על מנת שהסכם ממון יהיה בר תוקף יש לאשר אותו על ידי גורמים מסויימים, לרבות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, כך קובע סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.
אישור ההסכם כאמור מקנה להסכם תוקף מחייב ואף תוקף כשל פסק דין, כך שבמקרה של הפרתו ניתן לאכפו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, כשם שניתן לאכוף פסק דין שהופר.
ללא אישור ההסכם אין לו כל תוקף ולא ניתן לאכוף אותו, אם כי בפסיקה נקבע כי במקרים החריגים בהם הצדדים פעלו בפועל לפי הסכם הממון כאילו הוא אושר כדין, אזי בכל זאת יראו בהסכם כבעל תוקף מחייב.
חשוב להבהיר שהליך אישור ההסכם על ידי בית המשפט או בית הדין אינו נעשה באופן אוטומטי ובמסגרת הליך האישור, הערכאה השיפוטית בוחנת ובודקת את תוכן ההסכם.
אישור הסכם ממון על ידי בית המשפט נועד להבטיח שבני הזוג חותמים על ההסכם מרצונם החופשי והמלא, תוך שהם מבינים ומודעים היטב לתכניו ומשמעותו.
לפיכך, על בית המשפט או בית הדין הרבני מוטלת החובה שלא לפעול כמעין חותמת גומי. הערכאה השיפוטית אמורה לאשר את ההסכם רק לאחר שהוסברו לבני הזוג משמעויות ההסכם, ובית המשפט וידא שבני הזוג עשו אותו מהסכמתם החופשית, ומתוך הבנה את משמעותו ותוצאותיו האפשריות.
במידה ובית המשפט או בית הדין אישר את ההסכם מבלי לקיים את הדרישות הללו, ניתן לומר שנפל פגם בהליך אישור ההסכם, שמצדיק לכאורה את ביטולו.
בנוסף לאמור לעיל, על בית המשפט לבדוק שהוראות ההסכם אינן עומדות בסתירה להוראות החוק, לרבות הוראות חוק הירושה.
במסגרת הליך תמ"ש 41530-07 אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נדרש בית המשפט לאשר הסכם ממון של בני זוג, שנערך 14 שנים לאחר שהם נישאו זה לזו.
לאשה היו אלו נישואיה הראשונים ואילו לבעל היו אלו נישואים שניים. לבעל יש שני ילדים מנישואיו הראשונים. לבני הזוג לא היו ילדים משותפים משלהם.
סעיפי ההסכם ציינו, בין היתר, את פרטי הרכוש שיש לבעל, לאשה ולשניהם יחדיו.
סעיפי ההסכם קבעו כי כל הרכוש המפורט בהסכם לרבות ירושות שיקבלו הצדדים בעתיד, יהיה בבעלות משותפת של שני הצדדים וכי מכירת כל אחד מפרטי הרכוש, לרבות רכוש שרשום רק על שם אחד מהם, דורשת את הסכמת שני הצדדים יחדיו.
הסעיף הבעייתי בהסכם היה סעיף שעסק במצבי פטירה של בני הזוג.
סעיף זה קבע בעיקרו שבמידה שהבעל ילך לעולמו לפני האשה, יעברו כל נכסיו לבעלותה הבלעדית של האשה ויתרת נכסי האשה לאחר פטירתה, תועבר לילדי הבעל.
במידה והאשה תלך לעולמה לפני הבעל, יועברו כל נכסיה לבעלותו הבלעדית של הבעל. במידה ששני בני הזוג ילכו לעולמם יחדיו, יועברו כל נכסיהם לבעלות הילדים של הבעל.
בית המשפט קבע שסעיף זה למעשה מקנה לצד אחד רכוש אשר בבעלות הצד השני וזאת לאחר מותו של הצד השני ועל כן הוא מנוגד להוראות סעיף 8 לחוק הירושה, שכותרתו "עסקאות בירושה עתידית".
סעיף 8 לחוק הירושה קובע כך:
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.
בהמשך לכך קבע בית המשפט קבע שסעיף זה הנו בטל, VOID, וזאת לאור הלכות בית המשפט העליון בעניין זה ולרבות בהליך ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי אשר קבע שהסכם בדבר ירושה הנו בטל לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה.
גם בהליך ע"א 763/88 פילובסקי נ' רו"ח עובדיה בלס נקבע שמתנה אשר אינה מוקנית לאלתר אלא לאחר מות המקנה הנה בטלה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה.
בהתאם לכך החליט בית המשפט שלא לאשר את ההסכם כפי שהוא וזאת למרות ששני בני הזוג הצהירו שהם מעוניינים לאשר את ההסכם כמות שהוא, ושהם לא יטענו בעתיד שהם לא ידעו את המצב המשפטי הקיים ו/או לא הוזהרו על ידי בית המשפט ועל ידי עורך הדין שייצג אותם.
עוד הוסבר לצדדים שהם רשאים להגיש לאישור בית המשפט הסכם ממון מתוקן, שאיננו כולל הוראות בדבר העברת נכסים לאחר פטירה.
בנוסף, בית המשפט הבהיר לצדדים שביכולתם להעניק את נכסיהם במתנה זה לזו, אם ברצונם שנכסי כל אחד מהם יוענק לצד השני בחייהם ולאלתר, ו/או לערוך צוואה כדין, אם ברצונם שנכסי כל אחד מהם יוענק לצד השני לאחר מותם.
בית המשפט הדגיש כי הדרך החוקית להסדיר את עניין ירושת הצדדים לאחר מות מי מהם הנה באמצעות עריכת צוואה ולא באמצעות הסכם הממון.
אין המדובר באבחנה עקרה מתוכן וזאת נוכח הקושי הגדול, עד כדי היעדר אפשרות, לבטל הסכם יחסי ממון ללא הסכמת הצד השני, בעוד שצוואה ניתן לשנות בכל עת וללא צורך בהסכמת הצד השני.
עוד בנושא: היחס בין הוראות חוק הירושה להסכם ממון