רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
איך אפשר להכריע בשאלה הנפוצה, באיזה בית ספר ילמדו הילדים לאחר הגירושין של הוריהם? לאורך השנים היו כמה וכמה פסיקות בלתי אחידות בנושא, לא כל שכן כאשר משווים בין פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה לבין אלו של בית הדין הרבני.
חלק מהמחלוקות שניטשות בין הורים לילדים שהנם גרושים, עוסקות בקביעת מיקום בית הספר של הילדים וזאת במיוחד כשההורים אינם גרים זה ליד זו.
מטבע הדברים, כל אחד מההורים הללו לרוב מעדיף שהילד ילמד בבית ספר שנמצא סמוך למקום מגוריו וכתוצאה מכך נוצר בין ההורים קונפליקט, שלא פעם מתנהל על גבו של הילד.
כך גם אירע בנסיבות תיק רבני 907345-15 פלוני נ' פלונית שהתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי באשקלון, בו נקבע שטובת הילדה באותו מקרה הנה שהיא תלמד בבית ספר שנמצא סמוך למקום מגוריה של האם.
בסקירה שלפניך נסביר את עמדתו הברורה של בית הדין הרבני בדרכו לפסוק בשאלה שנוגעת לרבים מההורים הגרושים.
תיק זה עסק בהורים שנפרדו במרץ 2019, כשלהם ילד בן 5 וילדה בת 7, שעמדה לעלות לכיתה ב' בשנת הלימודים תש"פ, שהחלה בספטמבר 2019.
במסגרת הסכם הגירושין סוכם שהילדים יהיו במסגרת של משמורת משותפת. לאחר הגירושים, האב המשיך לגור במקום המגורים הקודם של בני הזוג ואילו האם עברה לגור לישוב אחר ששייך לאותה מועצה איזורית, במרחק 25 ק"מ ממנו.
לקראת שנת הלימודים תשע"ט, האם רשמה את הילד לגן שנמצא בישוב מגוריה ואילו את הילדה היא רשמה לבית ספר שנמצא בישוב שלישי באותה מועצה, שנמצא במרחק 10 ק"מ ממגורי האב, ו-15 ק"מ ממגורי האם. כיתות בית הספר היו מחולקות לפי הישובים, כך שהילדה למדה בכיתה שבה למדו רק תלמידים מהישוב של האם.
אולם, לקראת שנת הלימודים תש"פ, הודיעה מחלקת החינוך של המועצה האיזורית שעקב ריבוי התלמידים בבית ספר זה, הוחלט לפצל את בית הספר, כך שילדי הישוב שבו מתגוררת האם, יעברו לבית ספר חדש שיוקם בישוב רביעי, שקרוב יותר לישוב של האם מאשר לישוב של האב.
האם הסכימה לכך ורשמה את הילדה לבית הספר החדש, אולם האב ערער על כך, וביקש שהיא תמשיך ללמוד בבית הספר המקורי שלה, בישוב השלישי.
האב טען, בין היתר, שמבחינה חברתית עדיף לילדה להישאר עם כיתת הילדים שמגיעים מהישוב שלו בבית הספר המקורי שלה, מאחר שהיא גדלה איתם בעבר ושהעברת הילדה לבית הספר בישוב הרביעי תגרום להרחקת הילדה ולניתוקה ממנו.
האם טענה שטובת הילדה הנה שהיא דווקא תעבור לבית הספר החדש, ביחד עם כל חברותיה לכיתה שעוברות אליו כקבוצה אחת.
בנוסף, גם אחיה, שכרגע לומד בגן בישוב בו גרה האם, ילמד בעתיד בבית הספר החדש, ביחד עם כל ילדי ישוב האם ויש חשיבות לכך ששני הילדים ילמדו באותו מקום, גם ברמה הפרקטית וגם ברמה האישית פסיכולוגית.
בית הדין ציין שהשיקול המרכזי בקביעת מיקום בית הספר העדיף לילדה הנו כתמיד, טובתה של הילדה בראש ובראשונה ואילו זכויות ההורים מהווים שיקול משני בלבד בעניין זה.
עוד ציין בית הדין בהכרעתו שלפי ההלכה הכלל הוא "הבת אצל אמה". כלומר, בדרך כלל טובת הבת שהיא תגור עם אמה, כדי "שתלמוד לה אומנות נשים וצניעות ודרך נשים" וזאת אלא אם כן בית הדין מצא שטובת הילדה במקרה שבפניו הנה אחרת, אך לשם חריג זה דרושה הוכחה ממשית ואין די בספק.
במקרה דנן, בו יש משמורת משותפת, נראה שיותר משההורים מתווכחים על זהותם של המחנכים ועל המיקום הגיאוגרפי של בית הספר, הם מתווכחים על המסגרת החברתית שאליה תשתייך הילדה באופן טבעי, אשר להערכת שניהם תשפיע על קרבתה אל כל אחד מהוריה
לפיכך, השאלה שיש לשאול במקרה דנן הנה האם גם כאשר יש משמורת משותפת, יש ליישם את עיקרון "הבת אצל אמה" לגבי מקום בית הספר והמסגרת החברתית אליה תשתייך הילדה, בקרבת האם או בקרבת האב.
בית הדין קבע שהתשובה לשאלה זו הנה חיובית וכי ברור שיש ליישם את העיקרון "הבת אצל אמה" גם במשמורת משותפת, לגבי שאלת מקום החינוך והמסגרת החברתית. שכן גם בימינו וגם בציבור שאינו שומר תורה ומצוות, יש משמעות לחברת הבנות כיחידה בפני עצמה ולקשר בינה לבין השיחות המתנהלות בבית בין בת לאמה.
אמנם, אין ספק ש"אומנות נשים" בחברה הישראלית של היום, אינה דומה לזו שהיתה פעם, שלא לדבר על הצניעות, אך העקרונות הם אותם עקרונות ונפש האדם אחת היא.
ראיית טובת הילדה בטווח הארוך, כשהיא מרגישה נוח לשתף את אמה ב"שאלות של בנות" הקשורות לחיי החברה ולמקום הלימוד, נותנת עדיפות בסיסית לקביעת מקום החינוך והסביבה החברתית, בסביבתה של האם, כל עוד לא התרשם בית הדין באופן ברור שטובת הילדה היא אחרת במקרה שבפניו.
בית הדין גם הבהיר שאין בכוונתו לומר ששיחות אם ובת מחייבות היכרות אישית של האם עם הדמויות מהסיפור, או ששיחות אב ובת אינן חלק משמעותי מהתפתחותה של בת בימינו.
אדרבא, כיום אבות רבים מעורבים בחייהם של בנותיהן ומסייעים להן בהתפתחותן החברתית לא פחות מאמותיהן אך ככלל, בהיעדר אומדן ברור על יתרונו של האב שבפנינו, על בית הדין ליישם את העיקרון ההלכתי החינוכי והאנושי של "הבת אצל אמה", גם בהקשר החינוכי-חברתי.
לפיכך נמצא, שברמה המעשית, במקרה דנן יש להעדיף את בית הספר החדש, הקרוב למקום מגוריה של האם.
בנוסף לכך, ישנם עוד שיקולים שמורים על עדיפות בית הספר החדש ובניהם העובדה שהילדה לומדת כיום בכיתה עם ילדי ישוב האם ולא עם ילדי ישוב האב ולכן יש להעדיף שמירה על המסגרת החברתית הנוכחית של הילדה על פני העברתה למסגרת חברתית חדשה.
כמו כן, מאחר שהילד ילמד אף הוא בעתיד בבית הספר החדש, מוטב ששני הילדים ילמדו באותו בית ספר.
בהתאם לכך נקבע שהילדה תלמד בבית הספר החדש, וזאת מכח סעיפים 25 ו-79 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962.
קריאה נוספת: האם דעתו של הילד חשובה לגבי בחירת בית ספר בו ילמד?