כאשר אדם עורך צוואה שבה הוא מוריש את רכושו, קורה לעיתים שהוא מוכר את הנכסים הללו לפני מותו ומשתמש בכספי התמורה כדי לרכוש נכסים אחרים או שהוא מפקיד את כספי התמורה בחשבונות הבנק שלו.
במקרה כזה מתעוררת השאלה מי הוא היורש של אותם "נכסים חליפיים" של הנכסים שנכללו בצוואה או במילים אחרות, מי היורש המיועד לקבל את כספי התמורה שהתקבלו ממכירת הנכסים של המנוח.
והנה, רק לאחורנה פסק בית המשפט לענייני משפחה במקרה דומה, בהליך תמ"ש 43712-04-19 ס.ק. נ' ת.א. ובסקירה שלפניך, נסביר בהרחבה את הסיבה לסכסוך היורשים, דרך התביעה בבית המשפט ופסיקתו החשובה והמעניינת של בית המשפט לענייני משפחה.
נזכיר כתמיד, בכל מקרה של סכסוך יורשים מוטב להקדים ולפנות להתייעצות אישית עם עורך דין מומחה בדיני משפחה, על מנת לקבל חוות דעת מקצועית ומנומקת לגבי הדרכים האפשריות לפתרון הסכסוך, תוך הימנעות במידת האפשר מהגשת תביעות והליכים משפטיים בין היורשים - שלרוב הנם בני משפחה.
הליך משפטי זה עסק באדם רווק ללא ילדים, שנפטר בגיל 59, במהלך חודש ינואר 2019.
למנוח היו זכויות בשני נכסי מקרקעין ביחד עם אחותו ואחייניו, ילדיו של אחיו שנפטר.
במרץ 2018 ערך המנוח צוואה לפיה הוא מוריש את זכויותיו באחד הנכסים לאחותו ואת זכויותיו בנכס השני לאחייניו. את כל כספי חשבון הבנק שלו הוא הוריש לבת זוגו.
אולם, המנוח מכר את זכויותיו בשני הנכסים בשבועות שלפני מותו וזאת על מנת לגייס כספים למקרה שיימצא טיפול ניסיוני להבראתו.
שליש מכספי התמורה עבור מכירת נכסי המקרקעין הופקד בחשבון הבנק של המנוח והיתרה הופקדה בנאמנות אצל עורכת הדין שערכה את הסכמי המכר שלהם.
האחות והאחיינים טענו שלא ידעו שהמנוח ערך את הצוואה וכי נודע להם על כך מפי בת זוגו של המנוח ימים ספורים לאחר מותו, שגם הודיעה להם כי לפי הצוואה, היא זו שיורשת את אותו חלק מכספי התמורה של הנכסים שנמכרו שהופקד בחשבון הבנק שלו ולא הם.
האחות והאחיינים הגישו תביעה כנגד בת הזוג בסך של 829,034 ₪, בטענה שאין לייחס למנוח כוונה לשנות את ייעודם של כספי התמורה עבור הנכסים, כך שהם היורשים של כספים אלו ולא בת הזוג.
לדבריהם, לאור יחסיהם הקרובים עם המנוח, רצונו של המנוח בעת כתיבת הצוואה היה להוריש להם את עיקר רכושו ולא היתה לו כוונה לשנות את אופן חלוקת רכושו בצוואה באמצעות מכירת הנכסים.
לפיכך, יש ליישם את עקרון העקיבה אשר נקבע בפסיקה ולקבוע שכספי התמורה עבור הנכסים הנם תחליף לנכסים עצמם, כך שהם אלו שיורשים אותם.
בת הזוג טענה שהיא היורשת של כספי התמורה שהופקדו בחשבון הבנק, מאחר שהמנוח מכר את זכויותיו בשני הנכסים עוד בחייו, ביוזמתו ומרצונו, כך שביום מותו לא היה בבעלותו כל נכס מקרקעין.
בהתאם לסעיף 51(ג) חוק הירושה, נכס שאיננו נמצא בבעלות המצווה במועד מותו, גם אינו קיים בעיזבונו. עוד טענה בת הזוג שהמנוח מכר את אחד הנכסים עוד בחייו במטרה להמירו בכסף שיועבר אליה.
בית המשפט קבע כי בעקבות הסכמי המכר שנערכו לפני מותו של המנוח, נכסי המקרקעין שלו יצאו מרשותו ובמקומם התקבלו כספים שלא היו ברשותו קודם לכן. כלומר, הנכסים שהיו ברשותו שינו צורה והוחלפו בנכס אחר.
בהתאם לעקרון העקיבה, כאשר נכס שנזכר בצוואה הופך להיות נכס אחר, ניתן לעhתים לראות בנכס המאוחר שתחליפו של הנכס המוקדם ולהחיל על הנכס המאוחר את הוראות הצוואה שנקבעו לגבי הנכס המוקדם, ובכך להגשים את רצון המנוח.
לשם כך יש להפעיל מספר מבחני עזר ובהם כוונת המוריש, סדר הקדימות, מבחן הזמנים, מבחן המימון, הדמיון בין הנכסים והבעלות בהם.
המחלוקת העיקרית בתיק זה עסקה בשאלה האם המנוח התכוון להוריש לבת זוגו גם את כספי התמורה עבור הנכסים, אשר הופקדו בחשבון הבנק שלו.
לאחר שמיעת העדויות בתיק, קבע בית המשפט שהמנוח לא התכוון שכספי התמורה עבור הנכסים אשר הופקדו בחשבון הבנק שלו יועברו לבת זוגו.
אילו זה היה רצונו, הוא לא היה טורח להפריד באופן כה חד וברור בין זכויותיו בנכסים לכספים בחשבון הבנק שלו. בהתאם לכך נקבע שהכספים הללו שייכים אף הם לאחותו ואחייניו של המנוח.
בית המשפט גם דחה את טענת בת הזוג לפיה המנוח מכר את אחד הנכסים עוד בחייו במטרה להמירו בכסף שיועבר אליה וזאת מאחר שהוכח שהמנוח מכר את הנכס כדי לממן טיפול רפואי נסיוני עבורו.
בנוסף, מדובר למעשה בהענקה שאמורה להתממש רק לאחר פטירת המנוח ועל כן היא בטלה מאחר שהיא מנוגדת לסעיף 8 לחוק הירושה, שקובע שאדם יכול לצוות את אשר ייעשה ברכושו לאחר מותו במסגרת צוואה בלבד ועל כן כל הענקה אחרת לאחר פטירה שאינה מוסדרת באמצעות צוואה הנה חסרת תוקף.
בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה, וחייב את בת הזוג של המנוח בתשלום הוצאות בסך של 40,000 ₪.
עוד בנושא: סעיף 8(א) לחוק הירושה והאיסור על ביצוע עסקה בירושה