הוצאות הכרחיות הינן הוצאות שחיוניות לקיומם של הילדים, כגון מזון, לבוש, חינוך, ובריאות. מדובר בהוצאות שמקור החיוב להן הינו מדין תורה, והן מוטלות רק על האב ובאופן אבסולוטי, קרי, ללא תלות במצבו הכלכלי וגם אם אין לו כלל הכנסה משלו.

לעומת זאת, הוצאות שאינן הכרחיות הינן הוצאות שאינן חיוניות לקיומם של הילדים, כגון בילויים, טיולים, מתנות וכדומה. הוצאות אלו נחשבות כהוצאות שמקור החיוב להן הוא מדין צדקה, כך שהן מוטלות על שני ההורים יחדיו, וזאת לפי יחס הכנסותיהם ובתנאי שמצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

ככלל, אופן הטלת החיוב בתשלום המזונות על ההורים לפי ההלכה כיום נעשה לפי סיווג ההוצאות וכן לפי סיווג גילאי הילדים, באופן הבא:

עד גיל 6 קטני קטנים

מימון ההוצאות ההכרחיות מדין תורה ובאופן אבסולוטי מוטל רק על האב, ואילו ההוצאות הלא הכרחיות שמן צדקה מוטלות על שני ההורים, לפי יחס הכנסותיהם, ובמידה ומצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

מגיל 6 עד 15

תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד האריכה את חיוב האב בהוצאות ההכרחיות של ילדיו עד לגיל 15. ההוצאות הלא הכרחיות שמן צדקה ממשיכות להיות מוטלות על שני ההורים, לפי יחס הכנסותיהם ובמידה ומצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

מגיל 15 ועד 18

החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת תשל"ו האריכה את החיוב במזונות הילדים עד לגיל 18. אולם, מאחר וילדים בגילאים אלו יכולים לעבוד ולו תיאורטית, אזי כל הוצאותיהם נחשבות כהוצאות מדין צדקה בלבד, כך ששני ההורים נושאים בהן, לפי יחס הכנסותיהם ובמידה ומצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

מזונות ילדים לפי גישת הרב אוריאל אליהו

במאמרו טען הרב אוריאל אליהו שתי טענות מהפכניות בנושא מזונות הילדים שאותן חשוב להכיר לעומק.

ראשית, יש לפרש את עמדת ההלכה כעמדה שסבורה שחיוב האב במזונות ילדים מתחת לגיל 6 הנו חיוב וולונטארי מדין צדקה בלבד ולא חיוב אבסולוטי מדין תורה כפי שנהוג היה לסבור, בטעות, עד כה.

שנית, יש להתאים את עמדת ההלכה לשינויי המציאות המודרנית ולשנות אותה באופן שיפסוק שחיוב המזונות לגבי ילדים עד גיל 6 ומעל גיל 6 צריך להיות מוטל כולו על שני ההורים, כלומר, גם על האם ולא רק על האב וזאת בהתאם ליחס ההכנסות וזמני השהות.

מקור חיוב האב במזונות ילדים: דין תורה או דין צדקה?

כפי שצויין לעיל, כיום מקובל לסבור כי לפי ההלכה, חיוב האב בצרכים ההכרחיים של ילדים עד גיל 6 הנו חיוב אבסולוטי מדין תורה.
 
אולם, לטענת הרב, מדובר למעשה בטעות, שהתבססה על דעת מיעוט של המהר"ם והרא"ש בלבד, בעוד שרוב פוסקי ההלכה, הן הראשונים והן האחרונים, דווקא סבורים שחיוב האב במזונות ההכרחיים של ילדיו גם מתחת לגיל 6 הינו חיוב וולונטארי מדין צדקה בלבד ולא חיוב אבסולוטי מדין תורה.

בהתאם לכך, יש להתייחס גם לתקנת הרבנות הראשית שמרחיבה את החיוב למעל גיל 6 כהרחבת דין צדקה בלבד.

לפיכך, סיכם הרב: "להלכה ולמעשה יש להתייחס למזונות קטינים הן מתחת לגיל שש והן מעל גיל שש כחיוב שמקורו בדין צדקה בלבד, אלא שניתן לכוף גם באב שאינו אמיד ביותר לזון את ילדיו ולספק להם את הצרכים ההכרחיים והבסיסיים".

עדכון הלכה מתבקש לאור כמה סיבות טובות

לאחר שקבע שההלכה דווקא סבורה שהחיוב במזונות הכרחיים של ילדים מתחת לגיל 6 מוטל על האב מדין צדקה בלבד, צעד הרב צעד אחד נוסף קדימה, וטען שיש לשנות כעת את פסיקת ההלכה, שהטילה את החיוב בהוצאות ההכרחיות של הילדים על האב בלבד, ולקבוע שיש להטיל אותם גם על האם, כך ששניהם ישאו בהם יחדיו, וזאת לפי יחס יכולותיהם הכלכליות וזמני השהות של הילדים עמם.

לדבריו: "תורתנו תורת חיים ודרכיה דרכי נועם, ומוכרחים אנו להתייחס לשינויים הדרמטיים שהתרחשו בפסיקה, בנוהג, ובמערכות הכלכלה המשפחתית בדורות האחרונים".

איזון בין חובות לזכויות ההורים גם בקביעת המזונות

השינויים במערכות הכלכלה המשפחתית מתבטאים בכך שבעוד שבעבר, האמהות לא עבדו ולכן הן היו מחוסרות אמצעים כלכלים משלהן ולא ניתן היה לחייב אותן במזונות הילדים והבעל אפילו מדין צדקה, אזי כיום נשים רבות עובדות והכנסותיהן מאפשרות גם להן להשתתף בכלכלת הבית.

השינויים בפסיקת דיני המשפחה מתבטאים בחוסר האיזון שנוצר בעקבות השינויים לגבי דיני חלוקת רכוש שאומצו הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט לענייני משפחה.

הרב אוריאל אליהו הסביר כי בעוד ההלכה מטילה רק על הגבר את החיוב במזונות הילדים ההכרחיים, היא גם מקנה רק לו את כל הבעלות על הרכוש שהוא והאשה צברו בתקופת נישואיהם, ואף קובעת שרק הבעל יורש את אשתו בעוד האשה איננה זכאית לרשת את בעלה.

לעומת זאת, הדין האזרחי, שחל בבתי המשפט לענייני משפחה וגם בבתי הדין הרבניים, קובע שהרכוש המשותף של שני בני הזוג יתחלק בין שניהם, שווה בשווה וכי גם האשה זכאית לרשת את בעלה.

כתוצאה מכך נוצר חוסר איזון לפיו האשה זוכה לשיתוף רכוש מלא, בעוד שלפי ההלכה רק הבעל נושא בחיוב בתשלומי מזונות הילדים ההכרחיים.

על רקע זה קבע בע"מ 919/15 כי כדי לצמצם את חוסר האיזון הנ"ל, יש להתייחס לחיוב המזונות מעל גיל 6 מכח תקנת הרבנות הראשית כחיוב מדין צדקה בלבד ומשכך להטיל אותו על שני ההורים יחדיו לפי יחסי יכולותיהם הכלכליות וזמני השהות.

כלומר, בעקבות האיזון בזכויות הבעל והאשה יש לאזן גם את חובת המזונות ולהטיל אותה על שניהם.

לפיכך, סבור הרב, יש לאמץ את הפרשנות שקובעת שלפי ההלכה חיוב המזונות כבר מגיל הלידה הנו מדין צדקה וכי גם האם חייבת במזונות מדין צדקה כמו האב או לחלופין, לתקן תקנות ולשנות את החוק בהתאם.

הרב אף קרא לערכאות השיפוט הדתיות והאזרחיות לחתור להגינות וצדק בהתאם לדיני היושר ולא להמתין למחוקק או למועצת הרבנות הראשית שיעשו את "השינוי המתבקש והמבורך" ובמקביל הוא גם קרא למחוקק לשנות את החוק ולא להמתין לשינוי האבולוציוני של מערכת השפיטה.

לפיכך, כעת לא נותר אלא להמתין ולראות עד כמה המאמר המהפכני של הרב יכה גלים, ויביא לשינוי של ממש בנושא דיני מזונות ילדים בארץ בפסיקה ובחקיקה, ובמיוחד בקרב עמדת הרבנות הראשית ודייני בתי הדין הרבניים בארץ.

קריאה נוספת:

• בית הרבני הכיר בהפחתת מזונות במשמורת משותפת
• הדיון במזונות ילדים בסמכות בית המשפט לענייני משפחה