנוחה מ.ה. ז"ל, זיקק בית המשפט "עשרת הדיברות" להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בבקשות לתיקון צו שניתן, לפי הפסיקה המנחה, באופן הבא:

• קבלת בקשה לתיקון צו מהווה חריג ולא הכלל.
• האיחור והשיהוי בהגשת הבקשה לביטול צו נמדדים מהיום בו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום הפטירה. אולם עם זאת, יש לבחון את האפשרות כי המבקש היה יודע על אותה עובדה חדשה לא בדק את הדברים כנדרש.
• מידת האיחור.
• ההסבר שניתן להגשת הבקשה באיחור והסבירות של ההסבר שניתן בהקשר זה.
• אמנם, ככל שההסבר לשיהוי סביר יותר לא תהיה במידת השיהוי מכשול, אולם למשך הזמן יש משמעות.
• ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, נטל השכנוע להסברת השיהוי הופך כבד יותר.
• על בית המשפט לבחון מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה את שינוי הצו שניתן.
• יש לבחון האם השהיית הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון בהבאת הראיות הנדרשות לשם ביסוס הטענות.
• מידת הפגיעה.
• הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים.

מן הכלל אל הפרט

כאמור, הכלל הוא שאפשר להגיש בקשה לביטול צו קיום צוואה בשיהוי, אך יש לבדוק מה הסיבה לשיהוי והאם מדובר בגילוי של עובדה חדשה שלא היתה ידועה בעת מתן הצו.

במקרה דנן, בית המשפט התרשם מהראיות שהוגשו בפניו  שאותו "גורם שלישי" ממנו שמע הבן על מחלת אביו, למעשה לא הכיר את המנוח באופן אישי ואין לו ידיעה אישית משלו על נסיבות המקרה.

לפיכך, לא הוכח שהמנוח חתם על הצוואה בעודו בלתי כשיר והעובדה שהוא היה חולה סופני בעת החתימה על הצוואה אינה מלמדת בהכרח שגם היה בלתי כשיר.

עוד נקבע שהבן ידע בזמן אמת על נוסח הצוואה והבקשה לקיומה והוא אף נכח בשבעה שנערכה לאביו, כך שהוא יכול היה לדעת כבר אז ממה נפטר אביו. לפיכך, הוא יכול היה להגיש את בקשת הביטול לפני שנים ועל כן המדובר בשיהוי בלתי מוצדק ויש לדחותה.

עוד בנושא: התנגדות לקיום צוואה בהתאם לחוק