טענות האשה

האשה טענה שהיא סבלה רבות מאלימות מילולית וגם אלימות פיזית של בעלה וכי למרות זאת היא מבקשת להגיע עמו לשלום בית ולבחון את שיקום הנישואין בעזרת ייעוץ מתאים.

השניים הופנו לייעוץ על ידי בית הרבני אולם הייעוץ שקיבלו לא הוביל לשום מקום ולא צלח.

דו"ח עו"ס של יחידת הסיוע אף קבע שאין כל בסיס לקיום הליך שלום בית וכי לצדדים יש האשמות הדדיות קשות, בין היתר בגין התחזקותו הדתית של הבעל, שהחל להקפיד על שמירת השבת.

בעקבות זאת חזר הבעל על בקשתו להתגרש וגם האשה הסכימה לכך, באומרה "אין לי בעיה להתגרש כי גם לי לא טוב. השנה האחרונה היתה גהינום". בהתאם לכך ניתן להם פסק דין לגירושין ונקבע להם דיון לסידור גט.

זמן מה לאחר מכן הבעל גם עזב את בית מגוריהם המשותפים.

אולם, האשה לא טרחה להופיע 3 פעמים לדיונים לסידור הגט, תוך שהיא מתרצת זאת בכל מיני תירוצים רפואיים, כאשר פעם אחת היא אף הצהירה שאין לה כל כוונה להופיע.

בדיון סידור הגט הרביעי שנקבע לזוג בשנת 2019, 3 שנים לאחר פסק הדין לגירושין, הופיעה האשה וטענה לפתע שוב שהיא מעוניינת לנסות שלום בית.

עם זאת, היא גם אמרה "צריך הסכם שיהיה בדיבור טוב ולא בשקר ולרמות אחד את השני במה שמגיע אחד לשני, שכל אחד יקבל מה שמגיע לו".

הכרעת בית הדין הרבני

בית הדין הרבני קבע שהתנהלות האשה עד כה מעידה על כך שטענתה בדבר רצונה בשלום בית איננה כנה וכי היא מתחמקת מסידור הגט, לא בשל רצונה בשלום בית, אלא אך ורק על מנת לעכב את סידור הגט עד לגיבוש הסכם כולל בו כל אחד יקבל את חלקו.

עוד נקבע כי מי שמבקש בכנות שלום בית, עושה ככל שביכולתו ואף מעבר לכך כדי לפייס את שכנגדו, וגם לא נעדר מהדיונים בבית הדין, דבר שלא נעשה על ידי האשה במקרה דנן, שמעולם גם לא הזכירה את רצונה בשלום בית בכל בקשותיה הקודמות לדחיית סידור הגט.

בנוסף, היא גם הצהירה במפורש שהיא רוצה למעשה הסכם שבו כל אחד יקבל את המגיע לו.

משכך, ברור שכוונתה של האשה לעכב את סידור הגט אינה מחמת רצונה בשיקום הנישואין, אלא על מנת לגבש את אותו הסכם שאיוותה נפשה. כלומר, אין כל ספק שחיי הנישואין של בני הזוג הגיעו לקיצם וכי המחלוקת בין הצדדים אינה על עצם הגירושין אלא על תנאי הגירושין.

אולם, כאשר ברור לבית הדין שהצדדים הגיעו לסוף דרכם, והמחלוקת איננה על הנפש אלא על חלוקת הרכוש, אין מקום להנציח מצב זה לאורך ימים.

כשם שהבעל אינו יכול לעגן את אשתו, כך אין האישה יכולה לעגן את הבעל, ולכן יש לחייב את האישה בגירושין.

בהלכה נקבע שאף עיגון של שנה נחשב עיגון שיש להתיר בגללו לבעל לשאת אישה אחרת, קל וחומר כאשר האישה גורמת עיגון רב שנים, ואילו במקרה דנן כבר חלפו 3 שנים מפסק הדין לגירושין.

עוד נפסק בהלכה שכאשר בין בני זוג אין שלום בית והם גרים בנפרד, אזי עליהם להתגרש מדין תורה ואין רשות לשום צד לעגן, לא הבעל את אשתו ולא האשה את הבעל, בשום עיכוב מצד תביעת ממון.

בהתאם לכך נקבע שבית הדין לא יתן את ידו לעיגון כה ממושך של הבעל ללא הצדקה והמשיבה חייבת לקבל את גיטה לאלתר.

לפיכך הוחלט שהאישה חייבת להתגרש בהקדם, ויפה שעה אחת קודם. בהתאם לכך נקבע לזוג דיון נוסף לסידור הגט, כעבור 10 ימים.

לא ידוע מה אירע בדיון זה, אולם יש לקוות שהאשה אכן התייצבה אליו והסכימה למתן הגט.

קריאה נוספת בנושא:

• תביעה של לקוח המשרד התקבלה: האשה חוייבה בקבלת גט ומזונותיה נשללו
• כפיית גט על אישה שמגישה תלונות שווא נגד בעלה ועושה לו רצח אופי