לאחר מותה של האם, הוצא צו ירושה שחילק את עיזבונה שווה בשווה בין ארבעת ילדיה. כלומר, כל אחד מהאחים קיבל רבע מעיזבונה, לרבות מהמניות, כך שהם נותרו בבעלות משותפת עליהן.

אולם, למרבה הצער, בין שלושה מהאחים לבין האח הרביעי התגלע סכסוך ממושך לגבי אופן חלוקת נכסי העיזבון ביניהם, לרבות לגבי אופן חלוקת המניות בשתי החברות.

בית המשפט לענייני משפחה קבע בשנת 2015 שכל אחד מהאחים יקבל רבע מהמניות, כך שהם ימשיכו להחזיק בבעלות משותפת עליהן. אולם, האח הרביעי הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בפני בית המשפט המחוזי בטענה שיש להפריד את הבעלות עליהן.

הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לצורך מינוי מומחה שייקבע את שווי המניות ויציע דרכים לחלוקתן בין האחים.

המומחה קבע את שווי המניות והציע שתי חלופות לחלוקתן בין האחים:

האחת, חלוקה שוויונית בעין של כל המניות, אך זאת בתנאי שבחברות יתקבלו החלטות שיגבילו את שכרו של אחד האחים כמנהל, וכן ייקבע מנגנון קשיח לחלוקת דיבידנדים וזאת על מנת למנוע את קיפוח המערער.

הדרך השניה שהציע המומחה הנה באמצעות הפרדה מלאה בין האחים, כך שהמערער יקבל סך של כ-4.8 מיליון ₪ וכל המניות יועברו לשלושת אחיו

למרות חוות דעתו של המומחה בית המשפט לענייני משפחה לא בחר באף אחת משתי החלופות הללו, אלא שוב חזר על קביעתו המקורית והורה בפסק דינו שכל אחד מהאחים יקבל רבע מהמניות, וכי מי שירצה בעתיד לפרק את השיתוף בבעלות על המניות, יוכל למכור את חלקו למרבה במחיר.

המערער הגיש ערעור נוסף בפני בית המשפט המחוזי, בטענה שפסק דין זה אינו תואם את ההנחיות של בית המשפט המחוזי בערעור הראשון, ואף את הסכמת הצדדים עצמם שעדיף לערוך ביניהם הפרדה מוחלטת בנכסים וזאת בשל הסכסוך החריף והמתמשך ביניהם.

לדבריו, השותפות הכפויה של הצדדים במניות רק תביא להתמשכות ההליכים המשפטיים ביניהם בכל הקשור לניהול החברות. לפיכך, ביקש המערער להורות על מתווה חלוקה ברור שיפריד לחלוטין את נכסי העיזבון בין האחים וזאת בהתאם לשווי העיזבון ביום החלוקה.

פירוק השיתוף במניות הנו הדרך הנכונה לחלוקתן בין היורשים הנצים

בית המשפט המחוזי קבע שמטרת מינוי המומחה היתה להעריך את שוויו של העיזבון ולהציע דרכים לחלוקתו, אולם בית המשפט לענייני משפחה התעלם מהחלופות השונות שהציע המומחה וחזר על קביעתו המקורית לפיה המניות תחולקנה בין האחים, מבלי לתת כל נימוק הגיוני לכך.

למעשה, בית המשפט קמא אימץ את החלופה הראשונה של המומחה, אולם זאת מבלי לקיים את התנאים המתלים שלה, שנועדו להבטיח את זכויות המערער, דבר שלמעשה מוביל לקיפוח המערער.

עוד נקבע שאין כל הצדקה להביא את הצדדים לניהול הליך חדש בעתיד של פירוק השיתוף ביניהם ולא לפרק אותו כאן ועכשיו.

לפיכך, יש לדון בחלופה השניה של המומחה, לפיה המערער יקבל במזומן את חלקו במניות משלושת אחיו, בפרט שגם הם עצמם כבר הודו בעבר שזו הדרך הנכונה לחלוקת העיזבון ביניהם ואף הדרך היחידה למנוע את המשך הסכסוך ביניהם.

כלומר, מדובר ביורשים שמודים בעצמם שהם נמצאים במחלוקות בלתי פוסקות זמן רב ולכן אין מנוס מביצוע חלוקה שתביא להפרדה מוחלטת ביניהם.

מאחר שלא ניתן לבצע חלוקה בעין של המניות כפי שהציע המומחה בחלופה הראשונה, יש לאמץ את החלופה השנייה שלו ולאפשר לשלושת האחים לרכוש את חלקו של המערער בעיזבון לפי השווי שקבע המומחה בחוות דעתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וזאת תוך 90 יום.

במידה שהדבר לא ייעשה יוצאו כל מניות החברות למכירה בשוק החופשי למרבה במחיר וזאת בהתאם לסעיף 113 לחוק הירושה.  

לסיכום, בית המשפט קיבל את הערעור של האח הרביעי ואף חייב את שלושת אחיו בתשלום הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

עוד בנושא: הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים