לא הוכיח קיום צוואת שכיב מרע וההתנגדות נדחתה!

הרקע להתנגדות לצו הירושה וטענות היורשים

תיק זה עסק באלמן שהלך לעולמו בשנת 2018 כשהוא מותיר אחריו שלושה בנים.

לאחר פטירתו של המנוח הגישו שניים מבניו בקשה למתן צו ירושה, לפיו עזבונו של המנוח יחולק בין כל שלושת הבנים שווה בשווה.

הבן השלישי הגיש התנגדות למתן צו הירושה בנימוק שהמנוח ערך צוואת שכיב מרע מספר שבועות לפני מותו, בעת שאושפז בבית החולים במצב קשה, לפיה הוא מוריש לו את ביתו ואת כל רכושו, וזאת בפני עדים אובייקטיביים.

להוכחת טענתו הציג המתנגד "זיכרון דברים" שנערך על ידי שני עדים כ-15 חודשים תמימים לאחר מות המנוח.

המתנגד טען שהוא התגורר עם המנוח בביתו במשך כל השנים, סעד אותו בשנותיו האחרונות והיה ביניהם קשר קרוב. לדבריו, האב ציין בפניו מספר פעמים שהוא מבקש ביקש להוריש לו את כל רכושו ואף ביקש ממנו לדאוג לערוך עבורו צוואה בכתב, אולם עקב מצבו הקשה של האב, הוא לא הספיק לערוך צוואה בכתב.

שני האחים טענו שהאב לא ערך אף צוואת שכיב מרע וכי במועד הנטען על ידי המתנגד, הוא כלל לא יכול היה לדבר.

בנוסף, הם הכחישו את טענת המתנגד לפיה הוא סעד את האב בשנותיו האחרונות וטענו שהוא בכלל התגורר בחו"ל בשנתו האחרונה של האב.

לדברי האחים, המתנגד הנו אדם אלים, בלתי אמין, שרוב שנותיו לא עבד ואשר הסתבך בעבירות סמים בחו"ל ואף סיבך את עצמו ואת אביהם בחובות כספיים שנותרו גם לאחר פטירתו.

עוד טענו האחים שהמתנגד היה מודע היטב לכך שיש לחלק את בית המנוח בין שלושת האחים. המתנגד שכר מהם את הבית, ניהל עמם מו"מ לרכישתו מהם, והצדדים אף פנו לקבלת הערכת שמאי לגבי שוויו, אולם כשהמו"מ לא צלח, הוא איים על חייהם ואף שפך חומר דליק והדליק אש.

"זיכרון הדברים" שהציג האח המתנגד נערך חמישה ימים בלבד לאחר ה"פיצוץ" בין האחים.

המתנגד לא הוכיח את דבר קיומה של צוואת שכיב המרע

בית המשפט קבע כי לפי הפסיקה, מי שטוען לקיומה של צוואת שכיב מרע לפי הוראות סעיף 23 לחוק הירושה, צריך להוכיח את דבר קיומה בראיות חזקות, אולם המתנגד לא עמד בנטל הוכחה זה, מסיבות מגוונות.

בית המשפט קבע שהוא אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המתנגד לגבי נסיבות עריכת צוואת שכיב המרע, מאחר שמדובר בגרסא רצופה סתירות מהותיות, שגם סותרות את עדותם של העדים מטעמו.

המתנגד לא הוכיח שהמנוח היה שכיב מרע במועד הנטען לגבי עריכת הצוואה. המתנגד לא צירף כל חוות דעת רפואית שתוכיח זאת ואף לא זימן לעדות אף אחד מצוות בית החולים שטיפל באב במועד זה.

מועד עריכת זיכרון הדברים לגבי הצוואה בעל פה הנו כ-15 חודשים תמימים לאחר המועד הנטען לעריכת הצוואה וחמישה ימים בלבד לאחר שהמתנגד התנהג באלימות כלפי אחיו, וזאת מבלי שהיה לו כל הסבר סביר לשיהוי ממושך זה.

בנסיבות אלו סביר להניח שזיכרון הדברים "נולד" רק בעקבות המחלוקת בין הצדדים ולאחר שהמתנגד קיבל ייעוץ משפטי.

שני העדים שערכו את זיכרון הדברים כביכול של צוואת האב, הודו בחקירתם שהם לא רשמו את דברי האב כלשונם, אלא מדובר בפרשנות שלהם לדבריו. זיכרון הדברים גם לא הופקד מעולם ברשם הירושה ואף הוצג על ידי המתנגד רק במסגרת ההליך, דבר שמחזק את המסקנה שמדובר במסמך שנערך רק למען ההליך.

טענת המתנגד איננה מתיישבת על חתימתו על הסכם השכירות עם שני אחיו ופניית הצדדים לקבלת חוות דעת שמאי לגבי שוויו של הבית.

מעבר לכך, מהעדויות שנשמעו בפני בית המשפו עלה שהאב המנוח נהג לערוך תרשומות רבות ומפורטות, כולל לגבי מחשבותיו ורצונותיו, אולם בשום מקום הוא לא ציין שברצונו להעניק את ביתו למתנגד.

לאור כל האמור לעיל, נדחתה טענת המתנגד לפיה המנוח ערך צוואת שכיב מרע לטובתו בלבד ובהתאם לכך הורה בית המשפט על מתן צו ירושה שיחלק את עזבונו בין כל שלושת האחים שווה בשווה.

קריאה נוספת: סכסוך יורשים על מניות של אביהם המנוח הוכרע רק בבית המשפט...