לא רק יתרונות: קשיים נפוצים במשמורת משותפת

זאת בהתבסס על הכלל המנחה לפיו טובת הילדים היא מעל הכל ונוכחות של שני ההורים בחיי הילד משמעותית להתפתחותו התקינה, גם ובמיוחד בזמן גירושין.

המלצות וועדת שניט קובעות שאין קשר בין משמורת משותפת וזמני שהות שוויוניים לבין הגדרה הורית ואחריות הורית שווה, לפיהן יש לשאוף לחלוקת זמנים שווה וכמו כן מעורבות מלאה של שני ההורים בחיי הילדים. שזה אומר, מעורבות ברמה החברתית, הרגשית והכלכלית - הסעות לבית ספר, חוגים וחברים, עזרה בשיעורי בית, בילויים, ביקורים אצל רופאים וכיוצא בזה.

מחקרים מוכיחים כי משמורת משותפת מסייעת להמשך קשר תקין של הילדים עם שני ההורים ומאפשרת גם לאמא וגם לאבא לקחת חלק פעיל בגידול וחינוך הילדים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעל אף היותה של המשמורת המשותפת פתרון מועדף ברוב המקרים, היא מביאה עמה גם לא מעט קשיים - להורים ולא פחות חשוב מכך, לילדים.

מרחק פיזי בין ההורים והגבלת אזור המגורים

הקושי הראשון שטומנת בחובה המשמורת המשותפת קשור למרחק הגאוגרפי בין ההורים. נכון להיום החוק מגביל את טווח הקילומטרים המותר בין אמא לאבא ולא זאת בלבד, אלא שגם בלי חוק, מיותר לציין שמרחק רב מידי בין שני הבתים, לא באמת יכול לאפשר את קיומה של המשמורת המשותפת.

למה לא? כי ילדים עד גיל 18 נמצאים במסגרות (גנים או בתי ספר) ואם שני ההורים לא יגורו בקרבה סבירה זה לזו, המעברים, מבחינה פרקטית, יהפכו למשימה מאתגרת עד בלתי ריאלית.

כמו כן, הבעיה איננה רק ההגעה למסגרות, כי אם גם השתתפות בחוגים, פעילויות אחר צהריים ומפגשים עם חברים.

מכאן עולה שמשמורת משותפת בהכרח דורשת הגבלה של אזור המגורים להורים וגם אז השינוע של הילדים ממקום למקום הוא לא עניין פשוט.

נטל כלכלי כפול: דמי מזונות והוצאות שוטפות

עניין נוסף שראוי להתייחס אליו בהקשר למשמורת המשותפת הוא הפן הכלכלי. הפסיקה העדכנית ולצדה לשון החוק, עברו שינויים רבים שנועדו להתאים את חוק המזונות לעידן המודרני.

עידן שבו אחרי גירושים האמא לאו דווקא הופכת להיות משמורנית יחידנית. משכך, קיימת הבנה שאם האבא מתפקד כשותף שווה בגידול הילדים, הן מבחינה זמני שהות והן מבחינת הוצאות שוטפות, לא הגיוני שהוא ימשיך לשלם דמי מזונות מלאים, או במילים אחרות - כפולים.

אמנם בתי המשפט לענייני משפחה דוגלים ככלל בהפחתת מזונות ילדים כשמדובר במשמורת משותפת, אבל האבא עדיין צריך לשלם מזונות ובפרט כשהילדים מוגדרים הנם תחת חזקת הגיל הרך, קרי, ילדים מתחת לגיל 6.

כך נוצר מצב שבו האב עלול להיקלע למשבר כלכלי בשל עומס התשלומים שישא על כתפיו ובין השאר דמי מזונות, ההוצאות השוטפות של הילדים ותחזוקת דירה שתהא גדולה דיה, כך שהילדים יוכלו לחיות ולישון בה בימים שהם אצלו, מבלי לפגוע ברמת החיים שאליה הם היו רגילים לפני.

תקשורת לקויה והצבת הילדים במרכז הסכסוך

נהוג לחשוב שכדי להצליח לנהל משמורת משותפת יש צורך בתקשורת טובה בין ההורים. זה המקום לנפץ את המיתוס הזה ולהבהיר שגם אם הפרידה נעשתה בצורה מכוערת וההורים רחוקים שנות אור מיחסי חברות זה עם זו, כל עוד יש תקשורת פונקציונאלית, עדיין אפשר להצליח לקיים משמורת משותפת.

נבהיר שתקשורת פונקציונאלית כשלעצמה איננה מספיקה כדי לשמור על טובת הילדים. שכן, לא די בעדכון יבש המסתכם במטלות שהילד קיבל בבית הספר או באנטיביוטיקה שהוא צריך לקחת בשבוע הקרוב.

על מנת לשמור על טובת הילדים בגירושים (ובכלל) מוכרחים להקפיד על תיאום הורי וההחלטות המהותיות חייבות להתקבל בהסכמתם של שני ההורים.

למרבה הצער לא אחת כשהתקשורת בין ההורים לקויה, הקטנטנים הם אלו שמשלמים את המחיר.

אותם ילדים מוצאים את עצמם לכודים בתוך הסכסוך ההורי, חשופים ללכלוכים הדדיים ומשמשים גורם שלישי בקונפליקט. מדובר בסיטואציה לא מיטבית, אשר חוזרת על עצמה כאחת מיני טעויות רבות שאנשים עושים בזמן הגירושים.

בין אם הילד מתפקד כמתווך בין ההורים ובין אם הוא הופך לכלי ניגוח בידי האב ו/או האם, דבר שפעמים רבות מוביל גם לניכור הורי, תקשורת לקויה או היעדר תקשורת משפיעים לרעה על הילדים ועל הצלחתה של המשמורת המשותפת.

שני בתים אבל שום מקום לא באמת מהווה בית

ילדים צריכים יציבות ועל זה אין עוררין. מובן שהגירושים גורמים טלטלה קשה לכל התא המשפחתי ומערערים את המבנה המוכר שהיה מנת חלקם של בני הזוג וכמובן גם של הילדים עד לפרידת הוריהם. המשמורת המשותפת מחד מנסה לשמור את שני ההורים בתמונה ומאידך היא עלולה ליצור בלבול.

לדוגמא, פתאום לילד יש לכאורה שני בתים, אבל המעבר התכוף ביניהם גורם לכך שאף אחד מהם לא באמת מהווה קרקע בטוחה שאפשר לקרוא לה בית מבחינתו.

ילדים קטנים מחפשים עקביות והמגורים לסירוגין בשני בתים שונים, מאוד מקשים על השגתה שכן, הילדים לא מצליחים להבין מי מבין שני הבתים הוא הבית שלהם ובאופן כמעט טבעי נופלים להשוואות בין הבתים ומשכך גם בין ההורים, מה שאוטומטית שם את אחד ההורים בעמדה מועדפת.

הרצון לתת לילד להרגיש "בבית" עשוי להטריף את ההורים על דעתם ולהביא למאבק ממושך על אהדת הילדים - אצל מי יש יותר צעצועים, מי מההורים מכין ארוחות טעימות יותר, איפה יש יותר פינוקים וכמה סיפורים מקריאים לפני השינה.

קשיי הסתגלות רגשיים ושינוי דפוסי התנהגות

ואם כבר בשני בתים עסקינן, המשמורת המשותפת מביאה עמה גם קשיי הסתגלות רגשיים ובמיוחד בגיל הרך.

בעבר היה נהוג לפסוק באופן כמעט עיוור שילדים בחזקת הגיל הרך יהיו במשמורת מלאה אצל האם, אבל היום הדברים השתנו. זאת משום שהוכח שמערכת היחסים בין הילד להורה בשנותיו הראשונות משפיעה מאוד על הקשר שלהם גם בבגרותו ועל כן יש לאפשר לאב להישאר דומיננטי בחייו של הילד, גם בגיל הרך.

מה שכן, ילדים קטנים מתקשים להתמודד עם המעברים ועם השינה במיטה שונה כל פעם, הם זקוקים להרגלים קבועים ואין להם פרופורציית זמן, מה שגורם להם להרגיש שהם ננטשים בכל פעם מחדש כשהם עוברים מאמא לאבא ולהפך.

התנודות הרבות, פיזית ונפשית, מביאות עמן גם שינוי בדפוסי התנהגות ופסיכולוגים מעידים שבשל חוסר היציבות, ילדים שנמצאים במסגרת משמורת משותפת נוטים לפתח יותר הפרעות קשב וריכוז ודפוסים אלימים.

נציין שהאופציה של שיטת הקינון, שבה הילדים חיים תחת קורת גג קבועה וההורים הם אלו שמתחלפים, יכולה להיות פתרון לא רע בכלל במקרים כאלו, כל עוד היחסים בין ההורים תקינים וישנם רצון ומסוגלות של שני הצדדים לחיות כך.

התמודדות עם שינוי הסטטוס של אחד ההורים

במוקדם או במאוחר מגיע הרגע שבו רוצים להתחיל חיים חדשים אחרי הגירושים, בין אם מדובר ברומן זמני ובין אם בקשר ארוך ומחייב ואפילו הבאת ילדים מנישואים שניים.

שינוי הסטטוס של אחד ההורים עשוי להקשות על יישומה של המשמורת המשותפת, שכן יתכן והילדים לא יאהבו את בן הזוג החדש של אמא בת הזוג שלך אבא או לא יסתדרו עם הילדים שהם הביאו איתם מהנישואים הקודמים.

לעיתים עולה הצורך לשנות את הסכם הגירושין כדי להתאימו למציאות העכשווית ובכל אופן צריך לדעת שכניסתו של אדם חדש לחייהם של הילדים, לא בהכרח מקלה על התמודדותם עם הגירושים בכלל ועם המעבר בין הבתים של ההורים בפרט.

אגב, שינוי הסטטוס רק אצל אחד ההורים יכול לגרום לכך שהאחר, שטרם מצא זוגיות ואולי מפחד להישאר לבד או מקנא, ישנה את היחס שלו אצל הגרוש/ה, מה שיפגום בהתנהלותה התקינה של המשמורת המשותפת, כפי שהיתה נהוגה עד אותה נקודה.

אז מה עדיף?

יהיה מטופש לתת מענה חד משמעי על השאלה מה עדיף, משמורת משותפת או משמורת בלעדית ותמיד צריך לבחון כל מקרה לגופו. כך או כך, חשוב להבין שעל אף שבשיח הציבורי רווחת אידיאליזציה בכל הנוגע לחלוקה הורית שווה, במשמורת משותפת לא תמיד הכל וורוד.

בשורה התחתונה, היכרות גם עם הקשיים שהסידור הזה מביא עמו לחיים של ההורים והילדים, מסייעת בהתמודדות טובה ובריאה יותר עמם.

ראוי לזכור, קלישאתי ככל שזה יישמע, שלכל מטבע יש שני צדדים וגם אם היינו מאוד רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - אין דרך ליהנות מבחירה שיש לה אך ורק יתרונות למרות שאין בכלל ספק שמשמורת משותפת עדיפה לילדים ולרוב גם לכם, ההורים.