לפניכם פרדוקס: אחוז הגירושין בישראל גבוה להחריד. אחד מכל שלושה זוגות שמתחתנים גם מתגרשים והמספרים האמורים אינם כוללים פרידות שנעשות מחוץ לכותלי הרבנות. עם זאת ועל אף הנתונים, נכון להיום הרוב המכריע של הזוגות בארץ עדיין בוחרים להתחתן.
אם כך ובהנחה שלא כולנו לגמרי תמימים אשר מאמינים בסוף הטוב מהאגדות 'והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה', לא ברור למה כל כך דחוף לנו להתחתן. שהרי, אנחנו יודעים מראש שבשלב מסוים תהיה שחיקה בקשר, מה שאומר שנצטרך לעבוד קשה כדי למנוע אותה ולשמור על זוגיות בריאה ומאושרת.
ברגע הזה מוכרחים לבדוק את הסוגייה ולענות בכנות על השאלה, אם נקודת הפתיחה היא שמתישהו האהבה שלנו תהפוך למלחמה (או תדעך), למה לנו לצאת למלחמה מלכתחילה או במילים אחרות, למה בכלל להתחתן?
התשובה הראשונה לשאלה למה בכלל להתחתן, קשורה בעובדה שאנשים אוהבים לזרום עם העדר ורוצים להשתייך למה שנחשב מקובל ונכון בחברה שבה הם חיים.
במקרה שלנו, ישראל היא מדינת הלכה ובפינת האלוהים הקטנה של רוב האוכלוסייה, גם החילוניים וגם הדתיים, מה שמקובל זה להתחתן, אז מתחתנים.
הנורמות והמוסכמות החברתיות והתרבותיות מקדשות את מוסד הנישואים ורואות בחתונה ערך עליון בשרשרת ההתפתחות האנושית והאישית, שכוללת כמובן גם הבאת ילדים או אם לשים את הדברים על דיוקם, שידול להביא ילדים לעולם.
הנישואים משמרים את הסדר הפטריארכלי החברתי, התרבותי והכלכלי ומעצם החתונה, אנחנו ממשיכים לקיים את החוזים הבלתי כתובים המצופים מאיתנו. מגיל קטן מחנכים אותנו להסדר הזה והנחת המיוחלת של ההורים שלנו יושבת חזק על עניין ההתמסדות.
התחתנתם והבאתם ילדים? מעולה, אתם מסודרים בחיים ולא צריך לדאוג לכם יותר. רווקות מאוחרת נתפסת בעיני החברה ככישלון, קשיי פוריות מיד מכניסים את בני הזוג למלכוד ואם אנחנו שומעים על זוגות שבחרו לנהל נישואים פתוחים או חלילה להיות אל-הוריים, סומרות לנו השערות בזעזוע.
זוגיות בעידן האינטרנט כוללת הצעות נישואין גרנדיוזיות, חתונות פאר שעולות ביוקר לכולם, הבטחות בלתי מבוססות לאהוב לעד ואינסוף תמונות וסרטונים ברחבי הרשת, כדי להנציח את החלום ולהזכיר לכל מי שמביט מבחוץ: היי, תראו כמה טוב לנו.
ועדיין, כשאתם מסתכלים החוצה על החברים הנשואים שלכם, כמה מהם נראים לכם מאושרים באמת ושלמים עם ההחלטה להתחתן? משכנעים אותנו שזה טוב להתמסד ולהתחתן, אבל בפועל אם נבקש לראות תוצאות, הדברים בשטח נראים אחרת והנישואים בין חדרי חדרים מצטלמים באור הרבה פחות נוצץ מאשר באינסטגרם.
מעטים אלו שבאמת מבינים איזו רכבת הרים מצפה להם לאורך השנים בנישואים. המעבר מזוג למשפחה, בעיות תקשורת, מריבות קולניות, פערים במיניות, מלכוד כלכלי ובלא מעט מקרים גם בגידות, אלו רק חלק מהקשיים שמאפיינים מערכות יחסים ארוכות.
ככלל, אנשים לא אוהבים להעמיק בדברים ומעדיפים לא לשאול שאלות. למה? כדי לא להתמודד עם התשובות, שאולי עשויות לערער את תפיסות המציאות שלהם ולגרום להם לעצור רגע ולחשוב, האם הקונצנזוס של הנישואים מתאים לי? טוב עבורי?
סיבה נוספת שבגינה אנשים רוצים להתחתן נסובה סביב הפחד שלהם להישאר לבד. כמו בתיבת נוח, הם מסתדרים זוגות-זוגות, רצים אל עבר אוניית המבטחים המכונה נישואים, אוחזים חזק את היד לפרטנר המיועד, בתקווה להמשיך זה עם זו ולהזדקן יחד. זאת אף על פי שברור לכולנו שנישואים לא באמת מבטיחים נאמנות לעד.
אצל מרביתנו, להיות לבד זה פשוט לא בא בחשבון, משהו שאנחנו לא מסוגלים לדמיין. אפילו זוגות שהתגרשו בפרק א' והבינו שמוסד הנישואים הוא לאו דווקא המקום הנכון עבורם, לפעמים מרגישים צורך בפרק ב' בנישואים שניים.
אמנם אי אפשר להכליל ולומר שאצל כולם הדחף להתחתן קשור רק בפחד, אבל למרבה הצער הרבה פעמים, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא, אהבה היא לא הגורם היחיד לנישואים.
חלקנו נשארים בתוך זוגיות אפורה ומשעממת, עם סקס יבש, מריבות חוזרות ואפילו זרות מוחלטת ששום טיפול זוגי לא מצליח לשפר, למרות שאנחנו יודעים שהגיע הזמן לשחרר ולהיפרד.
עצוב להודות, אבל אנחנו כל כך מפחדים להישאר לבד, עד שלעיתים השאיפה למצוא כלה / חתן ולאחריה הבחירה שלנו בבן/ת זוג מונעת בעיקרה מהפחד.
הזוגיות בכלל והחתונה וההכרזה הפומבית על הנישואים בפרט, גורמות לנו להרגיש שאנחנו פחות לבד, אבל בפועל בדידות היא נושא הרבה יותר עמוק ומורכב מעצם הנוכחות הפיזית של אדם נוסף לצידך.
גורו הודי פעם אמר בהרצאה שלו שאם אתה לבד עם עצמך ולא טוב לך, אתה כנראה נמצא בחברה רעה, אבל אנשים לא מקדישים לעניין הזה מספיק תשומת לב. הם תולים הרבה תקוות בנישואים, במקרה הטוב מתחתנים מתוך אהבה ובמקרה הפחות טוב, כי זה מה שהסתדר.
אחוז ניכר מהזוגות הנשואים מתחילים את דרכם ברומנטיקה ותשוקה וממשיכים באכזבה גדולה. לא אחת הבחירה בחיים משותפים נוחים על פני מערכת יחסים כנה, מספקת ומפתחת היא האופציה המועדפת עבור זוגות נשואים.
במיוחד כאשר מדובר על גירושין מאוחרים אצל בני זוג מבוגרים, העיקר לא להתמודד עם הליכי גירושין ועם הבדידות שצפויה להגיע אחריהם.
אמנם הרבה אנשים הבינו שמוסד הנישואים בתצורתו הישנה איבד מכוחו ושישנן אלטרנטיבות שפויות יותר לנישואים ברבנות, כמו למשל נישואים אזרחיים או חתונה דרך אחד מארגוני "חתונה שווה", אבל גם כאן, החתונה עצמה עדיין מתקיימת.
אנשים אוהבים אירועים וחתונה זה אירוע משמח ששם את הזוגיות שלכם ואתכם במרכז העניינים. מעבר לזה, חתונה, אם מתכננים אותה נכון, יכולה להסתיים ברווח משמעותי, שיעזור לבני הזוג כלכלית בתחילת דרכם.
כמו כן, החתונה נתפסת כאקט שמעצים את המחויבות והופך את כל העסק לרציני יותר. עכשיו כולם יודעים שאתם נשואים, נרשמתם כזוג נשוי ואם חלילה תרצו לפרק את החבילה, הבירוקרטיה תהיה כל כך סבוכה, שאולי תעדיפו לוותר עליה ולהישאר יחד.
פרופסור יצחק אדיג’ס, חוקר זוגיות מוכר, מסביר שמלבד מוסכמות חברתיות, בעבר הנישואים ענו על צרכים פונקציונליים. לדוגמא, האישה היתה צריכה גבר שיעניק לה ביטחון, שיפרנס, שיעזור בדברים פיזיים בבית וכמובן, שישכב איתה. כי ביצית טובה ככל שתהיה, לא יכולה להפוך לזיגוטה בלי זרע.
היום הטיעונים האלה פשוט לא רלוונטיים יותר. נשים יוצאות לעבוד, יש להן תמיכה מהמשפחה והחברים, אם הן לא מצליחות לתקן ממשהו בבית הן פשוט מזמינות איש מקצוע וגם כדי להביא ילדים לא חייבים לשכב ובטח שלא עם בעלך. יש את בנק הזרע.
הגברים מצידם היו צריכים את האישה בשביל שתבשל, תנקה, תקיים איתם יחסי מין ותאפשר להם להביא ילדים לעולם ולהתרבות. היום את כל הדברים האלה אנחנו יכולים להעביר למיקור חוץ, מלבד את האהבה ובאופן אבסורדי לחלוטין, דווקא האהבה היא במרבית המקרים הגורם הראשון שנדחק הצידה אחרי שמתחתנים ומקימים משפחה.
כורח השגרה או כניעה מראש לשיממון, זה בכלל לא משנה. אם לא נאכיל את האהבה היא פשוט תמות. ובהקשר הזה, אם ננסה לבחון את הדברים באור קצת יותר אופטימי, אפשר לומר שהחתונה מהווה את ניצחון הלב על השכל ושההכרזה על הרצון לקחת הקשר שלב אחד קדימה גורמת לזוגיות להיראות אחרת וטובה יותר.
בספרו של אנטואן דה סנט־אכזופרי, "הנסיך הקטן" מסופר איך הנסיך הקטן האמין שהשושנה שלו היא היחידה בכל היקום והשקה אותה כל יום באהבה גדולה כדי שלא תנבול.
יום אחד הוא גילה שיש כוכב עם המון שושנות שנראות בדיוק כמו השושנה שלו והתעצב מאוד, אבל הבין שהוא עדיין אוהב ורוצה את רק השושנה שלו, כי בה הוא בחר ואותה הוא טיפח.
אני חושבת שבתקופה שבה אנחנו חיים, יותר ויותר אנשים נוכחים לגלות על בשרם כי מונוגמיה, חתונות, נישואים וכל המשתמע מכך זה לאו דווקא הפתרון האידיאלי לאורך זמן ועל כן צריך להפריד ולהבדיל בין זוגיות, משפחתיות ונישואין.
אם בכל זאת תבחרו להתחתן, תעשו לעצמכם טובה ואל תלכו בעיוורון מוחלט אל תוך הנישואים. קחו בחשבון גם את המהמורות הצפויות בדרך, תנהלו שיח פתוח, תקשיבו לעצמכם ולמי שמולכם, אל תהיו אטומים לשינויים ובעיקר תשקיעו במערכת היחסים שלכם.
אם תבחרו בכל בוקר מחדש להיות מחויבים לתהליך ותזכרו להתייחס אל הפרטנר שלצידכם כאילו הוא היה השושנה של הנסיך הקטן, יש סיכוי שתינצלו מהסטטיסטיקה העגומה ותצליחו להחזיק קשר מיטיב, בריא, יציב ואוהב.
עוד בנושא: להתחתן עם יותר מאשה אחת...